לא תבואו שישי-שבת?

חנוך גלובינסקי הוא מראשי 'ועד הרבנים למען קדושת השבת' (להלן: ועד השבת). ככל הנראה אין כיום גוף בארץ שיודע טוב מהם את היקפי חילול השבת בישראל. ולמרות זאת בכל הקשור לעבודה בשבת במפעלים - שלא על-פי היתר מיוחד של התמ"ת - גלובינסקי מודה שאין לו יכולת לדווח בכמה מפעלים עובדים בשבת. "אבל חילול השבת שם הינו בקנה מידה גדול", הוא אומר. "ישנם תחומים שבהם זו מגפה של ממש: מפעלים לייצור מוצרי פלסטיקה, מפעלים כימיים. מפעלים ביוכימיים לייצור תמציות וחומרי טעם וריח. וגם במפעלים בקיבוצים".

ואז הוא מספר 'בדיחה שחורה', כפי שהוא מכנה אותה, שיש לה כבר זקן ארוך: על יהודי קנאי בבני-ברק שמצהיר שנושא השבת אצלו הוא הדגל הכי חשוב בחיים. אבל בלי לשים לב בליל שבת הוא מקדש על יין שנמזג מבקבוק של 'פניציה', מחזיק בידיו סידור שדפיו נוצרו בנייר חדרה ועוד שנייה הוא יסב על כיסא של 'כתר פלסטיק'. הבעיה היא שכל החברות הללו מייצרות בשבת.

"האמת היא שקשה במדינת ישראל לברוח מחילול שבת", מוסיף גלובינסקי. "זה מתחיל מרמת התשתיות: החשמל, הטלפוניה, בז"ן; ממשיך במפעלים שמייצרים מוצרים מוגמרים ונגמר במפעלים שמייצרים חלקי חומרי גלם. קח לדוגמה בקבוק שתייה שמיוצר במפעל שלא עובד שבת, אלא שהתמציות שלו יוצרו במפעל אחר בישראל, שעובד בשבת. ולכן, להציב סכר בתחום המפעלים שפועלים בשבת זה קשה, עד בלתי אפשרי. אם כי, כמובן, צריך לעשות את המירב".

ואכן גלובינסקי עושה מאמצים עילאיים כדי לאתר את אותם מפעלים. כך למשל הוא מספר על מפעל 'פלסאון', הנמצא במעגן מיכאל. "בעיקרון - מפעל שמייצר פלסטיקה הוא עם פוטנציאל גבוה עד למאוד לעבודה בשבת. יום אחד אני רואה מודעות פרסום שלהם בעיתונות החרדית. ואצלנו זה טאבו – לא מפרסמים חברות שמחללות שבת. התקשרתי לפרסומאי שלהם, שאמר לי שהם לא עובדים בשבת. ולמרות זאת החלטתי להצליב את המידע הזה בדרך שלא כדאי לפרסם בשער בת רבים ואכן התברר לי שהם עובדים בשבת".

גלובינסקי מספר על בחור מעפולה שהחל להתחזק בשמירת השבת וסיפר לו על תלאותיו. "הוא חיפש באזור מגוריו מקום עבודה. במפעל ראשון לפלסטיקה אמרו לו שהתפקיד מצריך עבודה בשבת. הבחור עזב את המקום וחיפש במקום אחר. גם במפעל השני אמרו לו אותו דבר. וכך גם בשלישי. בסוף הוא נשבר. אמר לעצמו שמדובר בפיקוח נפש והחל לעבוד בשבת".

לא רק בצפון נקלעים עובדים בתעשיה למצוקה של קושי, במציאת מקומות עבודה שאינם מייצרים בשבת. תמונת מצב דומה לזו – ואולי אף חמורה יותר – נמצאת בנגב.

ג'קי אדרי עבד עד שנת 2004 ב'מפעלי ים המלח'. מאז פיטוריו (ללא קשר לנושא השבת) הוא מנהל מאבק משפטי ארוך כנגד בעלת מניות השליטה באותם מפעלים, משפחת עופר. "בעבודה שלי ב'מפעלי ים המלח' עבדו ועובדים עד היום בשבת", אומר אדרי. "אבל חשוב שתדע שזה לא משהו נקודתי, שקשור ל'מפעלי ים המלח'. הנגב, בקטע הזה של עבודה במפעלים בשבת, הוא מדינה עצמאית. למה? כי כל התעשיה הכבדה בנגב עובדת בשבתות ובחגים. ממש כך. אם זה 'מפעלי ים המלח'; אם זה 'מפעלי המגנזיום'; ואם זה 'תרכובות ברום', 'הקריה למחקר גרעיני', 'רותם אמפרט נגב', 'פריקלאס ים המלח', 'מכתשים', 'פניציה'. יש שם תנורים ואי-אפשר להפסיק את העבודה. וכדי לשמור על אש התנורים ועל הייצור, אלפי משפחות לא מציינות את השבת כיום מנוחה של כל בני המשפחה".

ומה עושים שומרי שבת? איך הם משתלבים בתעשיות הכבדות בנגב?

"יש כאלה שבגלל זה לא משתלבים, אבל יש הרבה מאוד דתיים שמתחכמים עם המערכת. הם באים לראיונות בלי כיפה, מתקבלים ומתחילים לעבוד. בהתחלה הם עובדים במשמרות שלהם בשבתות ובחגים. אבל לאחר שהם מקבלים קביעות או שמגיעים למעמד שהם מקבלים את ההגנה של ועדי העובדים, הם מחזירים את הכיפה לראש ומתחילים 'לעשות בעיות' בקטע הזה של עבודה בשבת".

וזה עובר בשקט? העובדים האחרים לא מתקוממים?

"רוב האוכלוסיה בעיירות הפיתוח בנגב היא אוכלוסיה מסורתית. מבינים אותם. מבינים שהם עשו את זה בגלל שהם רוצים להביא פת לחם הביתה, באזור שאין בו הרבה תעסוקה. אם העובדים תופסים שהם באמת דתיים, ולא רק מתחמקים, אז מוותרים להם".

יוסי הובר, יו"ר מרחב מרכז הנגב של ההסתדרות, מאשר: "אכן במפעלים הכימיים, שרבים מהם נמצאים בנגב, עובדים בשבת. לא ניתן להדמים שם את התנורים. אפילו בזמן שביתות לא כיבינו באותם מפעלים את התנורים".

אלברט לוי הוא מנהל משאבי אנוש של חברת 'פניציה', הנמצאת בירוחם. לוי, איש דתי ומנהיג דתי מקומי, משמש גם כנציג המפד"ל במועצת העיר דימונה. לוי אומר בשפה ברורה ובנימה נעימה: "זו באמת בעיה. המפעלים כאן עובדים בשבת. ואכן יש כאלה, לאו-דווקא דתיים, שהיו מעדיפים שלא לעבוד בשבת, אבל נאלצים לעשות כך כדי לשמור על מקום העבודה שלהם. נכון, במידה מסוימת זה באמת מזכיר את סיפורי האנוסים של פעם, אבל אני אגיד לך משהו, שאולי יהיה לך קשה להבין אותו ברגע הראשון: לפני הרבה שנים, כשהייתי יו"ר ועד העובדים של המפעל, היה לחץ של גורמים מבחוץ לסגור את המפעל בשבתות. מסיבות דתיות. ואני התנגדתי. ידעתי שאם זה יקרה אני גוזר בזה גזרת פיטורים על הרבה מאוד עובדים. ואז, מי בדיוק ידאג לפרנסה של המשפחות שלהם? המקום הזה מפרנס קרוב לאלף משפחות. יש כאן 280 עובדים, אבל על כל אחד שעובד כאן, יש עוד שניים-שלושה שנותנים שירותים נלווים לחברה. אז שהמפעל ייסגר ונזרוק אותם לרחוב?"

כמה מהעובדים מגיעים לעבוד מדי שבת ב'פנציה'?

"כ-40 אחוז מהעובדים".

כמה מתוכם הם יהודים?

"יותר מחצי".

עדיאל הוא בנו של אלברט לוי, שאיתו שוחחנו זה עתה. לוי ג'וניור (24), רווק, נחוש כבר שלוש שנים, מאז יציאתו לחיים האזרחיים, שלא לעבוד בשבתות ובחגים "יהיה המחיר אשר יהיה". והוא אכן שילם מחיר, ולמרות זאת הוא עמד, ועדיין עומד, על עקרונותיו בגבורה לא מבוטלת. "ידעתי שאני לא רוצה לעבוד בשבת", אומר לוי, "ולכן לא ניצלתי את הקשרים שלי כדי להיכנס לפניציה. במקום זאת הלכתי ל'מפעלי ים המלח'. עברתי את הבחינות, אבל אז בראיון שאלו אותי 'יש לך כיפה על הראש – איך בדיוק תעבוד בשבתות?' אמרתי להם שאני דתי ואין לי כוונה לעבוד בשבת. מיד הם אמרו לי בצורה הכי פשוטה: 'אם כך לא תוכל לעבוד כאן'".

זהו? לא חשבת 'להתחכם'?

"ממש לא. זה לא אני. וככה, באותו רגע, ויתרתי על משכורת התחלתית של 14 אלף ש"ח וסטטוס מעולה של דור ב'".

ומשום כך החליט לוי הצעיר ללמוד הנדסאות חשמל, ובקרוב הוא יסיים את לימודיו. "הבנתי שזו הדרך היחידה שלי למצוא באזור שלי פרנסה, שלא תחייב אותי לעבוד בשבת. לרכוש מקצוע שתהיה לי אפשרות לעבוד, אם לא תהיה ברירה, בצורה עצמאית".

ואז הוא מוסיף שהתמריץ החזק ביותר בלימודים שלו היה הפחד לעבוד בשבת. "ברגעים הקשים של הלימודים אמרתי לעצמי, אם אתה נופל ויוצא מהלימודים אין לך ברירה אלא ללכת לעבוד ב'ים המלח' או ב'פנציה' בשבתות. וזה נתן לי דחיפה, יותר מהכל, לחזור לתלם של הלימודים".

לא הכל מחכים למדינה שתגרור לבתי המשפט את מפירי חוק שעות עבודה ומנוחה. בתל אביב התאגדו, לפני ארבע שנים, עשרות בעלי מכולות והגישו תביעה כנגד עיריית תל אביב, רשת 'טיב טעם', רשת 'סיטי מרקט' ורשת AM:PM. התביעה נידונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בת"א.

מארגן הקבוצה הוא קובי ברנר, בעל מכולת ברחוב שיינקין בת"א ומי שמשמש כיום כיו"ר איגוד מכולות ומרכולים בישראל. "לפני חמש שנים היה באזור שלי קיוסק אחד שהיה פתוח בשבת. זה לא הפריע לי. אבל אז הגיעו לאזור 'טיב טעם', 'סיטי מרקט' וAM:PM. הם פתחו בשבת והקליינטים שלי לא מיהרו לקנות אצלי ביום שישי. הם עברו לקנות שם בשבת. גם ביום ראשון ושני הם לא הגיעו אליי, כי כבר קנו שם במרוכז, במהלך השבת. ואותו דבר קרה גם לבעלי מכולות אחרות בתל אביב".

"הדבר המרתק הוא שאחד הנתבעים הגיש תצהיר שעזר לנו", אומר עו"ד דוד שוב, שמייצג את בעלי המכולות. "שי כפיר, אחד משני הבעלים של 'סיטי מרקט', שנתבע גם הוא על ידנו בשל פתיחת העסק שלו בשבת, נתן תצהיר לבית המשפט בו הוא כותב: 'בשל העובדה שהסופרמרקטים הסמוכים אליי פתוחים בשבתות גם אני נאלץ לעשות כך. מאחר שהלקוחות הקבועים שלי אומרים לי שילכו לקנות בשבת אצל אלה שפתוחים (...) הנני נאלץ לפתוח את העסק בשבת למרות שהייתי שמח אילו היה מתאפשר לי יום מנוחה בשבוע'".

העותרים מבקשים שבית המשפט יחייב את העירייה לבצע פעילות נחרצת כדי למגר את התופעה. בין היתר ע"י פגיעה ברשיון העסק, אצל אותם מפירי חוק המנוחה.

עיריית תל אביב בכתב ההגנה שלה מתקוממת מדרישה זו. "יסודה של העתירה ועילת הגשתה נעוצים בתחרות עסקית", היא קובעת ומשום כך "חיובה של המשיבה (העירייה – ד"ח) להשתמש בכלים הקבועים בחוק רישוי העסקים - פסולה ואף אסורה".

עו"ד שוב: "העירייה טוענת שבעלי המכולות מבקשים לפגוע בחופש העיסוק של הרשתות הגדולות. אלא שזה היפוך המציאות: נוצר כאן מצב שהרשויות בישראל מאפשרות פגיעה בקניינם של אזרחים שומרי חוק, בעלי המכולות, בידי פורעי חוק, כלומר - הרשתות הגדולות שפותחות בשבת בניגוד לחוק".

מוסיף ברנר: "המאבק שלנו הוא האבא של המאבקים הסוציאליים. אם אנחנו משאירים את העסק סגור בשבת, הגדולים שפתוחים בשבת טורפים אותנו; אם אנחנו פותחים, אנחנו חוטפים קנסות. הגדולים לא מתרגשים מהקנסות; לנו, בעלי המכולות הקטנות, זו מכה משמעותית. אז או שיהיה מותר לכולם לפתוח בשבת או שיהיה אסור לכולם".

ברנר מספר שהוא פנה לח"כ שלי יחימוביץ', שהביעה הזדהות עמוקה עם המאבק שלו, אבל אמרה לו בכנות, שאם היא תעזור להם היא תקים עליה רבים ממפלגתה "בעיקר מהמגזר הקיבוצי" והיא לא יכולה לקחת את הסיכון הזה. ח"כ יחימוביץ', למרות פנייתנו, לא הגיבה לטענה זו.

"מה שמדהים הוא שמי שהיה שר התמ"ת באותה תקופה שהרשתות התחילו לפעול בשבת, היה אלי ישי החרדי", נזכר לפתע ברנר וטון דיבורו הופך לדרמטי. "והוא היה אדיש לתקדים הזה. המשרד שלו כמעט ולא עשה כלום. והפעם כבר לא מדובר במרכזי קניות מחוץ לערים, אלא אשכרה סוּפרים שהתחילו פתאום למכור באמצע העיר, בשבת".

לזכותן של רשתות כמו 'טיב טעם' ו-AM:PM ניתן לומר כי הן מצהירות בפני כל ובכל פרסום, שהן מחללות את השבת. לעומתן יש כאלה שמנסים ללהטט; מנסים להרוויח מכל הכיוונים.

אחד מהם הוא איל הנדל"ן ג'קי בן-זקן שהוא הבעלים של קניון 'סטאר סנטר' באשדוד. האם הקניון הזה פתוח בשבת? תלוי את מה אתם מעדיפים לקרוא. אם תקראו את מודעות הקניון בעיתונות ובשילוט חוצות תראו שמצוין שם ש"שעות הפתיחה ביום ו' הן עד 15:00 ומצאת שבת עד שעה 23:00".

אולם אם תעיינו במסמך רשמי ופנימי של הסנטר לבעלי החנויות (מהתאריך 21.02.2011), תגלו כי נרשם שם בבירור, ש"שעות הפעילויות של החנויות (שעון קיץ) יהיו בשבת מ-11:00 ועד 23:00".

עוד ליהטוט מבית מדרשו של בן-זקן: בתקנון לבעלי העסקים של ה'סטאר סנטר' (29.11.10) כתוב באחד הסעיפים: "שעות הפתיחה והסגירה של המושכר יתואמו עם המשכירה בכפוף לכל הוראת חוק ו/או תקנת עזר עירונית".

אבל מה לעשות שאותן חנויות אצלו בקניון, שפותחות את שעריהן "בשבת מ-11:00", עוברות הן על הוראת החוק והן על תקנת עזר עירונית?

המשחק הכפול הזה של 'סטאר סנטר' נובע, לא קשה לנחש, מהרצון למקסם רווחים בקרב המגזר החילוני מחד, וחוסר רצון להרגיז את הצרכן הדתי מאידך. נאפשר למי שרוצה לפתוח בשבת - הם מן הסתם אומרים בישיבת ההנהלה - אבל בשו-שו. שהדוסים לא ייראו את זה במודעות ברחוב.

סתם להשכלה כללית: איך קניון מרוויח מחנויות שאינן שלו ושפתוחות בשבת? הוא מקבל, מלבד דמי שכירות של בעלי החנויות, גם אחוז מסוים מהפדיון.

גם מפעלים שמחללים שבת מודעים לכוחו של הצרכן הדתי ועושים מאמץ עילאי שלא להרגיז אותו. "יום אחד", מספר גלובינסקי, "יצרו איתנו קשר מ'כתר פלסטיק' ואמרו לנו שבגלל ההאטה בפעילות הכלכלית העולמית הם רוצים לצמצם בהוצאות. לא כלכלי להם לעבוד יותר בשבת, ולכן הם החליטו להפסיק את הפעילות בשבת. ומשום כך הם ביקשו מאיתנו שנבשר ונפרסם זאת בקרב הציבור שומר השבת. אבל מבדיקה שעשינו למדנו שמתוך שמונה מפעלים בארץ הם הפסיקו את הפעילות בכמה מפעלים, אך לא בכולם".

מלחמת הצרכנים בקוטג' העלתה לסדר היום הציבורי את כוחו של הצרכן. האם הצרכן הדתי צריך לפעול באותן שיטות לא רק על-מנת להוזיל את גביע הגבינה בשקל, אלא גם כדי לדרבן יצרנים ומשווקים שלא לחלל את השבת?

בוועד השבת משוכנעים, שזו דרך שהיא גם לגיטימית וגם אפקטיבית.

גלובינסקי: "ללא ספק היצרנים, הסוחרים וגם במקומות הבילוי והנופש לוקחים בחשבון את כוחו של הקונה החרדי והדתי. הם מודעים לכוח הקנייה שלו ולנחישות המאבק שלו, כשהוא רוצה, והם בכלל לא מזלזלים בכך. המיתוג הזה של 'שומר שבת' הוכיח את עצמו באין-ספור מקרים. המצחיק הוא שלפעמים דתיים לא מודעים לכוח של המיתוג הזה. יש יהודי דתי בשם רוני הילמן ממושב נוב. יש לו עסק תיירותי שנקרא 'קסם הטבע' - צימרים, טיולי ג'יפים. הוא שומר, כמובן, שבעסק שלו לא יחללו שבת. יום אחד שאלתי אותו למה הוא לא מציין בפרסומים שהוא שומר שבת. 'כי אולי זה יפגע בעסק', הוא ענה. לחצתי עליו ולאחר שקיבלתי את הסכמתו התחלתי להעביר לכל הפרסומים שלנו שהוא שומר שבת. פתאום הוא מתחיל לקבל פניות מכל כיוון אפשרי. פתאום הוא קולט שלא רק שהמידע הזה אינו מרתיע – להפך, זה מקדם את המכירות שלו. ומה שעובד בכיוון אחד, ככה למדתי בחיים, עובד גם בכיוון שני. אם יש נחישות והתמדה שלא לקנות אצל מחללי שבת – זה ישפיע, ועוד איך ישפיע. זה רק טבעי שהציבור הדתי יממש את הכוח שלו, גם כדי לקדם בעלי עסקים ששומרים שבת וגם כדי לדרבן אחרים להשבית את העסקים שלהם בשבת".

בדעה שונה לחלוטין מחזיק ראובן שליסל, מנכ"ל ובעל חברת הייבוא 'ליימן-שליסל', המשמש גם כיו"ר ענף המזון באיגוד לשכות המסחר. "יש לשמור על החוק. אם החוק לא מתיר לפתוח עסקים בשבת חייבים לציית לו. ואולם המאבק לשמירת החוק והמאבק לשמירת צביון השבת כיום מנוחה לא צריך לכלול גם חרמות מצד הצרכן, ואני אומר את זה גם כאדם דתי".

קוטג' כן; שבת לא?

"כן. בכל מה שקשור למאבק צרכני בחרם על הקוטג', הצרכן הישראלי זכה במאבק ולדעתי המאבק הזה מסמן אבן דרך ראשונה. יהיה לזה המשך. ואולם, בכל מה שקשור ליצירת חרמות על-רקע אמוני-סקטוריאלי – זו תהיה טעות גדולה מאוד. גם אם הצרכן הדתי יכופף את ידו של מישהו, הוא יפסיד בגדול מכיוון אחר. מאבקים צרכניים שיש להם זיקה דתית, זה דבר שיש בו גם סכנות".

ולקראת סיום, חידה. מי לדעתכם כתבו את המשפטים הבאים: "בקביעת השבת כיום מנוחה אין משום כפייה דתית. זו הולמת את ערכיה של מדינת ישראל ונעשית לתכלית ראויה. ביסוד החוק עומד הצורך החברתי-סוציאלי להעניק שעות מנוחה לעובד, תוך קביעת יום מנוחה אחד ויחיד המאפשר למשפחה כולה להיות יחד. זאת, תוך קביעה המבוססת על שיקול דתי-לאומי כי המנוחה השבועית של יהודי תכלול את יום השבת.

"חוק הכופה יום מנוחה אחד הוא חוק המגן על העובדים יותר מאשר חוק המאפשר כביכול בחירה חופשית. בהסדר של שעות עבודה 'ניידות' הבחירה האמיתית נתונה במקרים רבים בידי המעביד, ולא בידי העובדים.

"עיצובה של השבת כיום מנוחה כללי, המאפשר לפרט חופש מסוים לעצב את תכניו על-פי סגנונו ואמונותיו, עשוי להצדיק בנסיבות מסוימות מתן היתרים לעבודה בשבת. אולם חופש זה אינו בלתי מוגבל, משום הצורך לשמור על ערכים אחרים, ובראשם הערך שבהותרת השבת כיום מנוחה כללי בעל צביון דתי-לאומי, ומניעת פגיעה ברגשותיו של הציבור הדתי".

התשובה, המפתיעה יש להודות, לחידה היא: הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק וחברותיו להרכב אילה פרוקצ'יה ומרים נאור.

זה קרה לפני שש שנים, כשחברת 'דיזיין 22' הגישה בג"ץ, כדי שזה יורה למדינה לאפשר לה להעסיק עובדים בשבת. אלה שיעבדו בשבת, התחייבה החברה, יקבלו יממה חופשה, ביום אחר, באחד מימי השבוע.

אבל הבג"ץ חרץ: לא מקובל עלינו. למנוחת העובדים - דווקא ביום השבת - יש ערך מוסף.

האם הברירה האכזרית של או לכבות במפעלים, שחלק מפס הייצור שלהם הוא תנורים, לימים ארוכים, ובכך להשבית את הייצור, או להבעיר את אותם תנורים - ללא ייצור - במשך 25 שעות, מדי שבוע, ביום השבת, לא תגרום לכך שבין באימוץ אפשרות הראשונה ובין באימוץ האפשרות השנייה נגזר על אותו מפעל שלא להיות רווחי? או במילים אחרות: דבר שיביא במוקדם או במאוחר לסגירת המפעל?

זה בדיוק הטיעון המרכזי שאמר לנו גורם בכיר בהתאחדות התעשיינים, ושלא היה מוכן להתראיין בשמו. גם תעשיינים אחרים שפועלים בשבת, סירבו להתראיין מחשש ל'עינא בישא'.

מיכה קורמן, כלכלן, מנהל עסקים ועו"ד, המלווה את פעילותן של חברות בתהליכי הבראה והשבחה, אומר על כך: "בעיות אמת כלכליות, בפסי ייצור שבהם תנורים, יש רק בקצה של הקצה של המקרים. זה טבעי שבעל מפעל שמשקיע לעיתים מיליוני דולרים במכונות, מנסה למקסם את הרווחים. אבל הטענה שאם לא יעבדו בשבתות בפס ייצור שיש בו תנור, יגזרו בכך כליה על אותו מפעל – זו טענה מוגזמת. כל מקרה צריך להיבדק לגופו, אך בעיקרון ניתן לקבוע שגם אם מפעל נמצא 'על הקצה' מבחינת יכולת הרווחיות ויכולת ההישרדות שלו, יש מכלול של נושאים שניתן לטפל בהם, גם מבלי הצורך לייצר מסביב לשעון".

דוגמה טובה ליכולת להיות רווחי גם מבלי לעבוד בשבת, מספק הסיפור של מפעל 'סייפן' מקיבוץ סעד, המייצר יריעות פלסטיק. בועז רוזמן, לשעבר מנכ"ל המפעל: "אצלנו לא כיבינו את התנור לגמרי, אלא הורדנו את עוצמת החום למינימום למשך כל שעות השבת. ברור שכושר הרווחיות נפגע אם מקבלים החלטה שלא לאייש פסי ייצור כאלה בשבתות, אך למרות זאת 'סייפן' נותרה רווחית".

כנראה שגם הרשויות מודעות לכך, שכן ממשרד התמ"ת נמסר לנו, שגם במפעלים שהתנור מהווה רכיב מרכזי בפס הייצור שלהם אין היתר אוטומטי וגורף לפעילות בשבת.

אגב היתר למפעלים לעבוד בשבת, עוד נתון מעניין, אף הוא ממשרד התמ"ת: רק לכמאה מפעלים בארץ יש היתר לעבודה בשבת, מסיבה של תרומה לביטחון, לכלכלה וכיוצ"ב.

איזה אחוז זה מהמפעלים בארץ? על-פי נתוני 'דן אנד ברדסטריט', יש בארץ כ-1,930 מפעלים. במילים אחרות: רק לכחמישה אחוזים מהמפעלים בארץ יש היתר משר התמ"ת לחלל שבת.

העובדה שבתעשיות 'נייר חדרה', למשל, עובדים בשבת מקרינה גם על חברות אחרות ועל מוצרים אחרים. גלובינסקי מביא דוגמה: "יש חברות טואלט קטנות, אפשר לקרוא להן אפילו 'מגזריות', שמצהירות בראש חוצות – וגם על האריזות - כי הן שומרות שבת. ואמנם את החיתוך הסופי של נייר הטואלט אותן חברות עושות בימי החול, אבל הנייר עצמו מיוצר באחד ממפעלי 'נייר חדרה' בשבת. הנה עוד דוגמה לכך שגם אם המוצר הסופי נעשה ביום חול, זה לא אומר שגם שאר רכיבי הייצור נעשו ביום חול. לעומתן יש ניירות טואלט שכל תהליך הייצור שלהם נעשה בשבת. ועד השבת פרסם בהבלטה רבה בעיתונות החרדית, שאת ניירות הטואלט 'מולט' מייצרים בשבת. גם את היצור הסופי. 'מולט' הוא פס ייצור של 364 ימים בשנה".

אתה מדבר על כך שבעיתונות החרדית לא מפרסמים מודעות של חברות שמחללות שבת, אבל הצרכן החרדי קונה את מוצרי 'מולט' ברשת החרדית 'יש'.

"אתה באמת מצביע על בעיה אמיתית. ההסבר לכך הוא שאחד הבעלים של 'יש' הוא נוחי דנקנר, שהוא שותף בכיר ביותר ב'נייר חדרה', שחברת-הבת שלה היא 'חוגלה קימברלי', שמייצרת את המותג 'מולט'..."

ה'חד-גדיא' האחרון יחד עם התיאור של מפעלים ששומרים שבת, אך משתמשים בחומרי גלם שמיוצרים בשבת, ממחיש את הקשר הגורדי, שלא ניתן להתרה, בכל הקשור ליכולת לתחם באופן חד וברור את תעשיות שומרות השבת אל מול התעשיות מחללות השבת. בהקשר זה מספר גלובינסקי שהוא שמע סיפור, ספק אמיתי ספק מיתולוגי, איך טייקון חרדי מפורסם אמר יום אחד לבכיר בממשל הישראלי, כי חברה שהמחזור שלה הוא יותר מ-300 מיליון דולר, אינה יכולה שלא להיות מעורבת, במישרין או בעקיפין, בחילול שבת. ואתה יודע מה קרה, מוסיף גלובינסקי, שלושה חודשים אחרי זה הגיעה הקריסה הגדולה של 2008. ובגוזמה אפשר לומר, שאותו טייקון עצמו כבר לא היה רחוק משווי של פחות מ-300 מיליון דולר...

היום בעידן המיזוגים העסקיים הבינלאומיים, יש חברות שעובדות בשבת, אבל רוב הבעלות שלהן בידיים שאינן יהודיות. כך, למשל, 'נייר חדרה'. ב-1999 היא התמזגה עם חברת 'מונדי' העולמית שהיא כיום בעלת 50.1 אחוז מהשליטה בחברה.

אלא שבוועד השבת לא מתרגשים מכך. "ל'נייר חדרה' יש בארץ שמונה מפעלים. אחד המפעלים הנקרא כיום 'ניירות אריזה ומחזור' נותר בבעלות מלאה של דנקנר. ובכל זאת עובדים שם בשבת", כך גלובינסקי.

יכול להיות שהעובדים באותם מפעלים הם גויים?

"זה מה שמנסים, מדי פעם, לומר לנו. ראשית זה לא מסתדר עם ההיגיון: מה, את כל פסי הייצור - בכל המפעלים - מאיישים רק גויים?! שנית: יש לנו הוכחות ועדויות לכך שגם טכנאים ומהנדסים יהודים עובדים שם בשבתות".

ומשום שתי סיבות אלה סירבו בוועד השבת לתת גושפנקא של 'מפעל שומר שבת' ל'נייר חדרה' ולחברות הבנות שלה. עם זאת ראש ועד השבת, הרב יצחק גולדקנופף, מודה ביושר-לב שלהבדיל מחברות אחרות, במקרה של 'נייר חדרה' לא תמיד יהודים דתיים, גם חרדים, יכולים להימנע משימוש במוצרי החברה, גם אם הם מאוד מעוניינים בכך: "מדובר בחברה מונופוליסטית, ששולטת בשוק הנייר בארץ. כל אלטרנטיבה אחרת, של ייבוא, גורמת מיידית להקפצת עלויות הנייר. ולא כולם יכולים לעמוד בכך. אז יש כאלה שמקפידים להדפיס על נייר מיובא, אבל הם לא הרוב".

סוגיית משמְרות השבת במפעל נייר חדרה החלה כבר לפני למעלה מיובל שנים. בעקבות ידיעות בשנות ה-50 של המאה הקודמת, על כך שהמפעל מעסיק פועלים יהודים בשבת, הודיעו גורמים דתיים על איסור להדפיס ספרי קודש על נייר מתוצרת המפעל. לאחר מגעים ממושכים ורוויי משברים, בין הנהלת המפעל ובין הראשון לציון דאז, הרב יצחק ניסים, נקבע ב-1958 הסדר, על פיו העבודה במפעל תופסק לפני כניסת השבת ותחודש רק במוצאי שבת. עקרונות אחרים שסוכמו עם הרב ניסים: במהלך השבת ייעשו רק עבודות אוטומטיות של מכונות על-ידי חמישה עובדים לא יהודים. בנוסף ישהו במפעל 4-3 יהודים למקרה חירום, אך לא יעשו כל עבודה. במקרה של הפסקת עבודה בגלל תקלה תחודש העבודה רק במוצאי שבת.

ותשקוט הארץ פחות משלוש שנים. בתחילת שנת 61' פורסם בעיתונות הישראלית, כי "מועצת הרבנות הראשית החליטה אמש לפרסם ברבים, כי הנהלת מפעל 'נייר חדרה' הפרה את התחייבותה שיהודים לא יעבדו במפעל בשבת".

לא רק עובדי 'נייר חדרה', 'אופיס טקסטיל' והתעשיות בנגב עובדים בשבתות; נראה שכיום עיקר חילול שבת בעסקים נמצא במרכזי הקניות ובילויים, שצצו ברחבי הארץ כפטריות לאחר הגשם, מחוץ לערים, ב-20 השנים האחרונות.

אברהם בירנבאום, יו"ר ארגוני הסוחרים בישראל, נאבק קשות כבר שנים בתופעה זו: "באים קיבוצניקים ומקימים על קרקע חקלאית מרכזי קניות שפתוחים בשבתות. יש כאן עבירה כפולה: גם שימוש לא חוקי בקרקע שיועדה לחקלאות וגם פתיחה שלא כחוק של בתי מסחר, שבסופו של דבר פוגעים בבעלי העסקים בערים, שאינם פותחים את העסקים שלהם בשבת. אין לאותם מרכזים שום יתרון יחסי על החנויות: הם לא זולים יותר, לא קרובים יותר לעיר. היתרון היחסי היחיד שלהם הוא בכך שהם פתוחים בשבתות".

בירנבאום מאשים את שר התמ"ת הנוכחי שלא אוכף על אותם מרכזי קניות את החוק האוסר לפתוח עסקים בשבת. אבל גם שר התמ"ת לשעבר לא יוצא נקי: "זה אבסורד שהיה לנו שר תמ"ת חרדי, שלא עשה כלום. שמעתי שהוא הוסיף שניים-שלושה פקחים ל'סיירת הדרוזית' שנותנת קנסות. ומאז יש באותה סיירת שישה פקחים. זה רציני? הם באים, נותנים קנס פעם בכמה שבתות – וזהו. הרי הם היו יכולים לחזור לכל עסק שנתנו לו קנס, לא כעבור שבועיים, אלא כעבור שעתיים. ושוב לחזור כעבור שעתיים. וכך כמה פעמים בשבת. למרר את חייהם, עד שהיו מבינים שלא משתלם לפתוח בשבת".

איזה הסבר יש לכך ששר חרדי, שממונה על האכיפה הזו, לא פועל בנחישות?

"ההסבר היחיד שאני יכול לומר לך זה שכשהחרדים בקואליציה הם לא ממש נלחמים על נושא העסקים שפועלים בשבת. ישי הוא לא יוצא דופן. אני יכול לגלות לך שלפני מספר שנים נפגשו בחשאי ח"כים חרדים עם ח"כ חיים אורון ממרצ וסיכמו שהחרדים יורידו פרופיל במאבק שלהם נגד מרכזי הקניות של הקיבוצים, שפתוחים בשבתות".

יו"ר מרצ בהווה וחבר הכנסת לשעבר חיים (ג'ומס) אורון, איש קיבוץ להב וממנהיגי התנועה הקיבוצית, מכחיש כל הסכם עם הנציגות החרדית. "זה קשקוש מוחלט. לא היו דברים מעולם".

שאלנו אותו, כפרלמנטר ותיק עד לאחרונה, האם אכן הוא זוכר שהנציגים החרדים - וגם הדתיים - נלחמים על נושא השבת בפחות התלהבות בשבתם בקואליציה. "כן, זה נכון, אבל זה נכון לא רק לגביהם ולא רק בנושא זה. כשאתה בממשלה, אתה יותר שבע. ומי ששבע מטבעו הוא פחות נרגן".

איך אתה מסביר את זה שחברי קיבוצים לקחו אדמה חקלאית, הסבו אותה לצרכים מסחריים ופועלים בה בניגוד לחוק.

"הקיבוצים זניחים בסיפור הזה. סע בכביש החוף בשבת ובאמת תמצא שהמרכז המסחרי בשפיים פתוח, אבל תמצא שם הרבה יותר עסקים אחרים, שפתוחים בשבת ושאינם נמצאים על אדמות קיבוצים. אז מה אתה רוצה מאיתנו? עם ישראל מצביע ברגליים בנושא הזה של תרבות הקניות בשבת, בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא".

אבל יש גם חוק, בין אם אנחנו אוהבים אותו או לא. כיו"ר מרצ הייתי מצפה לשמוע ממך אמירות אחרות, כהרגלכם, בנושא חשיבות הציות לחוק.

"לגבי הקיבוצים זה לא עומד בסתירה לחוק. הסוגיה הזו הגיעה גם לדיון בבית המשפט, שקבע שבקיבוצים מותר לעבוד בשבת. כך שאם הדבר הזה של קיום החוק מטריד אותך, אתה יכול להיות רגוע".

"ג'ומס צודק", קובע ח"כ זבולון אורלב ("הבית היהודי"). "באמת יש פרצה בחוק בכל הקשור לעבודה בשבת במתחמים הממוקמים באזורים חקלאיים. שם, אגב, מתבצעים יותר מחמישים אחוז מהמסחר בשבת. אני אישית ניסיתי לתקן את זה בחוק, אבל סיעת 'העבודה', שהייתה שותפה לקואליציה, סיכלה את זה בטענה שההצעה שלי היא הפרה של הסטאטוס קוו".

עוד לפני חקיקה חדשה, למה אתה וחברי סיעתך לא נלחמים על האכיפה של החוק הקיים: חוק שעות עבודה ומנוחה?

"מי שאחראי על האכיפה הזו הוא שר התמ"ת היום, ושר העבודה בעבר. אם תבדוק תראה, שמי שהיה לאורך כמה וכמה קדנציות בתפקידים האלה היו שרי ש"ס, אלי ישי ובניזרי; וקדנציה אחת גם סגן השר פרוש (ללא שר מעליו) מיהדות התורה. אם הם לא פועלים ברצינות, ובמשך כל השנים שהיה שר חרדי בתמ"ת היו רק ארבעה-חמישה פקחים בחצי משרה, אז אתה מצפה שהמפד"ל, שלא החזיקה בעמדה הזו, תילחם יותר מהם?"

למה לא? מה גם שהיו בשנים האחרונות שרי תמ"ת אחרים: אולמרט, פואד, שמחון.

"נכון, ואכן גם נאבקנו; אם כי בדרך של הכנסת סעיפים בנושא הזה להסכמים הקואליציוניים, הצעות לסדר היום בכנסת וגם, כאמור, בהצעת חוק לתיקון ולהרחבת החוק הקיים".

אבל לנושא של עבודה בשבת יש לא רק פן חוקי, כי אם גם היבטים סוציאליים. אין מספרים רשמיים כמה עובדים במשק הישראלי מועסקים בשבתות ובחגים. אורלב אומד את מספרם בין 400 ל-500 אלף. האם כל העובדים הללו, שמאיישים את משמרות השבת במקומות העבודה שלהם עושים זאת, למרות תוספות השכר, מרצונם החופשי? האם אין עובדים, בוודאי בעלי משפחות, שרוצים להיות ביום זה במחיצת בני משפחותיהם? האם אימהות חד-הוריות ש'מתבקשות' לעבוד בשבת עושות זאת בלב שקט, כשהן אינן יודעות מה עובר באותן שעות על ילדיהן, שאינם לומדים באותו יום? ומה לגבי זכויות העובד הדתי, כפי שכבר נוכחנו, שעצם התייצבותו בראיון קבלה לעבודה בעסק שפותח את שעריו בשבת חורץ באחת את גורלו. אין לנו בעיה שתעבוד - זה המסר הלא-מילולי של אותו מעסיק לבחור הדתי - אבל לא אצלנו. אתה בוודאי תסכים איתנו בנקודה הזו: זה הרי לא יהיה הוגן להפיל את כל העול על העובדים החילונים, נכון?

ומה בדבר הגנה על אותם עובדים? האם ההסתדרות משמשת להם פה? נאבקת למען זכויותיהם? מדוברות ההסתדרות לא חזרו אלינו עם תשובה לשאלתנו, האם זכור להם שהם ייצגו אי-פעם עובדים שאינם מעוניינים לעבוד בשבת, ושמקומות העבודה כופים זאת עליהם.

בתמ"ת הקימו לפני שלוש שנים את הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, בראשותה של הנציבה ציונה קניג-יאיר, שמדווחת על 1,700 תלונות שהגיעו לשולחנה; ואולם אף לא אחת מהן עסקה באפליה על-רקע של עבודה בשבת. "בעצם היו כמה שקשורות איכשהו לשבת", אומרת קניג-יאיר, "אבל הן היו תלונות של ערבים. הם פנו אליי בתלונה על כך שהעסיקו אותם רק בשבתות, רק שבשאר ימות השבוע לא היו מוכנים להעסיק אותם, וביקשו שאסייע להם".

ייתכן שהסיבה לאי תלונות בנושא עבודה בשבת נעוצה בשם של הנציבות - "שוויון הזדמנויות בעבודה" - הנשמע לעובדים ככזה שעוסק רק בתחומי זכויות הנשים העובדות, ולא בזכויות העובד הדתי. אם כך הדבר, קניג-יאיר שמחה על ההזדמנות להבהיר שהמחלקה שלה נועדה גם לדתיים, שכופים עליהם לפעול בניגוד להשקפתם הדתית. "אם כי", היא מדגישה, "זה לא אומר שאנחנו נותנים גיבוי אוטומטי לכל עובד שלא התקבל לעבודה, כי הוא לא מוכן לעבוד בשבת. לפעמים יש דווקא היגיון בהעדפת עובדים חילונים. לדוגמה: חברה מסוימת קיבלה היתר משר התמ"ת לעבוד בשבת. ובאותה חברה עובדים 80 דתיים מתוך 90. וכעת מחפשים עובד נוסף. זה הגיוני שהם יעדיפו לקלוט מי שמוכן לעבוד בשבת".

אלו שיני אכיפה יש לך כנגד מעסיקים סוררים?

"אם אני מגיעה למסקנה שהעובד צודק, אני פונה אל המעסיק ומזהירה אותו ואם זה לא עוזר, אני תובעת אותו בבית הדין לעבודה, בשל הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה".

• משרד התעשיה המסחר והתעסוקה: חוק שעות עבודה ומנוחה, בהתייחסותו להעסקת עובד ביום המנוחה השבועי, קובע את החובה בקיומו של יום מנוחה שבועי לעובד/ לבעל חנות בחנותו בהתאם לדתו. לגבי יהודי נקבע יום המנוחה – יום השבת. לבני שאר הדתות ניתנת האפשרות לבחור בין הימים: שישי, שבת או ראשון. אין אפשרות להמיר את יום המנוחה הקבוע לעובד ליום מנוחה אחר באמצע השבוע.

• מעסיק שנמצא כי העסיק עובד ביום המנוחה השבועי שלו, בניגוד לחוק, צפוי להיקנס בסכום של 5,000 שקלים על כל עובד ועל כל מועד הפרה. כמו-כן קיימת האפשרות להגשת כתב אישום כנגדו בהתאם לנסיבות המקרה.
  
  אגף האכיפה בתמ"ת מעסיק 5 עובדים שאינם יהודים העוסקים בין היתר באכיפה ממוקדת בשבת.
  
  בין השנים 2009-6/2011 הוגשו כ 200 כתבי אישום והוטלו 757 קנסות מנהליים בסכום של כ-13,282,500 שקלים (מדובר בקנסות בעבירות שונות בתחום העסקה בשבת).

• שר התמ"ת לשעבר, אלי ישי: שר התמ"ת ככלל אינו מתערב בסדר יומם של יחידות האכיפה. מעבר לכך השר ישי הינו השר היחידי שהכפיל את מספר הפקחים. השר ישי כיום בהיותו שר הפנים יתמוך בכל מהלך שיביא שר התמ"ת לעיבוי וחיזוק יחידת האכיפה שתגן על כלל חוקי המגן ובדרך כך תגן על העובדים במדינת ישראל.

• מפעלי ים המלח: חברת מפעלי ים המלח אינה מפלה בין עובדים באשר הם והעובדה שאדם הינו מאמין אינה מהווה שיקול בהחלטה על קבלתו לעבודה. בקרב עובדי מפעלי ים המלח ישנם עובדים דתיים רבים. ישנם תפקידים בחברה הקשורים למתקני ייצור שעובדים ברציפות כל העת המחייבים גם עבודה בשבתות ובחגים.

• 'כתר פלסטיק': באופן עקרוני, כתר איננה מפעילה את המפעלים בשבת. לאור העובדה שכל הפעילות של כתר מושתתת על מכירות לחו"ל, יתכנו מצבים שבהם החברה נדרשת להפעיל אחד או יותר מהמפעלים בשבת. כאשר אנו נדרשים לעשות כן, אנו פועלים בהתאם להיתר מיוחד שניתן לנו ע"י משרד התמ"ת. במקרים כגון אלו, אנו מקפידים ככל הניתן להפעיל את המפעלים עם עובדים שאינם יהודים.

• 'סטאר סנטר': הנהלת 'סטאר סנטר' מקפידה על התקנות וחוקי העזר העירוניים. אכן חלק ניכר מהחנויות סגור בשבת. עם זאת, מספר בעלי עסקים בוחרים לפתוח בשבת. על-מנת ליצור אחידות בשעות הפתיחה גם בשבת, הוצאנו חוזר שמתייחס רק לבעלי עסקים אלה. הנהלת 'סטאר סנטר' אינה כופה על החנויות במתחם לפתוח והנושא נתון לשיקול דעתם של בעלי החנויות.