|   15:07:40
דלג
  גיל ברינגר  
עיתונאי מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
5 המקומות שחייב לבקר בהם בניו-יורק
כתיבת המומחים
החשיבות הרבה בבחירת עורך דין הפועל מתוך שליחות
[איור: שי צ´רקה/מקור ראשון]

המנהל האזרחי - מנגנון ההפעלה

מדהים לגלות כמה כוח יכול להיות לפקיד זוטר המתפקד כיועץ משפטי. מאמרה של סרן (מיל.) רונית לוין, מי שהועסקה עד לפני שנתיים כיועצת משפטית במנהל האזרחי באיו"ש, חושף את הפוליטיזציה שפשתה במנהל מקור ראשון חושף כיצד יועצים משפטיים המונעים מעמדות פוליטיות קיצוניות עושים כבשלהם בצווי המנהל האזרחי, ומפלים לרעה את התושבים היהודים ביהודה ושומרון המעבדים את קרקעותיהם במשך שנים ח"כים: "גורמים בשמאל הקיצוני משתמשים לרעה בסמכויות הניתנות להם כעובדי ציבור"
22/08/2011  |   גיל ברינגר   |   תחקירים   |   מקור ראשון   |   תגובות
לוין חושפת במאמרה שיטה מנהלית שלמה שנבנתה נדבך על נדבך, כשהמגמה הברורה היא שלילת זכאותם של יהודים ליישב קרקעות פנויות בחבלי יהודה והשומרון. לוין מודה בכך שלמרות שמדובר בסוגייה "פוליטית" וב"המלצות מדיניות" הרי ש"חלק ניכר מהתובנות כאן גובשו ומומשו במהלך שירותי במערך הייעוץ המשפטי מטעם צה"ל בגדה המערבית"

לפעמים יש בכוחו של גילויו של מסמך אחד לחשוף את שיטת הפעולה כולה, לסדר מארג גדול ומסועף של פרטי מידע ולאפשר לגלות את מבנה המערכת ואת מנגנון ההפעלה שלה. יש שצריך לנבור בתיקי ארכיון מאובקים כדי למצוא אותו ויש שהדלפה מגיעה מגורם בכיר המאפשר את חשיפתו בשל אינטרס אישי שיש לו בכך. אך לעִתים, בדומה למסמך שייחשף כאן, מונח המסמך בקרן זווית וממתין בסבלנות גדולה עד שמישהו מהעוברים ושבים יעיף בו מבט ויגלה את סודו.

אג'נדה בהערות שוליים

לוין ניסחה צווי אלוף, יזמה אותם, קידמה תזות שפיתחה בעצמה והפכה אותן לנהלי העבודה במנהל, ניסחה תיקוני חקיקה וקידמה אותם, והכל כחלק מ"המאבק הפוליטי" תוך שינוי המצב המשפטי לרעת היהודים וללא כל התייעצות עם הדרג המדיני שלכאורה הוא שאמור להיות הגורם המקבל החלטות בנושאים פוליטיים מסוג זה

קריאה של גוף המאמר אינה חושפת מיד את מקור ההמלצות ואת הבסיס הראשוני להתגבשותן. הקורא התמים עשוי להאמין שמדובר בנהלים שהתקבלו במסגרת עבודת המנהל האזרחי בדרך של התפתחות טבעית וללא כל יד מכוונת, אלא שכבר בהערת השוליים הראשונה במאמר, תמימותו של הקורא מתחילה להתערער כשלוין מציינת כי "חלק ניכר מהתובנות המוצעות כאן גובשו ומומשו במהלך שירותי במערך הייעוץ המשפטי מטעם צה"ל בגדה המערבית".

אם הדברים אינם מפורשים דיים, הרי שהתחקות אחר שלל הרמזים ששותלת לוין לאורך המאמר לגבי מרכזיות תפקידה כיועצת משפטית ביועמ"ש איו"ש, מספקת תשובה ברורה לשאלה מי אחראי באופן כמעט בלעדי לשינויים המרחיקים לכת שחלו בדין הנוהג בסוגיית הקרקעות ביהודה ושומרון. כך לדוגמה, באשר לצו האלוף בעניין "שימוש מפריע" אשר מאפשר לסלק חקלאי יהודי משדהו גם אם עיבד אותו במשך מספר שנים וזאת ללא צורך בתלונה מצד מאן דהו המתלונן על גזילת השדה ומוכיח את בעלותו, מבקשת לוין להדגיש בהערת שוליים כי "היוזמה להתקנת הצו וניסוחו היא שלי. הוא נחקק על יסוד חוות דעתי מיום 1.9.2004".

ביחס לפרשנותו המשפטית של צו זה אשר הקשיחה את הדרישות שמועמדות בפני החקלאים היהודים, מעבר לאלה המופיעות שחור על גבי לבן בנוסח הצו, מבהירה לוין בהערת שוליים שניה כי "זוהי הפרשנות בה דגל הממונה (ראש המינהל האזרחי) כפי שבאה לידי ביטוי בערר 27/07 לסנס נ' ראש המינהל האזרחי (ניתן ביום10/3/2009). בתיק זה ייצגתי את המשיב".

בעניין עמדת המדינה בבג"ץ "עיבוד וחזקה" המבקש לראשונה לשלול מחקלאי יהודי המעבד שדה במשך עשר שנים את הזכות לרשום את שדהו בטאבו, מזכירה לוין בהערת שוליים שלישית כי "עיקרי הדברים להלן נוסחו על-ידי תחילה במסגרת תפקידי ביעוץ המשפטי בגדה" וכי העתירה בבג"ץ בנושא סעיף 78 לחוק הקרקעות "נכתבה על יסוד עבודתי וטיוטא שהוכנה על-ידי והוגשה על-ידי עו"ד אבי ליכט".

גם לגבי שורה ארוכה של דברי חקיקה שיצרו שינויים גדולים במצב המשפטי ביהודה ושומרון והרעו את מעמדם של התושבים היהודים לעומת שכניהם הפלשתינים, ובהם צו בדבר תיקון חוק רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו; צו בדבר סדרי דין - התייצבות היועץ המשפטי; תקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו - בקשות לרישום ותקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו - סדרי דין בוועדת רישום, מציינת לוין בלקוניות בהערת שוליים רביעית כי "דברי החקיקה נוסחו וקודמו על ידי".

לוין ניסחה צווי אלוף, יזמה אותם, קידמה תזות שפיתחה בעצמה והפכה אותן לנהלי העבודה במנהל, ניסחה תיקוני חקיקה וקידמה אותם, והכל חלק ממה שהיא מגדירה בתחילת המאמר "המאבק הפוליטי" תוך שינוי המצב המשפטי לרעת היהודים וללא כל התייעצות עם הדרג המדיני שלכאורה הוא שאמור להיות הגורם המקבל החלטות בנושאים פוליטיים מסוג זה.

במקרה של לוין העניינים מתנהלים לגמרי אחרת. פתאום קם אדם בבוקר, מרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת. סרן לוין, שאת האג'נדה המדינית שלה קשה מאוד לפספס בין השורות ולפעמים היא מופיעה במלואה בשורות עצמן, מחליפה לא רק את האלוף ואת ראש המנהל האזרחי שהיא משמשת להם לכאורה יועצת ולמעשה סמכות עליונה; הסרן מחליפה גם את בית המשפט ואת המחוקק.

ביטול הסעיף

להבדיל מהקרקעות שבתוך הקו הירוק, שביחס אליהן קיים מראש רישום מדויק של חלקות, ביהודה ושומרון רוב הקרקעות אינן רשומות. זה היה המצב עד 67' וישראל בחרה להקפיא אותו לאחר המלחמה בשל בעיות פוליטיות ומשפטיות הקשורות במשפט הבינלאומי. ואולם, אדם רשאי לרשום קרקע ביהודה ושומרון על שמו, בהליך שייזום בעצמו, אם יש לו הוכחות לבעלות על חלקה.

סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני הנוהג עד היום ביהודה ושומרון קובע כי "אדמת מירי, או מוקופה, שעיבד והחזיק בה אדם במשך עשר שנים באין מפריע, תחשב זכות ההחזקה שלו כמוכחת בין אם היה ובין אם לא היה בידו מסמך בר תוקף". הסעיף המנוסח היטב קובע בצורה חד-משמעית כי דרך לגיטימית לזכות בה בקרקע היא החזקתה מעובדת במשך עשר שנים. לכאורה טוב הדבר גם כדי לרשום את הקרקע על שם המעבד בטאבו. אלא שלמרות בהירות לשון החוק החליטו במנהל (רונית לוין) כי אין להסתפק בסעיף זה כדי לרשום את בעלות המחזיק בקרקע בטאבו וכי על המעבד את הקרקע להמציא בנוסף מסמך המאשר את בעלותו עליה.

לוין מסבירה במאמרה כי חשוב לקבע בפסיקה את הנוהל הזה (אותו קבעה בעצמה), מכיוון שדרך זו לזכות בחלקת אדמה מעודדת השתלטות עליה, וכן מכיוון שהסעיף מדבר על אדמות הפקר, אדמות שאינן כיום בנמצא בשטחי יהודה ושומרון (טענה שנדחתה בפסיקה הישראלית פעם אחר פעם). נוסף לכך ואולי החשוב ביותר, מצב הלחימה השורר בשטח אינו מאפשר לתושבים, לטענת לוין, לדעת אם מישהו פלש לשדה שלהם, וכך לא יוכלו (במשך עשר שנים רצופות!) להגיש תביעה העוצרת את מרוץ הזמן.

כאן אולי המקום לציין כי רחוק הדבר שמסמך שכזה יימצא. פלשתיני שייתן שטר מכירה ליהודי על חלקת שדה ימצא את עצמו בתוך מספר שעות תלוי על עץ במרכז החלקה, ולכן אחת הדרכים היחידות עבור היהודי לזכות בשדה היא לקנות אותו מהפלשתיני ואז לעבד אותו במשך עשר שנים ולרשום אותו לא מכח המכירה, אלא מכוח סעיף 78 לחוק העות'מאני. הקביעה אפוא של המנהל (סרן לוין) כי יש צורך במסמך נוסף משבשת למעשה את האפשרות של יהודים לקנות שדות מפלשתינים. אבל כמו שהסבירה לוין במאמרה - מדובר כאן בחלק מ"המאבק הפוליטי".

כוחה של יועצת

רונית לוין, כיום דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטה העברית ועד לפני כשנתיים קצינה בדרגת סרן במנהל האזרחי, עסקה במסגרת שירותה הצבאי במתן יעוץ משפטי ביועמ"ש איו"ש. גורמים ששוחחתי עימם לצורך הכנת הכתבה מספרים על הסבל הרב שנגרם להתיישבות בשל פעילותה של לוין בתקופת שירותה הצבאי. מאמר פרי עטה שעושה בימים אלה את דרכו לקראת פרסום באחד מכתבי העת המשפטיים חושף את שיטת העבודה שנקטה בעת שירותה הצבאי ואת העוצמה הגדולה שזוכים לה היועצים המשפטיים של המנהל; עוצמה שלעִתים מאיינת את חוקה הרשמי של מדינת ישראל.

במאמרה האקדמי "סכסוכי קרקעות בגדה המערבית - בין הפרטי לציבורי" מציעה לוין לשנות את הדין הנוהג בסוגיית סכסוכי הקרקעות ביהודה ושומרון ולקבוע בו חוקים חדשים והלכות חדשות. המאמר חושף את יכולותיה המרשימות של לוין להוביל מהלכים בעלי משמעות מדינית מרחיקת לכת הניזונים מהשקפת עולם שמאלית ביותר, וזאת ללא כל אישור או בקרה של הדרג המדיני, ותוך שיתוף פעולה והתרת רסן מלאה מצדם של בכירים בפרקליטות המדינה ובצה"ל.

לוין חושפת במאמרה שיטה מנהלית שלמה שנבנתה נדבך על נדבך, בעקבות המלצותיה ותוך שיתוף פעולה של גורמים בפרקליטות המדינה, בפרקליטות הצבאית ובמינהל האזרחי, כשהמגמה הברורה שלה היא שלילת זכאותם של יהודים ליישב קרקעות פנויות בחבלי יהודה ושומרון. לוין מודה בכך שלמרות שמדובר בסוגיה "פוליטית" (כהגדרתה) וב"המלצות מדיניות" (כלשונה-היא), בכל זאת חלק לא קטן מהצעדים שהומלצו על ידה כבר התבצעו בפועל, לאחר ש"קנו לבבות" אך ורק בקרב הפקידות הצבאית וגורמים בפרקליטות - ללא שום מעורבות של הדרג המדיני.

חלק מהמלצות אלה כוללות לדבריה "פרשנות עדכנית" (כלומר: חדשה לחלוטין) של החוק הקיים, ו"הקשחת עמדות" כלפי האוכלוסיה היהודית, בצד גמישות מקסימאלית כלפי האוכלוסיה הערבית, שאינה נדרשת אפילו להוכיח זכות על קרקע כדי לזכות בה.

כמו דרקון בטירתו

הוראות המנהל האזרחי וצווי האלוף, בכל הקשור להתיישבות יהודית, לסכסוכי קרקעות בין יהודים לפלשתינים ולרישום קרקעות, הניחתים בשנים האחרונות על ראשיהם של המתיישבים ביהודה ושומרון, הפכו בשנים האחרונות לשם דבר ולא בהקשר החיובי. בחינתם של ההוראות והצווים הללו העלתה מזה זמן רב חשד כי מטרתן של ההוראות, האמורות לדאוג ליישום חוקי מדינת ישראל ואכיפתם, היא לקדם מטרות זרות והן מהוות למעשה כלי ניגוח פוליטי בידי גורמים אינטרסנטיים.

בחלק מהוראות אלה קיימת הטיה ברורה כנגד הצד היהודי ורבות מהן מטילות עליו דרישות מחמירות הרבה יותר מאלה המוטלות על הצד הפלשתיני ומאלה שדורש החוק. לעִתים מדובר בחוסר שוויון ובאי צדק משווע, הממרר את חיי התושבים היהודים ומקשה עליהם לממש את זכותם לשבת על אדמתם. הבעיה היא שהמאבק בהוראות עתיד לנחול כישלון, בדרך כלל. בחוק לא צודק אפשר להאבק פוליטית ולהביא לשינויו; תקנה מפלה עשויה להתבטל על-ידי השר; אך פרשנות משפטית של יועצי המנהל האזרחי היא לעיתים עניין כה שרירותי עד שמרגע שנוצרה ההוראה ופורסמה, לא ניתן כמעט להתמודד איתה.

במנהל האזרחי אין גוף דמוקרטי המקבל את ההחלטה ברוב חברים ואין הנחיה ברורה לגבי צורת קבלתה ואופן קביעתה. המשמעות שלה, לעומת זאת, מבחינת השפעתה על חיי התושבים, עשויה להיות גדולה אף מהוראות החוק ומפסיקות בית המשפט העליון. שלטונו של ראש המנהל האזרחי במתרחש בשטחים, ובעיקר שלטון יועציו המשפטיים, חזק ומוחלט; דרקון על טירתו. אלא שגם דרקון עושה לעִתים טעויות. לעִתים, הרצון החזק להתהדר בכוח הרב ובעוצמה חסרת הגבולות גורם גם לגוף גדול וחזק לאבד את הראש יחד עם שיקול הדעת ולחשוף את עצמו על נקודות התורפה שלו. כמה רחוק ילך דרקון במטרה לשכנע בעוצמתו את העומד מולו? באגדת הילדים המפורסמת תפס החתול במגפיים את הדרקון המכשף שבטירה הגדולה שעה שמתוך רצון להראות את כוחו הרב ללבוש צורה ולפשוט צורה התגלגל בדמותו של עכבר קטן. בסיפורה של ההתיישבות ביו"ש ומאבקה בייעוץ המשפטי של המנהל האזרחי נראה שרצונה של יועצת משפטית, ששימשה כקצינה זוטרה בצה"ל, לשכנע את סביבתה בכוחה הרב, גרם לה לחשוף את עצמה ואת מערך הייעוץ המשפטי במנהל האזרחי כולו - בהערות שוליים בטיוטת מאמר אקדמי תמים למראה.

משל הכרם

לוין אינה היחידה במערכה והבעיה אינה פרסונלית אלא מערכתית. מבחינה זו, ההיבריס של לוין עושה לציבור שירות טוב. גאוותה ביחס למידת תרומתה לשינוי המשפטי שהתחולל בשטח, שלא ממש נעים לפרט בגוף המאמר עצמו, מוצאת עצמה נאספת לתעלות הניקוז של המאמר - הערות השוליים. שם היא מתקבצת בצורה מסודרת ועוזרת לנו בשלב מאוחר יותר לחשוף את מנגנון ההפעלה המדויק של המנהל האזרחי. התמונה העגומה המצטיירת היא שחיי התושבים היהודים ביהודה ושומרון נשלטים בידי דרג זוטר של קצינים השטופים באג'נדה פוליטית קיצונית ומנותקים לחלוטין מערכים ציוניים. אלה קובעים את המדיניות "המשפטית" שתנהג בשטח, שעה שהדרג הבכיר מפקיר בידיהם את הזירה ונמנע מליטול אחריות על האזור הנשלט על ידם.

דוגמה לחוסר צדק המשווע שנגרם משינוי המדיניות המשפטית היא הסיפור של תושב סוסיא משה דויטש, שעיבד את שדהו במשך למעלה מחמש עשרה שנים עד ש"זכה" להיות החקלאי היהודי הראשון המקבל מאלוף פיקוד מרכז "צו שימוש מפריע בנכס" שנכנס לתוקפו במהלך שנת 2007. הצו שהופעל מאז כנגד עשרות חקלאים נוספים הוא יוזמה אישית של רונית לוין.

למרות שהדין הנוהג מחוץ ליהודה ושומרון קובע שניתן לסלק פולש משטח אליו פלש במשך 30 יום בלבד, הרי שביחס ליהודים ביו"ש קבע הצו בתחילה כי ניתן לסלקם במשך שלוש שנים ובשלב מאוחר יותר עודכן הצו ונקבע כי ניתן לסלקם במשך חמש שנים. לצורך סילוקם אין צורך להוכיח כי השטח שייך לאחר והם מסולקים לאלתר מהאזור. "החידוש" שלוין חתומה עליו מתייחס ל"פלישה" היהודית לשטח לא בתור סוגיה קניינית, אלא בתור עניין המשפיע על "הסדר הציבורי". אלא שגם אם בפועל ה"פלישה" כלל אינה מפריעה לסדר הציבורי, ודאי שעניין זה לא ימנע מיועצי המנהל לקבוע כי ניתן לעשות שימוש בצו.

"משנת 93' אני בשטח", מספר דויטש, "ערבים לא ראיתי בו כל השנים ומדובר בשטח שמעולם לא היה לי עליו עימות. כל השנים זרעתי בו חיטה ושעורה ומעולם לא בא אלי איש בטענה כלשהי. כשירדתי לשטח בפעם הראשונה הוא אפילו לא היה מסוקל. אני הייתי הראשון שסיקל את השטח מאבנים. ככה התנהל הכל בשקט במשך שנים".

אלא שיום אחד החליט דויטש לשנות את סוג הגידולים ולעבור מגידול תבואה לגפן. "הגפן צורכת מעט מאוד מים ביחס לגידולים אחרים ומכיוון שהשדה שלי נמצא בגובה של 800 מטר מעל פני הים ואפשר לגדל שם גפנים מאוד איכותיים החלטתי בשלב מסוים לעבור לגידול גפנים. ברגע שהתחלתי לתקוע מוטות להקמת גדר כדי לטעת גפן בשדה - התחיל הבלגן".

ניצלו בוועדה

סיפורו של בג"ץ "עיבוד וחזקה" הוא מצד אחד סיפורו האישי של החקלאי מייקל לסנס, אך מצד שני הוא גם סיפור המביא את המהפכה של המנהל לכדי אבסורד ברמתו הגבוהה ביותר. מאז הגיעו ארצה עבד לסנס במשך כעשרים שנה במדרשת שומרון ושימש בה מורה במסגרת הפקולטה ללימודי ארץ ישראל. בהיותו בוגר ביה"ס החקלאי 'כנות', העיסוק בחקלאות תמיד בער בו ולקראת סוף שנות התשעים חיפש אדמת הפקר שאינה מעובדת ואין מי שטוען לחזקה עליה כדי לעסוק בעצמו בחקלאות. לסנס מצא חלקה כזו והחל לגדל בה אספסת ותירס. בתור מורה ללימודי ארץ ישראל נהג להביא לחלקה את תלמידיו מהמדרשה כדי שילמדו כיצד מגדלים שלחין בישראל. עם השנים נטע לסנס בחלקה גם בוסתן ובו עצי רימון, גפן וזית.

האידיליה הזו נמשכה עד שנת 2007, אז זרם התלמידים המגיע מהמדרשה לשדה של לסנס ללמוד על האספסת הגדלה בארץ הקודש החל להחלש. "חבר נתן לי עצה", מספר לסנס, "להחליף את גידול המספוא בעצי זית. קיבלתי את העצה ונטעתי 1,300 עצי זית שהפכו למרכז הגידולים בחלקה. ואז 'שלום עכשיו' ו'יש דין' נכנסו לתמונה יחד עם מיכאל ספרד שדרבן את הערבים מהסביבה להתלונן עלי. יום אחד קיבלתי צו 'שימוש מפריע' שאוסר עלי להיכנס לשטח. אמרו לי במנהל שלא גידלתי זיתים שלוש שנים ואני עושה שימוש מפריע בנכס, וכל זה בשעה שאני מעבד את הקרקע בפועל למעלה מעשר שנים".

עד כאן העסק מוכר. זו הפרשנות שהמנהל נתן לצו שהוציא אלוף הפיקוד (ושאתם כבר יודעים מי ניסח ומי יזם). ההבדל היה שהפעם עו"ד דורון ניר צבי נכנס לתמונה והצליח לשכנע את ועדת הערר, המשמשת ערכאת ערעור להחלטות המנהל, שפרשנותו של המנהל לצו מעוותת.

החלטתה של ועדת העררים מרתקת בהקשר זה והיא חושפת את הפער העמוק שבין האסכולה הישנה של המשפטנים היושבים בדין להחלטות המנהל המתקבלות על-ידי הייעוץ המשפטי שלו. המילואימניקים הוותיקים, המכירים את תחום הקרקעות ביו"ש לפניי ולפנים במשך שנים רבות, משתייכים, ולא רק מפאת גילם, לזרם פחות אקטיביסטי של המשפט. בנוסף לכך הם אינם כפופים למוסדות הייעוץ המשפטי. יתכן שגם מסננת המילואים פועלת את פעולתה ומגיעים לשם רק אנשים שעוד נותר בהם זיק של ציונות. בפועל ועדת העררים טובה להתיישבות ופעם אחר פעם מוציאה החלטות שהופכות את החלטות המנהל הפוגעות בהתיישבות ומתנכלות לה.

ועדת העררים קבעה כי אין לעשות שימוש בצו שימוש מפריע בנכס כנגד לסנס בשעה שהוא הבעלים של השדה מכוח עיבודו של השדה במשך למעלה מעשר שנים. הוועדה קבעה כי אין צורך בכל מסמך נוסף וכי הפרשנות של המנהל לפיה שימוש חדש מתחיל את הספירה מחדש הינה חידוש משפטי ביחס למסורת שהייתה נהוגה עד כה. הוועדה קבעה כי החלטתו של המנהל בנושאים אלה סוטה מההלכה שקבע בית המשפט העליון במספר תיקים וכי מדובר בפרשנות המרוקנת את סעיף החוק מתוכן ופוגעת "בתושבי האזור ובזכויותיהם לרכוש זכויות קנייניות באדמות המעובדות על ידם".

עיכובי עקירה

ועדת הערר: אכן, זכותו של כל אדם לטעון כי הפרשנות הנכונה יכולה להשתנות מעת לעת (אם כי מצויים אנו באזור שמירה קפדנית על הדינים הקיימים טרם תפיסתו, כידוע). יחד עם זאת, מצופה כי מי שיטען לשינוייה של הפרשנות הנוהגת יטען כן בפה מלא ויתמודד לא רק עם השאלה הפרשנית עצמה אלא גם עם הקושי המתעורר משינוייה

אחד מחברי הוועדה לא התאפק ועקץ את יועציו המשפטיים של המנהל שעה שקבע בפסק דינו: "אכן, זכותו של כל אדם לטעון כי הפרשנות הנכונה יכולה להשתנות מעת לעת (אם כי מצויים אנו באזור שמירה קפדנית על הדינים הקיימים טרם תפיסתו, כידוע). יחד עם זאת, מצופה כי מי שיטען לשינוייה של הפרשנות הנוהגת יטען כן בפה מלא ויתמודד לא רק עם השאלה הפרשנית עצמה אלא גם עם הקושי המתעורר משינוייה".

גם הבג"ץ שהוגש על החלטת ועדת העררים לא הועיל ולסנס נשאר בשדה. אלא שאז החליטו בייעוץ המשפטי של המנהל להתחכם ולשנות את נוסח הצו. במקום שניתן יהיה לסלק פולשים במשך שלוש שנים - נקבע כי מעתה ניתן לסלק אותם במשך חמש שנים. כמו-כן נקבע, הפעם שחור על גבי לבן, כי שימוש חדש בנכס מתחיל את ספירת השנים מחדש. המנהל לא הסתפק בשינויים אלה לגבי מקרים עתידיים וביקש להחיל אותם גם רטרואקטיבית על המקרה של לסנס.

אבל הסאגה עוד רחוקה הייתה מלהסתיים. בינתיים מונה ראש מנהל אזרחי חדש, תא"ל מוטי אלמוז, הזוכה מצד גורמים שונים לשבחים על הגינותו ביחס לקודמיו. אלמוז שביקש להימנע מעקירת עצי הזית של לסנס הלך במתווה של ועדת העררים והמתין עם העקירה. השיהוי הכל כך מתבקש הזה לא מצא חן בעיני מיכאל ספרד והוא הגיש בג"ץ נגד פסיקת ועדת העררים ונגד ראש המנהל האזרחי שאינו פועל כנדרש.

בתגובה הודיע ראש המנהל לבית המשפט שבכוונתו לעקור את עצי הזית של לסנס. זה בתורו הגיש בקשה לבית משפט השלום במטרה להוציא חזקה על השדה שלו. הפרקליטות שחששה שעניין זה יעכב את עקירת העצים שיגרה לבית המשפט העליון "הודעה דחופה", ללא ידיעתו של ראש המנהל, שמטרתה הברורה הייתה לחשק את אלמוז. בהודעה צוין כי המדינה מתחייבת לעקור את עצי הזית בחלקה של לסנס במועד שנקבע.

תגובתו של עו"ד ניר צבי להודעת הפרקליטות תקפה את אופן ההתנהלות של הפרקליטות, המנסה לקבוע עובדות בשטח ולהפעיל את סמכויות בג"ץ באמצעות הודעה היוצאת בשמו של ראש המנהל האזרחי. כה אצה דרכם של אנשי הפרקליטות לעקור את עצי הזית של לסנס שהם ניסו להביא לעקירתם עוד לפני שערכאת הדיון תקבע, על סמך ראיות במסגרת דיון הוכחות, למי שייכת החלקה. כנראה שלעיתים עקירת עצי זית בשומרון היא עניין של מה בכך. בית המשפט העליון נעתר לבקשתו של ניר צבי והוציא צו ביניים שאינו מאפשר לעקור את העצים עד לבירור בעלותו של לסנס בשדה.

נכון לעכשיו, הזיתים של לסנס קיבלו ארכה של מספר שבועות עד לדיון בתחילת ספטמבר. בקרוב עתיד היועץ המשפטי לממשלה למסור לבית המשפט העליון את עמדתו בנושא. אם היועץ יקבע שאין הוא מכיר בעיבוד החלקות שנעשה למעלה מעשר שנים אפילו לא במידה המונעת את סילוקם של החקלאים מהקרקע ואם בית המשפט יקבל את עמדתו, לסנס ואיתו עשרות חקלאים נוספים עתידים להיות מגורשים מחלקותיהם ואלפי דונמים מעובדים ירדו לטמיון.

פרשנות מחודשת

פרשנותו של הייעוץ המשפטי במנהל, או בשמו המלא - סרן רונית לוין, הייתה כי סופרים את שלוש השנים שניתן לסלק בו את "הפולש" לא מזמן שהחקלאי יושב בחלקה ומעבד אותה, אלא מזמן ששינה את אופי הגידולים. אם גידל עשרים שנה אבטיחים ואז עבר, לצורך העניין, למשך שנתיים לגידול מלונים, הוא חשוף לסכנת צו "שימוש מפריע". המעבר של דויטש מתבואה לגפן הפעיל אפוא את יועצי המנהל שהוציאו צו כנגדו.

"באו ערבים שלא הכרתי אותם קודם", הוא מספר, "הם מעולם לא היו שם בשטח אבל באותו יום הם באו יחד עם סוללה של עורכי דין "שומרי משפט". זה שלנו הם אמרו לי. 'איפה הייתם כל השנים עד היום?', שאלתי אותם, והם הסבירו שתמיד היו שם ורק בשנתיים האחרונות מתנחלים לא נתנו להם להיכנס לשטח וירו עליהם ולכן לא עבדו בשדה. אחד מהם אפילו הרים את החולצה שלו כדי להוכיח לי שמתנחל ירה בו."

"בהמשך קיבלתי צו שאוסר עלי להיכנס לשטח שלי. אחריו הגיע צו שאפשר לי לעבוד בכרם שעה אחת בלבד ביום, אבל זה היה בלתי אפשרי מבחינתי להצליח להחזיק כרם בצורה כזו. אי-אפשר לתחזק כרם בעבודה של שעה ביום. אחר כך הגיע הצו של "שימוש מפריע" - זה אומר שאלוף הפיקוד חותם לפי המלצת היועצים המשפטיים שלו שהולכים לסלק את הכרם של היהודי. כנראה כרם של יהודי מפריעה לסדר הציבורי. אם היא של ערבי זה לא מפריע."

"אגיד את האמת, לדעתי הכוונה של הצו היא שיהודים ביו"ש זה משהו שמפריע לסדר הציבורי. אני אומר בוודאות שיש שם בייעוץ המשפטי אנשים עם אג'נדה. לא הכרם שלי היא מה שמפריע להם - מפריע להם שמשהל'ה דויטש ועשרת ילדיו נמצאים בקרקע. אין כאן שום צדק ושום כלום. ביקשתי מהייעוץ המשפטי להכריע את עניין הבעלות בבית משפט אבל הם לא הסכימו. ואני שואל - למה הייעוץ המשפטי הוא זה שקובע את גורלי? למה לא מגיעות לי הזכויות שלי בבית משפט כמו כל אזרח? למה לא נותנים לי להוכיח בעלות על הכרם?"

"התחננתי בפני המנהל 'חכו עם ההרס של הכרם', מעבר ל-200,000 ₪ שהשקענו יש כאן כרם שכבר נתן פירות כמה שנים - לא חבל? אבל במנהל לא הסכימו. באו לפנות בוקר כמו גנבים ועקרו מהכרם שלי 3,300 גפנים. ומה יקרה אם בבית המשפט השלום בו מתנהל הדיון על הבעלות שלי בכרם יתברר שאני הבעלים? מישהו יחזיר לי את הכרם שנעקר?"

תגובת ארגון זכויות אדם ביש"ע

המאמר הוא בבחינת זרקור המאיר באור בוהק וחסר-רחמים את בעיית המשילות במדינת ישראל, וחושף כיצד פקידים ומשפטנים בעלי דעות שמאלניות קיצוניות ממשיכים להוביל את מדינת ישראל בהתאם לעמדותיהם, ללא שום קשר לתוצאות הבחירות ולמדיניותה המוצהרת של הממשלה. יש לברך על פרסום המאמר, שלאחריו לא יוכלו חברי הדרג המדיני לאמר: "לא ידענו". באשר לגברת לוין - אין ספק שעל פועלה רב ההיקף היא זכאית לפרס על מפעל חיים מטעם המדינה הפלשתינית אותה היא מתאמצת להקים.

תגובת רגבים

כבר כמה שנים שאנו מתריעים מפני השתלטותן של אג'נדות פוליטיות בכסות משפטית על המנהל האזרחי באיו"ש. העובדה שקצינים זוטרים ובעלי השקפות עולם פוליטיות כדוגמת רונית לוין מתכסים באיצטלה דמו-משפטית וכופים מדיניות חד-צדדית על הקצינים והמפקדים היא מציאות בלתי נסבלת שהאחריות לקיומה מוטלת בראש ובראשונה על המפקדים ובכירי המערכת. מצב זה התגבר בתקופתו של גדי שמני כאלוף הפיקוד, שמפחד השמאל הקיצוני המליך את היועמ"ש על פיקוד המרכז, והוא נמשך גם כעת. ראש המנהל האזרחי הנוכחי, תא"ל מוטי אלמוז, עשה כבר כמה צעדים חיוביים בכיוון הנכון אולם גם הוא עוד לא אזר אומץ להגיד ליועצים המשפטיים - 'לא'. הגיע הזמן שאלוף הפיקוד וראש המנהל האזרחי יחזירו לעצמם את הסמכויות, יעמידו את היועמ"שים במקומם הטבעי ויפסיקו את העוול וההתעמרות במתיישבים שמובילה המערכת המשפטית בשנים האחרונות.

תגובת שדולת א"י בכנסת

אם היינו זקוקים להוכחה כיצד גורמים בשמאל הקיצוני משתמשים לרעה בסמכויות הניתנות להם כעובדי ציבור, מאמר זה מהווה הוכחה חדה וחלקה לתופעה חמורה זו. שדולת ארץ ישראל סבורה שהחלטות הנוגעות לעתיד הקרקעות ביהודה ושומרון, כמו גם למעמדה המשפטי של ישראל באזורים אלה, צריכות להתקבל ע"י הדרג המדיני ובהתאם למדיניותה המוצהרת של הממשלה, וכי לאור המדיניות השיטתית שנחשפת במאמר, על הדרג המדיני לבצע בדק-בית מקיף של כל הנהלים והצווים החוקתיים החדשים, על-מנת להבטיח הן את זכויות האזרח של תושבי יהודה ושומרון היהודים, והן את המשך המפעל הציוני באזורים אלה.

פורסם במקור: צדק, מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף לעיתון מקור ראשון
תאריך:  22/08/2011   |   עודכן:  23/08/2011
גיל ברינגר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
המנהל האזרחי - מנגנון ההפעלה
תגובות  [ 21 ] מוצגות   [ 21 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
מטאטא
22/08/11 15:42
 
ביבי אכזבת הימין
22/08/11 18:13
 
חן בן אליהו
22/08/11 22:59
 
ס. ש. יואב
23/08/11 05:29
 
רחב מהמסעדה
22/08/11 19:28
2
אלטע קאקער
22/08/11 16:30
 
אברהם מערב השומרו
22/08/11 18:01
3
ירון זכאי 1
22/08/11 16:40
4
נחום שחף
22/08/11 16:51
 
וביבי שותק
22/08/11 18:41
5
רעי לוי
22/08/11 17:17
6
המזוהים עם השמאל
22/08/11 17:37
7
אלטער קרקר
22/08/11 18:05
8
צנחן
22/08/11 19:08
9
פקידה מחוקקת !!
22/08/11 20:14
10
סמולנסקין
22/08/11 20:29
11
ביהמ"ש+פרקליטות+א
22/08/11 21:08
12
אזרח שומר חוק
22/08/11 21:11
 
עשרות שנים
22/08/11 22:03
13
הלבנה"
22/08/11 21:49
14
השמשונים
23/08/11 10:02
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בפעם הראשונה שמרק מוטיל שם לב שהמפעל הנמצא מול הבית שלו באָזור עובד בשבת היה ביום שישי בלילה, ב-26 בנובמבר 2010. "אבל זה היה בחורף", הוא מספר, "החלונות היו סגורים והרעש שבקע מהמפעל לא ממש הפריע לשלוות השבת שלנו". אלא שהחורף חלף והחלונות נפתחו, "הרעש בימי שישי בלילה הפך למטרד לא נעים", הוא מוסיף. "אנחנו רגילים לרעשים של המפעל 'אופיס טקסטיל' כבר שנים, אבל כשזה קורה בשבת - זה מעצבן. ואני ממש לא מדבר על הנושא של שמירת השבת. אני אדם חילוני. אני מדבר על איכות חיים שמגיעה גם לנו ביום המנוחה".
05/08/2011  |  דוד חרמץ  |   תחקירים
"החטא נרשם על פניו של אדם, אי-אפשר להסתירו. אנשים מדברים לפעמיים על הרגלים מגונים חשאיים, אך אין כאלה. אם איזה אומלל מפתח נטייה מגונה כלשהי היא תסתמן בקווי המתאר של פיו, בצניחת העפעפיים שלו, אפילו בצורת ידיו..." [אוסקר ויילד, תמונתו של דוריאן גריי]
29/07/2011  |  יהודה יפרח  |   תחקירים
כדי להבין מה התרחש בפרשת מינויו של תיאופולוס נחזור לסדר הכרונולוגי של השתלשלות העניינים. כל הפרטים המופיעים להלן מגובים במסמכים שהגיעו לידי "מקור ראשון":
29/07/2011  |  יהודה יפרח  |   תחקירים
עשרות ואולי מאות שופטים העוסקים בתיקים פליליים נוטלים חלק פעיל ביצירת עסקות טיעון וזאת באופן החותר תחת החוק ותחת זכותו של נאשם למשפט הוגן. כך מתברר מבדיקת News1. עם אלה נמנים בעיקר שופטים מבתי משפט שלום אך גם שופטים מבתי משפט מחוזיים. אחד המשפטים המתוקשרים שבלטו בנושא בעייתי זה הוא תיק רשות המיסים, שהתנהל בפני שופט בית המשפט המחוזי מרכז, זכריה כספי. על תיק זה נרחיב ההמשך.
16/07/2011  |  יואב יצחק  |   תחקירים
לפני קבלת החוק המכוער הייתה הגינות כלשהי: חרם על היכל התרבות באריאל, כמוהו כסירוב לפנות מאחז או לשרת בשטחים. וזאת משום שהמדינה פועלת בשם כל האזרחים, ונבחרה באופן דמוקרטי. ומי שלא מעוניין לפעול בשם המדינה, בגלל מצפונו, יתכבד ולא ישרת/יעבוד במסגרת הארגונים שבשליטת המדינה. מרגיז, מרתיח, אך חייל הבוחר במרצ מאבטח התנחלות, וחייל מצביע ליכוד מפנה מאחז. שחקן המקבל משכורת מהבימה חויב להופיע באריאל. אם לא ירצה, כנראה יסתדר או יפוטר. חייל סרבן ישב בכלא צבאי כי הוא תחת שיפוט הצבא. סביר, הגיוני ובעיקר דמוקרטי.
14/07/2011  |  יאיר רוטקוביץ'  |   תחקירים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
ישראל הותקפה ב-7.10 וחיסול כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס הוא תנאי להישרדותה של ישראל    אם ישראל לא תחסל את החמאס הוא יחסל אותה - זאת מלחמת הישרדות
נתן חץ [צילום: יוסי זליגר]
תומר קורנפלד
בחברה ביקשו לגייס 400 מיליון שקל אך במכרז המוסדי הגיעו ביקושים של כ-2 מיליארד שקל
אלון קוחלני
אלון קוחלני
פס"ד חדש מעלה ספקות בדבר אפקטיביות האסדרה הקיימת בתחום הגנת הצרכן, הנשענת על תמרוץ במקום להטיל חובה למנות קצין ציות (עש"א 2038-10-21 סטארה קוסמטיקס בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il