שתי ידיעות קצרות הביאו אותי לשאול לאן נעלמו הערכים. באחת זוג מאלעד שבשאיפתם להרביץ תורה בילדיהם לא חסכו מארבעת צאצאיהם את נחת ידם, ובשניה גבר בן 40 מאשדוד שהיכה את אביו בן ה-90 בגדר כבד את אביך ואת אימך. שני המקרים מתרחשים בבית, במקום המוגן, ממנו סופגים ערכים לחיים. חינוך מהבית חשוב לחיים ואם זהו החינוך של הזוג, מה ילמדו ילדיהם?.
הבן שהיכה את אביו חמור שבעתיים, שכן למרות שמעשהו היה בזמן היותו בגילופין עדיין לא הייתה בליבו כל חמלה, הבנה שלא לומר נימוסין כלפי אביו, כלפי אדם מבוגר. מסכן האב שזהו בנו, מסכנים הילדים שאלה הוריהם. וכן, אין בית ספר להורות. יש חינוך מבית שעובר מדור לדור.
אובדן הערכים שמקנה בית משפיע על החברה. במהלך החיים אנחנו אוספים ערכים, לומדים להכילם, אולם לא תמיד זוכרים להציבם מול עינינו וללכת לאורם. בריצה המטורפת של החיים כדאי לעצור ולכתוב על דף מהם הערכים שמניעים אותנו ומדי פעם לשלוף את הדף ולבדוק אם פעלנו לפיהם.
לפביאן יש כורסא כתומה נוחה והשיחות עימו מאפשרות להתרכז בערכים שלי. יש אנשים שיודעים להכיל אחרים ובכך מאפשרים לך להיות אתה ולהחזיר את האמון. ויש משהו בלתי נסבל בציפייה לסליחה ממישהו שלא מכיר בטעות, שהרי הסובל - סובל. אל תצפה ותופתע, פעם לטובה ופעם לרעה. צביעותם של הסובבים ניכרת בהתאם למעמדך. סימנתי מטרות ויעדים, תיקנתי, התאמתי, התאכזבתי. ציפי, אביב, עומרי, שרה, רונית ושובל החזירו את המימדים האמיתיים של החיים. כי אין כמו הבית. ואף אם ציפיתי שבכל מקום בו אלך ערכי הבית והמשפחה יתקיימו, התאכזבתי ואולי אף נפגעתי, ההתאוששות באה מהבית.
כשכתבתי את המאמר על
יצחק רבין ידעתי שאני מזמין תגובות. ואילו תגובות? מרביתן אם לא כולן נטולות ערכים. נדהמתי, כן. הקיצוניות עלתה מדרגה ואף יותר מכך. בן שני הגיש כתבה מרגשת על רון ארד בתוכנית פתיחת העונה של "עובדה". בסיומה התנהל פורום באינטרנט שהעלה לדיון את תעלומת רון ארד, למה המשפחה אינה פועלת בדרכה של משפחת שליט. זה קשה, זה כואב, זה מטריד ובעיקר מייסר שאולי פספסנו, אולי לא היינו פה בשביל רון ומשפחתו. ולא, אין מה להשוות בין שתי המשפחות. צריך לכבד כל משפחה בדרך בה בחרה או בדרך בה הורו לה להתנהל. עצם הדיון המחודש בסוגיית רון ארד, בעת הזאת, בין שלל תוכניות הריאליטי והבישול, יש בו משום להפיח שפיות ציבורית מחודשת. שפיות שיש בה מקום לערכים ולא רק לגחמות אישיות.
אל תגידו יום יבוא הביאו את היום
שתי השורות משירו של יעקב רוטבליט מוקדשות למנהיגינו שנבחרו להוביל אותנו בבחירות דמוקרטיות. כל דרך אחרת פסולה היא - ערכית ומוסרית. כשפעולות תג מחיר מפרות את שלוות חיינו ומאיימות על הביטחון, כשניסיון לסתימת פיות עולה לדיון ציבורי ראוי לחשוב היטב האם אין בכך אלימות שתפורר את הדמוקרטיה אט אט. מותר לבחור, להאיר ולהעיר, להביע דעה. להסית ולהטיף זו עליית מדרגה שמולידה תג מחיר איתו יצטרכו מנהיגינו להתמודד בנוסף לכל האיומים שסביבנו.
