|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נתניהו הציג בכנסת את קווי המינימום שיש עליהם הסכמה רחבה של הציבור. מה שיצא מזה למעשה הוא נאום שמציג את עמדת ציפי לבני. אבל יש גם קצת חדשות טובות
|
עורך לא מנוסה עלול לבחור לכתבה כותרת מצטטת כמו למשל - " אחמדינג'אד: ישראל חייבת להימחק מהמפה". הגרפיקאי, שגם אין לו מספיק מקום בעמוד, וגם רוצה להדגיש את העיקר, יקטין את הפונט של "אחמדינג'אד" ויגדיל מאוד את הציטוט, ובסופו של דבר הקורא המרפרף יראה את הכותרת "ישראל חייבת להימחק מהמפה" ויקבל את הרושם שזו דעת העיתון. עם כל ה'להבדיל', דבר דומה קרה לנתניהו השבוע בנאומו בכנסת. אני מוכן לקבל את הסבריו של השר יעלון שנתניהו רק שרטט את קווי המינימום הישראלים שיש עליהם הסכמה לאומית רחבה, ולא את עמדת ממשלת ישראל או את עמדת הליכוד. לפי זה מסגרת הנאום הייתה: הנה רשימת ההתניות שרוב הציבור בישראל מסכים להן וגם ציפי לבני לא מתנגדת להן, ולכן כל זמן שהצד הערבי לא מקבל גם את המינימום הזה, בואו נעמוד יחד ולא נריב בינינו. אלא שלנאום של ראש ממשלה יש חיים משל עצמו, והתוכן שלו מקפץ בקלות מעל ומעבר למסגרת. וכך, ערב יציאתו לארצות הברית, מה שהעולם שמע מנתניהו הוא את עמדותיה של ציפי לבני. כולנו מסכימים, אמר נתניהו, שלפחות "גושי היישובים" צריכים להישאר בריבונות ישראל. והעולם לא כל כך שמע את הכולנו ואת הלפחות. רק את זה שנתניהו, כמו לבני, כבר מדבר על 'התכנסות' לגושי היישובים. אותה מילה אולמרטית מכובסת בציניות אכזרית, שפירושה המעשי עקירה וחורבן של רוב ההתיישבות. לאורך הירדן, הבטיח ראש הממשלה, תהיה נוכחות צבאית ישראלית לטווח ארוך. והעולם שמע היטב: צבאית ולא אזרחית. לטווח ארוך ולא לתמיד. אני יכול לשמוע את סאאב עריקאת אומר לעצמו: נו, לטווח ארוך. ישראל תבקש 15 שנה ותתפשר על שלוש. נוכל לחיות עם זה. ירושלים המאוחדת תהיה בירת ישראל, אמר נתניהו, והעולם שמע היטב את חסרונה של המילה הקטנה 'רק'. ואת העמימות של המילה מאוחדת. בקיצור, עמדות ציפי לבני. |
|
בשורה ה(כמעט) תחתונה יש מקום לדאגה. מי שרוצה לא לישון טוב בלילה, יכול בהחלט למצוא לזה סיבות טובות. ובכל זאת יש גם קצת חדשות טובות. נתניהו יזכה בוושינגטון לקבלת פנים הרבה יותר חמה מבעבר ולא רק בזכות משחק טקטי מוצלח. הרושם הוא שאובמה לא רק למד מבחירות האמצע שלא כדאי לו להגזים בלחץ על ישראל, אלא שיש שניים-שלושה מסרים שמעבר לטקטיקה שנתניהו הצליח במהלך השנתיים האחרונות לגרום להם לחלחל לתודעת וושינגטון: ראשית, שהסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא לא משהו שעם עוד קצת לחץ אמריקה יכולה לפתור אותו. שנית, שזו לא הבעיה המרכזית שמטרידה את המזרח התיכון ובוודאי לא הבעיה המרכזית שמאיימת על שלום העולם. והמסר השלישי הוא קריאת קאטו הזקן של נתניהו: אירן אירן אירן. בסוף זה נקלט.
|
|
אפשר להבין את המצוקה שהביאה את נתניהו להציג לפני הכנסת את עקרונות קדימה. הרי זה באמת יכול לשגע: חלק גדול, קריטי, מהצרות של ישראל בעולם נולד מהריב הפנימי שמבעבע פה. הם צועקים עליו מעל כל במה כאילו הוא מסתיר בכיס איזה מפתח קסמים, שאם רק היה מוכן לשים אותו על השולחן, כל הבעיות היו נפתרות. העולם מאמין להם ומגנה את ישראל, ואז הם אומרים לו: בגללך העולם לא איתנו. אני לא יודע מה באמת טמון בלבו של נתניהו, ומה הוא היה עושה אילו היה מתקיים מו"מ מדיני אמיתי עם מנהיג פלשתיני שרוצה ומסוגל להגיע להסכם עם ישראל. אבל השאלה כרגע לחלוטין לא רלוונטית. העובדה הפשוטה והברורה לגמרי היא שנתניהו קורא לאבו-מאזן לבוא לשולחן, והפלשתיני מסרב. העולם רואה את זה ואומר שנתניהו הוא הסרבן. איך זה קורה? כמובן, יש אנטישמיות ויש צביעות ויש אינטרסים של נפט ויש שיח פוסט-קולוניאלי ופוסט-לאומי, וכובש ונכבש וכל יתר הקלישאות. ובכל זאת קשה להסביר פער כל כך סוריאליסטי בין המציאות ובין התגובה עליה. ראובן אומר שהוא רוצה למכור ושמעון אומר שהוא לא מוכן לקנות ולא רוצה בכלל לדבר, ואנשים מסביב צועקים על ראובן למה אתה לא רוצה למכור. "אני רוצה!" הוא צועק, והם אומרים לו תתבייש למה אתה לא רוצה. עם כל הציניות והצביעות, סיוט קפקאי כזה לא היה יכול לקרות בלי ההתקפות על נתניהו מבית. ציפי לבני מחלישה את מעמדה של ישראל בעולם הרבה יותר מנועם חומסקי או מעמרו מוסא. ומול זה התגובה הכי טבעית היא לומר מה שנקרא בלשון התלמוד "ולטעמיך": בסדר גברת לבני, בואי נלך לפי השיטה שלך ונראה שגם היא מובילה אותנו לשום פתרון.
|
|
הבעיה היא שמדיניות בינלאומית איננה סוגיה תלמודית, וברגע שאמרת 'ולטעמיך גושי התיישבות', העולם רשם לפניו 'גושי התיישבות'. וביום מן הימים, בלי להתחשב בעובדה שהכול היה רק 'לטעמיך', נתניהו עלול למצוא את עצמו ניגש למו"מ כאשר כל שורת העמדות של קדימה היא עמדת פתיחה להתמקחות. את חבריו בליכוד, שמבינים את הסכנה, נתניהו מרגיע בטענה שממילא כרגע זה בכלל לא רלוונטי. אין באופק שום מו"מ מדיני והמשימה היחידה כרגע היא לפרק את המוקש של ההכרזה הפלשתינית החד-צדדית על מדינה בספטמבר ולמנוע את אישורה במועצת הביטחון. לצורך זה הוא זקוק לאמריקה וזה מה שחשוב כרגע. מילת הקסם 'כרגע' היא גם הצידוק להקפאת הבנייה העמוקה בפועל, לא רק ביישובים בעומק השטח, אלא גם במה שנקרא 'גושי ההתיישבות' וגם – לא ייאמן – בירושלים (המאוחדת סלע קיומנו בריבונות ישראל לנצח וכו'). לעולם לא נקפיא את הבנייה בירושלים, אבל כרגע לא כדאי להתקוטט עם וושינגטון על כמה בתים ברמת-שלמה, ולכן עדיף לדחות כל בנייה או אפילו תכנון למועד מאוחר יותר. מתי יבוא המועד המאוחר יותר? לא כרגע. הבעיה היא שגם אם נעבור את ספטמבר בשלום, לא נראה שנגיע לרגע שנקרא לא כרגע. אחרי ספטמבר יבוא אוקטובר, וטורניר הבליים-גיים יימשך מסיבות חדשות. ובמשחק הזה יש לנו נחיתות מובנית, כי כללי המשחק קובעים שאם אבו-מאזן אומר 'כן אבל', כולם אומרים: וואללה, הוא אמר כן. ואם נתניהו אומר 'כן אבל' כולם אומרים: שמעתם? הוא אמר לא. בקיצור, בתרגילים טקטיים אפשר להרוויח עוד ועוד נקודות ולהינצל מעוד ועוד מוקשים. אבל אי-אפשר לנצח בלי כיוון אסטרטגי.
|
|
| תאריך:
|
22/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
22/05/2011
|
|
אורי אליצור
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אליהו חיים
|
22/05/11 09:25
|
|
|
|
2
|
|
אלישמע
|
22/05/11 11:57
|
|
|
|
3
|
|
ביבי לשילטון
|
22/05/11 12:57
|
|
פייסבוק היא "הרשת החברתית" ומכשירי הסלולר "מחברים בין אנשים". הרשת החברתית" הוא גם שמו של הסרט שובר הקופות על פייסבוק - אך קשה לחשוב על המצאה אחת שהפכה אותנו לפחות חברתיים מאשר המפלצת של צוקרברג. פייסבוק הפכה לעיר מקלט לקשרים וירטואלים ולהימנעות מ"העולם האמיתי"
|
|
|
|
|
ביום חמישי בערב שדורה בערוץ שתיים, לאחר מהדורת החדשות, תוכנית התחקירים "עובדה" בהנחיית אילנה דיין. התוכנית עסקה ביחידה 504 של חיל המודיעין. בתוכנית הוסבר על פועלה של היחידה ורואיינו בה בכירים לשעבר אשר יצאו מהיחידה. בכתבה הועלתה בעיית יסוד אשר קיימת ביחידה, בעיה אשר נגרמת בשל אופי הפעילות של היחידה.
|
|
|
|
|
הפער הגדול וחילוקי הדעות המהותיים בשאלת השלום עם הפלשתינים נותרו בעינם גם בתום מפגש נתניהו-אובמה. כך או אחרת, אחרי הזובור הגדול שהנחית הנשיא האמריקני על ישראל, נראה שהשלום הזה רחוק יותר מאי-פעם, אלא אם כן הוא ייכפה על-ידי האמריקנים עצמם בתנאים שלהם; ועל-פי הסצנריו המצטייר עכשיו, אין להוציא מכלל אפשרות גם תרחיש-אימים שכזה.
|
|
|
|
|
מי לא מכיר את הפשרות והוויתורים שאנו עושים משך חיינו, על-מנת לא להתעמת בצורה ישירה עם הממונים עלינו, ה"בוסים", או המנהלים, מחשש ליצירת מתחים מיותרים שיכולים אף להגיע לפיטורנו. ברוב המקרים אנו מבליגים ומוכנים לבצע פשרות כיוון שיש לנו הרבה מה להפסיד מהשלכותיו של העימות. ברם במקרים מסוימים, כשהדרישות הופכות "מוגזמות" ובלתי הגיוניות בעליל, נוצר מצב בו אנו אומרים "לא. עד כאן! לא עוד". מצבים אלה נוצרים כאשר יש לנו הרבה יותר מה להפסיד בהישארות במצב הנתון, מאשר מיציאה ממנו. למצבים בלתי אפשריים שכאלה מנסה נשיא ארה"ב, ברק חוסיין אובמה, להכניס את מדינת ישראל בכלל, ואת בנימין נתניהו כמנהיגה, בפרט. אובמה הכניס את נתניהו לסיטואציה בלתי אפשרית, בה הוא דורש ממנהיג מדינה עם מחויבות ביטחונית כלפי אזרחיו, לשים את ביטחונם על קרן הצבי תמורת ניסוי מסוכן, שאם לא יצלח תיהרג חיית המעבדה היהודית. שימו לב, לא תישאר נכה, לא תאבד רגל. תמות!
|
|
|
|
|
נשיא ארה"ב ברק אובמה מצוי בשכרון כוח. הוא חיסל את בן-לאדן. אובמה בטוח שהניצחון בבחירות הבאות בידיו ושלא יזדקק לעזרה מהותית מיהודי ארה"ב, המהווים תומכים חשובים של המפלגה הדמוקרטית. כעת הוא התפנה לחבוט במי שההיסטוריה ייעדה אותו כשק החבטות הבינלאומי – הרי זה העם היהודי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
|
|
|
|
|
אלי אלון
נזילה ברפת מזרע  פרה מפרישה צואה ושתן בכמות גבוהה פי 40 משל בני-אדם, ורפת בגודל בינוני יוצרת זיהום בכמות גדולה מאוד הריכוזים העצומים של השפכים הללו לעתים קרובות מגיעים למקורות ה...
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
גם בשעתה היפה של ישראל, כאשר העולם מוחא לה כפיים והתעשיות הביטחוניות הישראליות זוקפות קומה לנוכח ההצלחות הטכנולוגיות ללא אח ורע, יש בקרבנו כאלה המתעקשים "להשבית שמחות" ולגמד את ממד...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
