תקופה רעה היא זו לישראל, שכן, בצער ובכאב רב חייבים אנו להודות כי במדינת ישראל פנימה הצדק אינו השליט העליון ואת עם ישראל ומדינת ישראל פוקדים עיוותים חברתיים קשים של חוסר צדק. לא אחת נתקלים אנו הן בחוסר צדק חברתי והן בחוסר צדק משפטי משוועים הזועקים לשמיים, כאשר לכאב ליבי וגם לא סוד הוא אלא גלוי שבחלוף השנים התערער גם עד מאוד אמון אזרחי מדינה רבים ברשויות השלטון ובמערכת הצדק של מדינת ישראל.
כך גם הטשטשה האבחנה בין התנהגות שהינה התנהגות בלתי מוסרית / ערכית ואסורה לבין התנהגות שהינה התנהגות פלילית לאור הדין הנוהג במדינה. מן הראוי להבהיר כאמור כי מבחינת המשפט הישראלי לא כל התנהגות שהינה התנהגות בלתי מוסרית מהווה בהכרח גם התנהגות פלילית (לדוגמה: עבירת הניאוף האסורה מוסרית) וזאת להבדיל מכך שכל התנהגות פלילית בה נוהג אדם כלפי זולתו, כן תחשב בהכרח גם להתנהגות בלתי מוסרית.
תקופה רעה היא זו לישראל, בה לכאב ליבי מאפיינת אותה לא אחת גם התעמרות ופגיעה באזרח הקטן והחלש על-ידי מי שמחזיקים בידהם כח ושררה מטעם המדינה. כאשר לא אחת מגלים אלה ניכור וכהות חושים כלפי אותם אזרחי מדינה הנזקקים לעזרתם, זאת באשר הם נמנעים אפילו מהמינימום המצופה והנדרש מהם והוא גילוי של רצון אמיתי וכנה לסייע להם תוך פגישה עימם והקשבה למצוקתם בלב פתוח, בנפש חפצה וללא משוא פנים.
תקופה רעה היא זו לישראל, בה המדינה מערימה לא אחת קשיים רבים מאוד, ביורוקרטיים ואחרים, על אלה מבני ישראל אשר מבקשים באופן כנה ואמיתי להקים בית יהודי, מאמין וציוני בארץ ישראל. זאת עושה מדינת ישראל תוך פגיעה קשה ביותר בזכויות יסוד בסיסיות כ
כבוד האדם וחירותו, ובכך היא גם הופכת בעיני הבריות את היהדות מדת שהינה דת מאירת פנים ומחבקת לדת שהיא חשוכה ומרחקת ובדרך זו גם מרפה את ידיהם של זוגות רבים מלהקים בית יהודי ומביאה להתבוללות מכורח. בכך נגרם נזק קשה לעם ישראל ופגיעה באלוהי ישראל בדרכו ובמצוותיו אותם הורה לנו בתורתו הקדושה.
תקופה רעה של שבר ערכי ומוסרי
תקופה רעה היא זו לישראל, בה לכאב ליבי נמצא עם ישראל בשבר ערכי ומוסרי עמוק כאשר חלקים מהעם היהודי מתרחקים מיסודותיה של התורה, מתרחקים מהאמונה באלוהי ישראל, מתרחקים מרדיפה אחר הצדק, מתרחקים מקבלת אחריות אישית ומתרחקים מערכי המשפחה, ואם לא די בכך הרי שבנוסף לכך הם גם מעודדים באמצעותה וסיועה של התקשורת, שלה השפעה רבה מאוד על חיינו ואשר מהווה כאופיום להמונים "ערכים חברתיים" אשר זרים לתורת ישראל ולאלוהי ישראל , כאשר לא פחות חמור מכך פועלים הם גם במרצ לשם מסירת חלקים מארץ ישראל ומירושלים עיר האלוהים, בירתנו הקדושה והמאוחדת לעד, לידיהם של אוייבנו.
תקופה רעה היא זו לישראל, בה התקשורת הפכה עם השנים למפלצת של ממש, לתמנון רב כח ועוצמה אשר שולח את זרועותיו לכל רשויות השלטון במדינה. לשליטה העליונה במדינת ישראל אשר השתלטה אט אט על חיינו ואשר לאור האמצעים, המשאבים והעוצמה הרבה אותם היא מרכזת בידיה יוצרת היא את דעת הקהל בו הינה חפצה ואשר באמצעותה מפעילה היא את הלחץ הציבורי הכבד על כל מקבלי ההחלטות במדינה, וכך תוך הטלת מורא ופחד הפכה התקשורת בישראל את מדינת ישראל על כל מקבלי ההחלטות שלה, הן השיפוטיות, הן המדיניות והן הביטחוניות, לבני ערובה המושפעים ממנה והחוששים ממנה עד מאוד, הגם כי ברור שרובם לא יודו בכך כמובן.
זאת ניתן לראות בשורה של פרשות ציבוריות שהסעירו ומסעירות את ישראל בהם סימנה לעצמה התקשורת ניצחון: כך בפרשת מינוי הרמטכ"ל הידועה בשמה "פרשת גלנט", כך בפרשת מינוי המפכ"ל הידועה בשמה "פרשת בר לב", כך בפרשת נשיא מדינת ישראל השמיני הידועה בשמה "פרשת קצב" (שאגב לידיעת הסקרנים אין לי כל קשר משפחתי אליו) וכך גם בפרשת החייל החטוף
גלעד שליט הידועה בשמה "פרשת שליט".
אדם שאיבד את כבודו הוא צל-אדם
תקופה רעה היא זו לישראל, בה הערך של כבוד האדם ושמו הטוב, שהוא הנכס היקר לו ביותר לכל אדם, נרצחים ונאנסים כך באין מפריע ובקלות בלתי נתפסת בכיכרה של עיר ובסיועה של התקשורת. כאשר על חשיבות החובה לשמור על כבוד האדם, שממנה נגזרת כאמור גם החובה לשמור על שמו הטוב, ניתן ללמוד גם מהעובדה שהמחוקק ראה לנכון לעגנם גם בחוק יסוד של הכנסת הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עיקרון זה מצא ביטוי נרחב, מקום ומעמד חשוב גם בפסקי הדין המחייבים של בית המשפט העליון בישראל. נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מר
אהרן ברק, עמד על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בכלל ובמורשת היהודית בפרט בפסק דינו בפרשת אבנרי:
"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי "לשון הרע הורגת" וכי כל המלבין את פני חברו ברבים כאילו שופך דמים ואפילו סלח אדם עליו הוצאת לשון הרע הריהו בוער מבפנים.אין להתפלא אפוא כי תפיסתנו הינה כי טוב שם טוב משמן טוב." גם כבוד שופט העליון (בדימוס)
מישאל חשין עמד על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בפרשת
חנה סנש כשהוא מדמה את הפגיעה בכבודו ובשמו הטוב של האדם לאונס, או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם, ולהפיכתו מבן - אדם לצל - אדם:
"זכותו של האדם לשם טוב נתגלגלה אלינו מקדמת דנא. אמירות חז"ל כי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא, נח ע"ב ) וכמותה האמירה כי "כל היורדין לגיהינום עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין ואלו הן ...המלבין פני חברו ברבים ... מלוות את עמנו מאות רבות בשנים.
אכן, שמו הטוב וכבודו של אדם יקרים לו מכל-יקר, לעיתים גם מחייו. "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" ( השופט ברק בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג 856 ,840).
כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו - למצער - כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו - שלא יפגעו בו - כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב. פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם. ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה, שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף ולאחר מכן בנפש, ואילו פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם פוצעים בנפש ופציעת-הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף.
אשר לכבוד האדם, ניתנת אמת להיאמר שנתקשה במאוד להבחין ולהבדיל בין האדם עצמו לבין כבוד האדם. האדם וכבודו ירדו לעולם שלובים ואחוזים זה בזה; האדם הוא כבודו וכבודו של האדם הוא האדם. 'אדם וכבודו יבקעו יחדיו מרחם אם, והשניים היו לאחדים: האדם הוא כבודו וכבודו של אדם הוא האדם (ע"א 3077/90 )".
אדם שאיבד את כבודו אינו אלא צלם-אדם, אם תרצה: צל-אדם.
במקורותינו נשמר לו לכבוד האדם מקום-של-כבוד בכותל המזרח של זכויות -היסוד. טעם הדבר הוא - כך לימדונו - שהאדם נברא בצלם אלוהים: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו" (בראשית א, כז). ורבי עקיבא לימדנו כי "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר, 'בצלם אלוהים עשה את האדם (מישנה אבות, ג, יד). תקופה רעה היא זו לישראל, תקופה המזכירה את התקופה הרעה לישראל עליה דיברו נביאי ישראל הנביאים עמוס, ישעיהו וירמיהו:
כה אמר הנביא עמוס: (עמוס פרק ה)
שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה--בֵּית יִשְׂרָאֵל.
הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, לָאָרֶץ הִנִּיחוּ.
שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר, מוֹכִיחַ; וְדֹבֵר תָּמִים, יְתָעֵבוּ.
וכה אמר הנביא ישעיהו:(ישעיהו פרק א)
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.
לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט--כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.
שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה.
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ.
רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ -הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ.
לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ -וְעַתָּה מְרַצְּחִים.
שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם.
תקופה רעה היא זו לישראל, כאשר שוב מנשבות להן באויר רוחות המלחמה, כאשר אך לפני ימים ספורים הודה רמטכ"ל צבא ישראל בנאום שנשא, כי לא מן הנמנע שבעתיד הנראה לעין תצטרך ישראל לאחד את כל כוחותיה ולצאת שוב למלחמה במספר חזיתות. כעת ברור לכל שמדינת הטרור אירן אשר מפגעת מזה שנים בישראל באמצעות שלוחותיה ארגוני הטרור החמאס והחיזבאללה היושבים על גבולה הדרומי והצפוני של ישראל, שוקדת כבר שנים רבות ובאין מפריע של ממש על פרויקט גרעין צבאי לשם יצירתה של פצצת אטום, זו אשר מכוונת להשמדת ישראל.
בעניין זה היה מן הראוי להקשיב כבר לפני שנים למנהיגיה של אירן ובראשם לצורר החדש אחמאדניגאד שהודו לא אחת בפומבי שבכוונתם למחוק את ישראל מהמפה. את התשובה לשאלה אם אירן תצליח להשיג או לחלופין כבר השיגה נשק גרעיני ופצצת אטום, את זאת נדע כולנו כך אני מאמין כבר בעתיד הנראה לעין.
על כן, נישא כולנו יחד תפילה לאלוהי ישראל ונדרוש טוב, שירחם על ישראל עמו ועל ירושלים עירו, ושתחלוף לה במהרה התקופה הרעה הזו לישראל ושתבוא במקומה ב"ה תקופה טובה לישראל וכדברי הנביאים עמוס וישעיהו:
כה אמר הנביא עמוס: (עמוס פרק ה)
דִּרְשׁוּ-טוֹב וְאַל-רָע, לְמַעַן תִּחְיוּ; וִיהִי-כֵן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת, אִתְּכֶם--כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם.
שִׂנְאוּ-רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט; אוּלַי, יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת--שְׁאֵרִית יוֹסֵף.
וכה אמר הנביא ישעיהו: (ישעיהו פרק א)
וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה.
צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה.
וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים, יַחְדָּו; וְעֹזְבֵי יְהוָה, יִכְלוּ.
ואסיים במזמור מספר תהילים כ"ג המבטא את דרכו של דויד המלך ואת דרכו של עם ישראל כולו:
מִזְמוֹר לְדָוִד: יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.
גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע-- כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן - נֶגֶד צֹרְרָי;
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי - כָּל-יְמֵי חַיָּי;
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים. עם ישראל חי.
