|   15:07:40
דלג
  מרדכי קידר  
מרצה אוניברסיטת בר-אילן
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

השבטיות מנצחת

במזרח התיכון, תרבות השבט "חיה ובועטת" וניתן אף לומר "חיה והורגת"
12/08/2011  |   מרדכי קידר   |   מאמרים   |   העולם הערבי   |   תגובות
שבט "רגוע" [צילום: פלאש 90]

חוקי השבט הם המערכת הנורמטיבית החשובה ביותר של בני השבט המלכדת אותם ליחידה אחת. חוקי השבט מחייבים את בניו, גם אם הם סותרים את חוקי המדינה.

למבינים את רזי ההתנהלות הציבורית במזרח התיכון, ברור כי לא רק שהסוציולוגיה חשובה יותר מהפוליטיקה, אלא שניתן אף לומר כי הסוציולוגיה היא הבסיס של הפוליטיקה. כלומר, השיקולים החברתיים הם המונחים ביסוד ההתנהלות הציבורית, הפוליטית והכלכלית במרבית החברות הערביות, ולכן כדי להבינה, עלינו להכיר את שיקוליהם החברתיים של הגופים המשפיעים ושל מקבלי ההחלטות.

הבסיס של החברות הערביות הוא השבט או המשפחה המורחבת, שיש לו בערבית כמה שמות: קַבּילַה, עשירה, פח'ד', חמולה ואחרים. הגברים בני השבט קשורים בקשר דם, וכך גם מרבית הנשים בו. הגברים הם בני כמה דורות של צאצאי אב אחד. מספר בני השבט משתנה על-פי ההיסטוריה של הפילוגים בו: שבט "רגוע" יכול להגיע לעשרות אלפי איש, ושבט מסוכסך בתוך עצמו נוטה להתפלג לחלקים קטנים יותר, כשכל חלק מורכב ממספר חמולות. הסביבה הפיזית קובעת רבות בעניין זה: במדבר צחיח השבט בדרך כלל קטן, בשל מיעוט מקורות המחייה המחייב משפחות לעזוב את השבט ולנדוד בחיפוש אחרי מים ועשב. ואילו בסביבה שבה ניתן לחיות ברווחה, יישארו המשפחות זו לצד זו.

השבט הוא בראש ובראשונה מיליציה לוחמת, ולמרבית הגברים יש כלי נשק בהישג יד להגנה על האינטרסים של השבט: מעיין, באר, טריטוריה, שטח מרעה או מקור פרנסה. הם מתפקדים כמו יחידה צבאית לכל דבר, האחד בעד כולם וכולם בעד האחד.

חוקי השבט הם המערכת הנורמטיבית החשובה ביותר של בני השבט - הדבק המחבר את כולם ליחידה אחת. חוקי השבט, הנקראים גם "עֻרף" (חוק מקובל) או "עאדאת ותקאליד" (הרגלים ומסורות), מחייבים את בני השבט, גם אם הם סותרים את חוקי המדינה. כמה דוגמאות לחוקים אלה:

נאמנות א': חוקי המדינות קובעים בדרך כלל כי אסור לאדם לתת מחסה לפושע, ואם נודע לו על פשע, עליו לדווח עליו לרשויות המדינה, שאם לא כן הוא ייחשב כשותף לפשע. על-פי חוק השבט, הנאמנות של בני השבט זה לזה גוברת על כל חוק של כל מסגרת אחרת, והסגרת פושע מבני השבט היא בניגוד חמור לחוק השבט. לעומת זאת, אם הפושע המיט במעשהו קלון על השבט (דוגמה: אונס אכזרי במיוחד) יש אפשרות שהשבט יסגיר אותו לרשויות המדינה, הן כדי לנקות את הקולקטיב השבטי מאשמת האונס והן כדי לאותת לכל בני השבט שהקולקטיב לא יעמוד מאחוריהם אם ימיטו עליו קלון מהסוג הזה, בבחינת "וביערת הרע מקרבך".

נאמנות ב': איש המגיע לשלטון במדינה, ייטה למנות למשרות מפתח את בני שבטו, כי רק עליהם הוא יכול לסמוך. הם לא יבגדו בו ויפעלו לקידום האינטרסים המשותפים שלו ושלהם. זהו ההסבר לכך שמפקד הצבא בסוריה הוא מאהר אלאסד, אחיו של הנשיא, כמו שסגנו של אביו, חאפז, היה האח רפעת, שגם היה מפקד דיוויזיית "פלוגות ההגנה" אשר עיקר תפקידה היה לשמור על השלטון מפני זעם האזרחים. גם ראשי המודיעין, מפקדי הדיוויזיות וחיל האוויר היו בעבר והם עדיין מבני שבטו העלאווי של הנשיא. המצב בלוב ובתימן דומה למדי: מועמר קדאפי ועלי עבדאללה צאלח מינו את בני שבטיהם למשרות המפתח במדינותיהם. בני השבטים האחרים, הנמצאים בשוליים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים, מורדים בחודשים האחרונים נגד ההשתלטות של השבט השליט על מקורות המחיה והעוצמה. מדינות המפרץ - כווית, קטר, אבו ד'אבי, דוביי, עג'מאן, פוג'יירה, ראס אלח'ימה, שארג'ה ואום אל-קיוין - יציבות, מכיוון שאזרחי כל אחת מהן הם בני שבט אחד דומיננטי, והמנהיגות של האמירות היא המנהיגות המסורתית של השבט שאז רכב על גמלים, וכיום הוא רוכב על רולס-רויס מצופה זהב.

היררכיה: הכלל שעל פיו נקבעת הנאמנות הוא "אני ואחי נגד בן הדוד, ואני, אחי ובן הדוד נגד הזר". משמעות הכלל היא שהנאמנות היא הירארכית: ככל שהקרבה המשפחתית בין הקרובים גדולה יותר, הנאמנות ההדדית ביניהם אמיצה יותר, והם ישתפו פעולה בעניינים רבים יותר: יתגוררו זה בקרבת זה, יפתחו יחד עסק ויחתנו את בניהם ובנותיהם אלו לאלו. העניין העסקי נובע מכך שבחברה שבטית סומך האדם רק על בני שבטו, וזאת בשל המערכת הנורמטיבית המשותפת המחייבת את שניהם להיות נאמנים זה לזה.

נישואין בתוך המשפחה: אלה נובעים מהתחושה שחתן זר או כלה זרה הם בעצם מרגלים של שבט אחר בתוך השבט שלנו, פועלים על-פי כללים אחרים, בלתי מוכרים ובלתי רצויים. נישואין בין בני דודים מאפשרים להשאיר את הרכוש במשפחה, ולכן לבן הדוד יש זכות ראשונים לשאת את הנערה לאשה. הדבר בא לידי ביטוי עז באימרה: "בן הדוד מוריד את הכלה מהסוס" (כלומר מהסוס האמור לקחת אותה לחתונתה עם מישהו מחוץ לשבט). לבחורה בת השבט אין בדרך כלל אופציה להתחתן עם מישהו מחוץ למסגרת השבטית, בעוד שבחור רשאי "לייבא" בת זוג חיצונית. לזו לא יהיה קל להתקבל לחברת הנשים של השבט: במשך תקופה ארוכה הנשים האחרות בשבט לא יחלקו איתה סודות ולא יקבלו אותה לקבוצת הרכילות שלהן.

נישואי חליפין: אם למשל יש במשפחה א' בת עיוורת, ובמשפחה ב' יש בת חרשת, נדברים ביניהם האבות שהאב במשפחה א' ילחץ על אחד מבניו לשאת לאישה את החרשת ממשפחה ב', וזאת כדי שהאב של משפחה ב' ילחץ על אחד מבניו לשאת את הבת העיוורת ממשפחה א'. סוג נישואין זה נקרא "בדל" - חילופין. המערכת הזו היא "מקבילית כוחות" בעייתית: אם זה שנשא את העיוורת יכה אותה, היא תתלונן בפני אחיה שנשא את החרשת כדי שהוא בתגובה יתאכזר לאשתו, אחות בעלה. ואם בעלה של העיוורת יגרש אותה, משפחתה תגרום לבעל החרשת לגרש את אשתו כתגובה.

כבוד השבט: אם איש או אשה מתנהגים בניגוד לכללי השבט, הם מטילים קלון על השבט ויינקטו נגדם וצעדי עונשין. אמצעים אלה יכולים לכלול חרם, קנס, מכות או מוות. הדבר בולט כאשר בחורה מתנהגת עם בחורים באופן המנוגד לקוד המוסרי של השבט, והעונש שיינקט נגדה עלול להגיע עד כדי מוות. סיבות אחרות לפגיעה בנשים הן סירוב להינשא לבן השבט, יציאה ללימודים במוסד לימודים מעורב לנשים וגברים או יציאה לעבודה בסביבה מעורבת.

שימור התרבות: גם כאשר שבט משנה את סביבת מגוריו או את עיסוקו, הוא שומר על המאפיינים השבטיים למשך זמן רב. ראינו תופעה זו אצל חמולות הבדווים שעברו בשנות ה-60' וה-70' בעקבות הצאן מהנגב לאזור רמלה-לוד. הם שינו מקום וגם עיסוקים, אך הם ממשיכים לחסל את הגברות שאינן מתנהגות על-פי קוד ההתנהגות השבטי. הם גם ממשיכים לקיים את מנהגי הנישואין בתוך השבט עם המשפחות שנשארו בנגב. העיר אום אלפחם מחולקת לשלוש שכונות שבטיות: מחאמיד, ג'בארין ומחאג'נה. בן השבט נוטה לגור בין בני שבטו ולא לעבור לגור עם "זרים".

בתי משפט: בכל שבט יש קבוצת אליטה של שייח'ים, "מבוגרים אחראיים", המתפקדים כמנהיגים טבעיים שאליהם נושא הציבור את עיניו. הם משמשים כבוררים בסכסוכים, ופסקי הדין שלהם מקובלים ומבוצעים ללא עוררין. מי שמערער על סמכות המנהיגות, מוצא את עצמו מוקא מהשבט. פסקי הדין שלהם אינם קשורים לחוקי המדינה, ולעתים אף מנוגדים להם.

דיאלקט, דגל והמנון: במקרים רבים יש לשבט דיאלקט משלו, וברגע שבן השבט פוצה את פיו ואומר את המילה הראשונה, הוא חושף את שיוכו השבטי. בעירק יש שבטים שלהם יש דגלים משלהם, ללא קשר עם דגל המדינה, וכן המנון המפאר את השבט ואת מעלליו.

אינטרסים: בן שבט אמור לקדם את האינטרסים של בני שבטו, גם אם הם באים על חשבון האינטרסים של שבטים אחרים. הדבר בולט ברשויות המקומיות במגזר הערבי בישראל: ראש מועצה יקדם בדרך כלל פרויקטים של תשתיות בשכונה של החמולה שלו - ביוב, כביש, בית ספר - וימנה את בני שבטו למשרות במועצה המקומית, שכן לשם כך נבחר לראשות המועצה. הדבר גורם לסכסוכים בין חמולות, בפרט כאשר ראש מועצה מתחלף ומנסה להחליף בעלי תפקידים ולשנות את סדרי העדיפויות החמולתיים שנקבעו על-ידי קודמו. לפעמים חלוקת משרות בבית הספר נקבעות גם הן על-פי מפתח שבטי, ויש מקרים שגם חלוקת התלמידים לכיתות משקפת את החלוקה השבטית. לפני שלוש שנים ברהט שבנגב הכשילו תושבים משבט אלטורי את מינויו של מנהל בית ספר שזכה במשרתו בתהליך מינוי מקצועי על-ידי משרד החינוך לא היה בן שבט אלטורי.

נקמת דם: איש הרוצח מישהו משבט אחר, פותח עניין של נקמת דם. כל בני "הח'מס" שלו (הבנים, הנכדים, הנינים ובני הנינים של סבי סבו) נושאים באחריות למעשהו, ושבטו של הנרצח ינקום את דמו ברצח אחד הגברים הללו, אם השבטים לא יגיעו להסכם. רציחתו של אדם כנקמת דם עלולה להביא לרציחות נקמה נוספות, ולפעמים קשה מאוד לשים קץ לשרשרת הרציחות ההדדיות. המצב בעיר טייבה משקף היטב את העניין הזה. באחד מיישובי הבדווים בנגב נדרס ילד על-ידי בן שבט אחר, וכל ילדי שבטו של הדורס חדלו ללכת לבית ספר של היישוב, כי כל אחד מהם היה קורבן בכוח לרצח, כנקמה על דריסת הילד. הם דרשו מהמדינה לבנות בית ספר במיוחד עבורם, מכיוון שהדרך לבית הספר עוברת דרך השכונה של הילד שנהרג, ולכן אינם יכולים ללכת עוד לבית הספר הכללי ביישוב.

יישוב סכסוך: ה"סולחה" בין שבטים, ובמיוחד לאחר היווצרות אירוע הפותח נקמת דם, כוללת "הודנה" (עצירת הרציחות), "עטוה" (פיצויים) וטקס "עקד אלראיה" (קשירת הדגל) שבאמצעותו מציינים הצדדים את סיום הסכסוך. את תהליך הגישור, הפיצוי והטקס, מלווה "ג'אהה" (קבוצת מכובדים בעלי משקל ציבורי גדול) מן השבטים האחרים, הנותנים את חסותם לתהליך ולהסכם המסיים את הסכסוך. תפקידם חשוב, כי לאחר שהם סומכים את ידיהם על ההסכם, איש לא יעז לערער עליו.

העיקרון שעליו בנוי השבט הוא שהפרט מוותר על חלק גדול מן האינטרסים הפרטיים שלו לטובת הקולקטיב, ובתמורה יתמוך בו הקולקטיב ויסייע לו בכל צרה שתארע לו. ככל שהפרט יהיה נאמן יותר לכללי השבט ולאינטרסים המשותפים שלו, כך יתייצב השבט באופן נחרץ יותר מאחוריו כדי לסייע לו. וההיפך: אם פרט בשבט נתפס כמי שאינו מקבל עליו את הכללים ואינו פועל על-פי טובת הקבוצה, זו לא תסייע לו אם ייקלע לצרה.

תהליכי שינוי

בחברות השבטיות במזרח התיכון מתרחשים תהליכי שינוי, בעיקר בעקבות ההיחשפות המתרחבת לאמצעי התקשורת המודרניים ובעיקר לערוצי הלוויין. גם למערכת החינוך הממשלתית יש תפקיד בהחלשת התודעה השבטית, אם כי יש מקרים שבהם השלטון דווקא מעוניין להנציח את הנאמנות השבטית לשם הגברת הפירוד בין קבוצות האוכלוסיה השונות.

בעשורים האחרונים ניכרת הגירה מן המדבר אל העיר. הדבר בולט במיוחד בתוניסיה, שקידמה מאוד את החברה העירונית והזניחה במכוון את הקבוצות החיות במרחב המדברי. כתוצאה מכך עזבו רבים מהצעירים את השבט והיגרו לעיר, כבודדים או כמשפחות גרעיניות (אב, אם וילדיהם) ולא כשבטים. במצרים ההגירה הגדולה מהכפר אל העיר התרחשה בשנות ה-60' וה-70', בעיקר בגלל הקמת הסכר הגבוה באסואן, שחיסל את החקלאות המסורתית שהתבססה על השיטפונות העונתיים. המגורים בעיר אינם מאורגנים על בסיס שבטי, ולכן תפקיד השבט בחיי עיר המהגרים מהכפר אינו קיים.

עם זאת, יש ערים המורכבות משכונות שבטיות, וכאמור, אום אלפחם היא אחת מהן. אלו ערים שקמו על בסיס התיישבות שבטית שהלכה והתרחבה עד ששבט נגע בשבט. כך היא חברון המורכבת ממספר שכונות שבטיות - ג'עברי, נתשה, אבו סנינה - ומנהיגותה מורכבת מנכבדי השבטים הגרים בה. זהו המצב בשכם, כשהמשפחות המובילות הן אלמצרי, שכעה וטוקאן, ובכל עיר ערבית ביהודה ובשומרון. בכל אחת מהערים הללו יש בית דין שבטי הפוסק בסכסוכים על-פי חוקי השבטים ולא על-פי חוקי הרשות הפלשתינית, ואומנם יש מאבק מתמשך בין הרשות ובין השבטים על השאלה "מי בעל הבית במקום". וכאשר החמולות המקומיות מלוכדות ומאוחדות נגד חדירת הרשות, הן מצליחות להדוף את ניסיונותיה להשליט את האג'נדה שלה עליהן.

זהו הבסיס הסוציולוגי של המזרח התיכון, וכל מסגרת מדינית שאינה משקפת מצב חברתי זה נתפסת כבלתי לגיטימית בעיני מרבית אוכלוסיהָ, היא אינה יציבה ולכן השלטון נוקט אמצעי דיכוי נגד האוכלוסיה, שתדיר מערערת על המסגרת המדינית ועל האליטה השלטונית המשקפת את האינטרסים של הקבוצה שלה.

למדינת ישראל אין כמובן אפשרות להשפיע על המבנה של עירק או של לוב, אך יש ויש לה אפשרות לסמן את הכיוון שאליו תלך הישות הפלשתינית העלולה לקום בקרוב ביו"ש. בעזה, להזכירנו, כבר קמה ישות מדינית לפני יותר מארבע שנים, וגם אם היא עדיין לא הכריזה על עצמאותה, היא מתפקדת כמדינה עצמאית לכל דבר ועניין. האסון של מדינת ישראל יהיה אם תקום ישות בעלת רצף טריטוריאלי בין הגבעות המשקיפות על באר שבע ובין אלו השולטות על עפולה. זאת, כי רצף טריטוריאלי זה יהיה עוד מדינה לא לגיטימית בעיני השבטים השונים המרכיבים אותה, והסיכוי שתנועות איסלאמיסטיות כמו חמאס ישתלטו עליה גבוה כמו בעזה.

לעניות דעתו של כותב שורות אלה, על ישראל לשאוף להקים ביו"ש שבע מדינות שבט: ביריחו, בג'נין, בשכם, ברמאללה, בטולכרם, בקלקיליה ובחלק הערבי של חברון. על ישראל לשמור בידיה ובשליטתה - ואולי גם בריבונותה - את המרחב הכפרי לעולמי עד. הדבר יקטין מאוד את "האיום הדמוגרפי" אם יש כזה, ויקנה לישראל ולערבים אזרחי המדינות הללו שקט, שלווה וביטחון. הם יוכלו לנוע ממדינה למדינה באופן סביר, כמו שאזרחים של ירדן וסעודיה נוסעים בין שתי המדינות הללו. אם יהיה שקט ביטחוני, תוכל ישראל לסייע רבות לכלכלה ולפיתוח של מדינות-ערים אלה, לרווחתם ולרווחת שכניהם הישראלים.

במזרח התיכון, תרבות השבט "חיה ובועטת" וניתן אף לומר "חיה והורגת". ייתכן כי שינויים ייכנסו לאזור, אך תהליכי כניסתם יהיו ארוכים, מדממים (ראה תימן, סודן, סוריה ולוב) ודו-כיווניים: שינוי מהיר מדי גורם לתגובת נגד המחזירה את הגלגל אחורנית. ראינו את זה בעירק: סדאם חוסיין החיל על עירק חוק מעמד אישי (נישואין וגירושין) אזרחי וביטל את בתי הדין השרעיים. לאחר שסולק בשנת 2003, השינוי הראשון שהכניסה המועצה הזמנית היה חידוש פעולתם של בתי הדין השרעיים העדתיים - שיעים וסוניים בנפרד - לענייני נישואין וגירושין.

עיצוב הפתרונות הפוליטיים על-פי התכונות הסוציולוגיות של עמי האזור הוא התנאי ללגיטימיות השלטון במדינות במזרח התיכון וליציבותו, וכל ניסיון "מערבי" להנדס את החברות באזורנו על-פי אמות המידה, הכללים והרעיונות (לאומיות, שוויון, דמוקרטיה) השוררים באירופה או באמריקה, נדון מראש לכישלון, כפי שרואים בעירק, באפגניסטן, בסוריה, בלוב, בתימן ובעצם בכל אחת ממדינות ערב שלא נבנתה על-פי הדגם השבטי של מדינות המפרץ. גם ביהודה ושומרון ניתן להעתיק את הדגם המצליח הזה, אם רק נבין אותו ונרצה בו.

לאתר מגזין מראה
המאמר מתפרסם גם ב"מקור ראשון".
ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.
תאריך:  12/08/2011   |   עודכן:  12/08/2011
מרדכי קידר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מושגים
 בשאר אסד 
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
השבטיות מנצחת
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
גיזמו בון
13/08/11 12:28
2
סתם_1
13/08/11 19:57
3
מוטי1
14/08/11 11:44
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות נוספות   /   העולם הערבי  /  מי ומי    / 
לקראת עימות צבאי: טורקיה החלה בגיוס מילואים  /  איציק וולף
שר הביטחון: "גורלו של אסד נחרץ"  /  עידן יוסף
אסד טובח בתושבי חמה  /  איציק וולף
הסהר השיעי  /  מנשה שאול
מי הזיז את הסיוע שלי?  /  אריה גלוזמן
הסוציולוגיה חזקה מכל אידיאולוגיה  /  מרדכי קידר
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il