|   15:07:40
דלג
  אורן פרסיקו  
מבקר עיתונות העין השביעית
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

משחררים קיטור

ידיעות אחרונות פוקח עיניו ומסתנוור מעריב מתמקד בפערי שכר מסוג מסוים "ז'ורנל" הולך ומאבד את ייחודו
15/12/2011  |   אורן פרסיקו   |   כתבות   |   העין השביעית   |   תגובות
עימות בין שוטרים לפעילי ימין, אתמול בירושלים [צילום: פלאש 90]


עיניים עצומות לרווחה

בראש מדור הדעות של הארץ מתפרסם הבוקר מאמר מאת ארי שביט, שבנוי על בסיס שבלונות שביט המוכרות והאהובות כל-כך. שביט כתב עשרות מאמרים כאלה בעבר. הנה כתב עוד אחד. כחלק מעבודתו בהארץ על שביט לכתוב פחות או יותר את אותו המאמר המתפרסם שוב ושוב. אין לכחד, הוא עושה זאת היטב. מי שנהנה לקרוא מאמרים קודמים של שביט, יתענג על הנוכחי.

אולם לרגע אחד במאמר הנוכחי מציץ מתוך רצף המשפטים הנפוחים מרוב חשיבות עצמית, מעט חוש הומור. בבואו לפרוס בפני הקורא את השילוש השלישי (אחרי ששביט נוקב בשלושה רגעי עבר אפלים, שלושה ניסיונות עבר להשתיק את התקשורת ומגיע לשלב שבו עליו לתת שלוש דוגמאות להתנפלות עבר על מערכת המשפט) חוזר שביט על אותו הביטוי שלוש פעמים ברציפות ("דניאל פרידמן"). אומנם לא הבדיחה המצחיקה ביותר בתולדות העיתונות העברית, ובכל זאת – פאנץ'.

הומור עצמי הוא הניגוד המובהק ביותר לחשיבות העצמית. מי ירצה להוציא ולו טיפה של אוויר חם מבועה שניפח בעמל רב? אולי מי שמבין שלולא שחרור הקיטור עלולה הבועה להתפוצץ. אכן, הבועה מנופחת כדבעי: "מעולם לא היינו מכוערים כל כך", קובע שביט בשורת הפתיחה למאמרו, ומשם הטון הולך ומקצין. "[...] העיניים רואות את שלא האמינו שייראו: אפלה בצהריים. ישראל אפלה המחשיכה את ישראל הנאורה [...] מעולם לא נעשה ניסיון כה מקיף לרטש את פנינו ולהחליפם בפנים אחרות".

הטון הטרום אפוקליפטי, שמאפיין את מאמרי שביט, אינטגרלי לתעשיית החדשות. העולם כמרקחה צועקת הכותרת הראשית ובד בבד מציעה לקורא הצעה שקשה לסרב לה – השבת הסדר על-כנו. הבוקר, אצל שביט, הגורם למצב הטרום אפוקליפטי הוא גם המציל האפשרי. בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. באחד הגלגולים הקודמים של שביט ונתניהו גילם העיתונאי את תפקיד השמאלני שמציע לחבריו לקבל בלב פתוח את מנהיג הימין החדש. נתניהו הלך וחזר, שביט נשאר והנה הבוקר הוא מבקש מראש הממשלה לשאת "נאום גדול אחד בשבח הדמוקרטיה והנאורות וזכויות האדם" כדי "לעצור את הטירוף" שבו נתונה המולדת (בינתיים, ב"ישראל היום", לועג דרור אידר לקריאות השבר ששביט הוא ממייצגן הבולטים).

בעמודי החדשות של עיתוני הבוקר את מקומו של הנאום הגדול האחד שישיב את הסדר האשכנזי-ליברלי על-כנו, תופסים צעדי ענישה נוקשים מטעם זרועות המדינה. העמודים הראשונים בכל העיתונים נוגעים לאפשרויות דיכוי ניצני ההתקוממות של חלק מצעירי היהודים הימניים בשטחים הכבושים. מעריב וידיעות אחרונות מדגישים בכותרתם הראשית את החלטת נתניהו לא להגדיר את המעשים של הצעירים הללו כטרור ("תג מחיר לא יוגדר 'טרור'" ו"נתניהו: זה לא טרור", בהתאמה). ב"ישראל היום" מוציאים לפועל את החלטת ראש הממשלה ("מלחמה במתפרעים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון). בהארץ בוחרים, בכוונה תחילה יש להניח, להפר את החלטת נתניהו ("נתניהו הורה על פעולות לטיפול בטרור יהודי", נכתב בכותרת הראשית של העיתון).

"ישראל היום" והארץ מציינים בשער העיתון את שלל הצעדים העומדים על הפרק: "הוצאה לאלתר של צווי מעצר מנהליים לפורעים; הגדלה מיידית של מספר המורחקים מהשטח; שיפוט של הפורעים בבתי דין צבאיים; מתן סמכות מעצר לחיילי צה"ל; הגדלת צוותי החקירה המיוחדים של השב"כ, המשטרה, הפרקליטות וצה"ל והגדלת המשאבים לחקירות". ב"ישראל היום" מדווחים על כך חמישה כתבים [שלמה צזנה, גדעון אלון, לילך שובל, איציק סבן ויהודה שלזינגר] המונים את הצעדים שאושרו ומצטטים את ראש הממשלה ואחרים. הפרשן דן מרגלית מעלה את השאלות "כיצד להיאבק בתופעת הפרא שמאיימת על שלמות המדינה? שבסכלותה שוללת כל קונצנזוס ואחדות והמתנה ופשרה? שעלולה לגלגל את ישראל לא רק למצב של מלחמת אזרחים, הגרועה מאוד כשלעצמה, אלא אפילו למלחמת אחים שאין גרועה ממנה?" ומבטיח – "אדון בסוגיה זו מחר בהרחבה ובפרטנות".

בהארץ בוחרים בגישה שונה ומלווים את הדיווח בבדיקה עיתונאית מתבקשת. חיים לוינסון מציין כי "בחינת שורת צעדי החירום שעליהם הכריז ראש הממשלה מעלה כי מרבית הסמכויות החדשות שהוענקו לכוחות נמצאות זה מכבר בידי רשויות הביטחון". עמוס הראל מגדיר את הצעדים בטור פרשנות נלווה "פלסטר על פצע". להערכתו, "המערכת שהתפתחה במשך עשרות שנים בגדה המערבית ולצדה התלות ההדדית בין המתנחלים, הפוליטיקאים ואנשי כוחות הביטחון, חזקות מכדי שהמגמה תתהפך בבת אחת".

בעמוד 5 של ידיעות אחרונות מתפרסם מאמר מאת בעז אוקון תחת הכותרת "עצמנו עיניים". "מי שמזדעזע כל כך מהתקפות פעילי הימין על הצבא", כותב אוקון, "יכול לשער בליבו מה עובר על הפלשתינים בשטחים מדי יום. (...) האלימות הפכה להרגל. היא הפכה להרגל משום שרשויות האכיפה עצמו עיניים. ואלימות לא נעצרת. היא מתפתחת לבסוף למחלה. ואז הניסיון לחזור לכבוד אנושי נכשל. (...) הפער בין הזעזוע שהתעורר עקב הפגיעה בחיילי צה"ל, מול התגובה האדישה לפגיעות דומות בערבים, מלמד על כך שכמו בגרמניה של אז, התגברנו על הסלידה המולדת מהפשע עצמו, ואנחנו מזהים אותו רק כשהוא מופנה נגד חיילים. פגיעה בחיילים חמורה מאוד, ואף על-פי כן – פגיעה בתושבים הערבים אינה נופלת ממנה, והיא חמורה עוד יותר אם היא נעשית תחת עינו העצומה של השלטון".

כל הכפולה השנייה של ידיעות אחרונות, שבה מופיע מאמרו של אוקון, מוקדשת ליחס הרשויות אל המתפרעים הימניים. "תוקפים ומקללים חיילים, שורפים מסגדים – וחומקים מעונש", נכתב בכותרת הגג. "הדלתות המסתובבות של נוער הגבעות", לשון הכותרת המרכזית בעמוד. אינפוגרפיקה מונה מקרים לדוגמה מהעבר הקרוב ובתחתית העמוד אף מתפרסם תצלום [חיים צח] של מסגד עליו רוססו כתובת נאצה.

לרגע עולה הרושם שהנה ידיעות אחרונות ממלא את התפקיד הראוי לכלי תקשורת במדינה דמוקרטית ומתריע בקול גדול מפני פגיעה הולכת וגוברת בזכויות אדם. אבל אז נזכרים שבשבוע שעבר, למחרת הצתת מסגד, טרקטור ומכונית בכפר ברוקין שבשומרון, היה הארץ העיתון היחיד שטרח ומצא מקום לדווח על כך בשערו. ידיעות אחרונות, לעומת זאת, היה העיתון היחיד שלא דיווח על כך כלל. עצימת העיניים אינה תופעה הנוגעת לשלטון בלבד. רשויות האכיפה עוצמות עיניים דרך קבע מאלימות המכוונת נגד ערבים כי הן יודעות שרוב כלי התקשורת עושים זאת אף הם.

פערי שכר על חשבון הציבור

"השכר בחברות הממשלתיות כפול מהשכר בחברות הפרטיות", לשון הכותרת הראשית הבוקר במוסף "עסקים" של מעריב. בכפולה הפותחת מדווחים רותם סלע ויוסי גרינשטיין, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי "השכר הממוצע של 112 אלף העובדים בחברות הממשלתיות מרקיע ל-17,551 שקל, ואילו שכרם של 1.81 מיליון העובדים בחברות הפרטיות (ללא בנקים ופיננסיים) מגיע ל-8,486 שקל בלבד".

משום מה, שכר ממוצע של קרוב ל-18 אלף שקל מוצג בעיתון כשערורייתי ("משכורות עתק במימון הציבור"), בעוד שמצב שבו שכר של מנהלים בכירים, ובהם כפי שפורסם גם המנכ"ל החדש של מעריב, מגיע למיליוני שקלים בשנה בזמן שבתחתית הפירמידה נמצאים עובדים נטולי זכויות, מדוכאים ומפוחדים, שבקושי מצליחים לקושש די כסף לצרכים הבסיסיים ביותר, אינו מוצג כשערורייה שאין להעלות על הדעת.

לצד נתוני השכר בידיעה של מעריב, ראיון קצר עם יעקב דנון, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר, שמדבר בשלילה על היכולת של עובדים מאורגנים בענפים קריטיים לכלכלה להשיג באמצעות איומים בשביתה שיפור בתנאי עבודתם. "על-פי דנון", נכתב, "הפתרון הטוב ביותר לבעיית הבזבוז, השכר הלא יעיל ועודפי כוח האדם הוא הפרטה". במקום להילחם בפערי השכר המטורפים בשוק הפרטי במטרה להפוך את החברה בישראל לשוויונית מעט יותר, נלחם מעריב במה שהוא עצמו מגדיר כ"פערי השכר בין המגזר הממשלתי לפרטי", במטרה לשבור את שארית העבודה המאורגנת במדינה.

במוסף "כלכליסט" כותב ארי ליבסקר על הדרגה הנמוכה ביותר בשוק העבודה הישראלי – נשים ערביות מהפריפריה. "גם כאן יש דירוג פנימי", הוא מבהיר. אקדמאיות שלא מוצאות עבודה במקצוע שלהן נמצאות במצב טוב יחסית. ותד פאטמה, שעובדת בחקלאות כדי לממן את לימודי בתה, נמצאת בתחתית.

במדור הרכילות של "דה מרקר" מדווח אבשלום חלוץ כי שני בכירי קבוצת אי.די.בי, חברת האם של מעריב, קיבלו לאחרונה לשימושם מכונית חדשה מסוג אאודי Q7, שעלותה 536 אלף שקל. על-פי הידיעה, סכום שווי השימוש החודשי המתווסף למשכורתם של מקבלי הרכב עומד על 11,850 שקל.

יש כתובת

מגזין התרבות של מעריב, "ז'ורנל", ממשיך ברגרסיה לקראת הפיכתו לעוד מוצר מן השורה בתעשיית התקשורת הישראלית. אחרי שלשערו נוספו הפניות אל כתבות ומדורים, מוכרז הבוקר בשער המוסף על מדור חדש, "ז'ורנליסט" שמו, שמתפרסם בכפולה הפותחת.

מה בין כפולת החדשות שהתפרסמה בעמודים אלה עד אתמול לבין המדור החדש? מוקדם לקבוע, אך במבט ראשון המדור החדש עושה רושם מעט עמוס יותר, ונראה שיהיו בו פינות קבועות. במקביל, אין בו מאמר מערכת. המאמר עבר לכפולה השנייה, וגם חדל להיות מאמר מערכת בלתי חתום. המאמר הבוקר, שעוסק בערוץ 10, נכתב על-ידי אבי גרפינקל.

איזה סיפוק מקבלים קוראי "ז'ורנל" מהמידע שאת המאמר כתב פלוני ולא אלמוני? הסיפוק שהכותב חדל להיות פלוני אלמוני. הסיפוק שמצוי ביכולת לקלל ("איזה אידיוט הגרפינקל הזה") או לשבח ("גאון, הגרפינקל הזה"). הסיפוק בכך שהניסיון של "ז'ורנל" לפנות לטעם מעט אחר, ואולי אף לסייע לטפחו, הולך ונדרס על-ידי העיקרון כי הכל צריך להיות אישי, הכל צריך להיות שטחי, ומי שמעז להרים את הראש חוטף.

בשער "ז'ורנל", תצלום של צעירה במחשוף, שמפנה למדור החדש "ז'ורנליסט", שם מתפרסם תצלום נוסף של הצעירה באותו המחשוף (זוהי קייטי פרי).

בכפולה השנייה של המוסף משוחח עופר מתן עם מוחמד מוגרבי, הפלשתיני הראשון במחלקה לקולנוע של המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון. "לסם שפיגל לא קיבלו אותי, ואז מצאתי את אריאל", אומר מוגרבי, תושב מחנה הפליטים שועפט. "זה היה הכי קרוב והכי זול, ודוגרי לא הייתי סגור מה זה אריאל ולא ידעתי שזו התנחלות". לדברי מוגרבי, "רוב האנשים פה [בשועפט] לא בדיוק סגורים על איפה זה בדיוק אריאל ומה קורה שם, אלא עסוקים בעיקר ביומיום הקשה שלהם". על חבריו לכיתה אומר מוגרבי "בניגוד אלי, שלא מתעניין בפוליטיקה ורק רוצה לעשות סרטים, הם מאוד מתעניינים בפוליטיקה".

ענייני תקשורת

כמה ענייני תקשורת מגיעים הבוקר לעמודי החדשות. בכפולה הפותחת של הארץ מדווח חיים לוינסון על סירבה של צלמת העיתון "מקור ראשון" מרים צחי להעביר למשטרה חומרי גלם שלכדה במצלמתה במהלך אירוע תקיפה של מתנחלים את חיילי צה"ל. הארץ, שבדרך כלל מתייצב לצד חופש העיתונאות וחיסיון המקורות העיתונאיים, מפרסם את הידיעה תחת הכותרת "צלמת ההתחלויות מסרבת להעביר תמונות של חשודים", ולא, נניח, "המשטרה דורשת מצלמת עיתונות חומרי גלם". לפי הדיווח של לוינסון, צחי נענתה לבקשת המצולמים לא לפרסם את התצלומים ואף סירבה לבקשת עורכי "מקור ראשון" לפרסם אותם בעיתון. היום ייערך בבית המשפט דיון בבקשת המשטרה לקבל לידיה את התצלומים.

עוד מדווח לוינסון באותה ידיעה כי "במשטרה פנו גם לחדשות ערוץ 2 כדי לקבל חומרים מהפריצה לקאסר אל-יהוד בראשית השבוע. בערוץ נוטים להיענות לבקשה, מכיוון שאין הבדל מהותי בין חומר הגלם לבין החומר ששודר וגלוי לכל". אם אין הבדל מהותי, מדוע לא מסתמכת המשטרה על החומר שכבר שודר?

בשער הארץ ידיעה מאת תומר זרחין ורויטל חובל על תיקון לחוק העונשין, שמקדם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שמטרתו למנוע באופן גורף פרסום בתקשורת של חומרי חקירה. כל עמוד 6 בעיתון מוקדש לסיקור הצעת החוק. תומר זרחין משוחח עם השופט בדימוס אליהו וינוגרד המחזיק בדעה כי יש לאפשר פרסום חשדות נגד אישי ציבור. גם בעיתונים האחרים סיקור בולט וביקורתי של הצעת החוק.

עוד בהארץ, ידיעה מאת רויטל בלומנפלד על ישראל וורצל, עורך בעיתון החרדי "יתד נאמן", שפרסם במוסף סוף השבוע של העיתון מאמר "המשווה את תופעת הדרת הנשים מהמרחב הציבורי והצבאי – הגוברת בחודשים האחרונים בישראל – ל'הפרדת המינים' שנעשתה במחנות ההשמדה. וורצל אף הגדיר את התופעה כ'דבר טבעי לעשות'".

במדור חדשות החוץ של הארץ דיווח [אלי שווידלר ורויטרס] על כך שעיתונאים המועסקים בהוצאת קומרסנט, פרסמו אתמול מכתב פתוח לאוליגרך המחזיק בחברה במחאה על ההחלטה לפטר בכירים במגזין "ולסט" בעקבות פרסום תצלום הפגנה נגד פוטין, שבו נראה שלט עם טקסט מעליב. הבעלים, אלישר אוסמנוב, הצהיר כי ייפגש עם העיתונאים אולם לא ישנה את החלטתו.

גם הבוקר מידע ופרשנות על האפשרות שחברת "ישראל 10", בעלת הזיכיון לשידור בערוץ 10, תיסגר. ב"גלובס" מדווח רועי ברק על ההכנות לסגירה: עצירת פרויקטים מנהליים ומערכתיים. ב"דה מרקר" מדווח נתי טוקר כי חלק מכספי חובות ערוץ 10 אמורים לעבור לזכייניות ערוץ 2. ב"גלובס" מסבירה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מדוע יש צורך ב"חשיבה מחודשת הנוגעת למימון תוכן ציבורי בישראל". במדור הדעות של ידיעות אחרונות כותב גדעון עשת כך: "ה"ה לאודר, מימן ומילצ'ן מעוניינים בחיסול הערוץ. אלא שלא נוח להם להיראות כמי שסוגרים ערוץ טלוויזיה, ולכן הטילו יהבם על השלטון באמצעות יצירת אותו חוב שוועדת הכלכלה של הכנסת סירבה למחול עליו או על חלקו. [...] הם רוצים לסגור את העסק הכושל שהקימו, אבל מתנהגים כאילו סותמים להם את הפה".

מאמר המערכת של הארץ משיב לטענת ראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה וקובע כך: "גם לתוכנית ריאליטי בערוץ 10 יש חלק חשוב בשמירה על הדמוקרטיה". על-פי המאמר, תוכנית הריאלטי מאפשרת "לממן החזקת מערכת חדשות חזקה ועצמאית, שאינה תלויה באפוטרופסים פוליטיים, משל הייתה רשות השידור או הטלוויזיה החינוכית. מערכת חדשות שתוכל להרגיש חופשייה ובטוחה לפרסם תחקירים משמעותיים על השלטון - כולל על הרגלי הנסיעות של ראש הממשלה לחו"ל - בלי לחשוש שהדבר יוביל לסגירתה".

רשימות קשורות:

- התקשורת הישראלית נגד בנימין נתניהו, ולהפך
- איש הזרקורים
- מופע הסטריפטיז של בנימין נתניהו
- חוסר הבגרות הנפשית ורוע הלב
- הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים (קישור)

תאריך:  15/12/2011   |   עודכן:  15/12/2011
אורן פרסיקו
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
זו הייתה עוד אחת מאותן פרשות שהסעירו את הציבור בישראל בראשית שנות ה-60, אבל בניגוד לסערות האחרות, היא נולדה בשל תוכנית רדיו. זו לא הייתה תוכנית אקטואליה, אלא תסכית דוקומנטרי היסטורי, שעסק בפרשה מימי מלחמת העולם הראשונה. העיתונות עסקה בה בהרחבה ימים רבים. בחלל ריחפה השאלה מדוע החליטה הנהלת קול-ישראל לגנוז את התוכנית ולא לשדרה.
14/12/2011  |  רפי מן  |   כתבות
בעשורים הארוכים של השלטון הקומוניסטי היה הקרמלין אפוף ערפל כבד של סודיות. מהציבור הרוסי, כמו גם מהעולם הרחב, נמנע כמעט כל מידע על המתרחש במסדרונות השלטון: מי הם האנשים המושכים בחוטים, מי נגד מי, מתי נסק מעמדו של פוליטיקאי מסוים ומתי הודח. חוקרי ברית-המועצות ברחבי העולם, סובייטולוגים כפי שכונו אז, כמו גם אנשי ביון ועיתונאים מערביים, חיפשו כל סדק כדי לראות ולהבין מה קורה בצמרת השלטון.
13/12/2011  |  רפי מן  |   כתבות
הימים עדיין מלאי חוסר וודאות, ערפול ונראה שייקח זמן עד אשר הכוכבים לא יתנגשו זה בזה עובדה שגורמת לנו להתנדנד בין הקצוות - עצב מול שמחה, קושי מול שפע.
13/12/2011  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
השופטת: דלית שרון-גרין, בית המשפט לתעבורה, נצרת
12/12/2011  |  איתמר לוין  |   כתבות
אנו עדים לאחרונה למאבק הניטש בין אלה הרוצים לדכא את קול האישה - תרתי משמע: קולה בשירה וקולה בחשיבה עצמאית, ובין אלה הדורשים להציב אותה במקום שוויוני לגבר, שלא לדבר כבר על העדפה מתקנת. בירושלים הורדו כרזות שבהן נראה גוף אישה בפרסומת תמימה לתיק... "קול באשה ערווה" טוענים רבנים ומפקדי צבא דתיים המנסים להדיר נשים חיילות מאירועים פומביים.
לא שוחד   /  אורן פרסיקו
הנשר נחת ונחשף  /  אורן פרסיקו
הכתב משה נוסבאום מבוקש לעדות  /  אורן פרסיקו
עקיצה קטנה   /  רפי מן
בינתיים, בדרום-אפריקה   /  רפי מן
תפוחים מורעלים   /  אורן פרסיקו
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
החופשי חודשי ב-42 שקל ש"מוכרת" שרת התחבורה לתושבי אילת ייטיב רק עם מי שיסכים להיות "כלוא" בתוך העיר    בפועל, אילתי שירצה להגיע לעיר אחרת בארץ יידרש לשלם 305 ש"ח - יותר מפי 2.7 מאשר...
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
מיכאל מירו
מיכאל מירו
ישראל נכנסה לעזה בלי תוכנית מסודרת. הרצועה הפכה לאיי חורבות, אזרחים עזתים נהרגו ובאמת לא משנה אם מדובר בשלושים אלף או בפחות
יואב קיש
יואב קיש
אין אפילו אחד מכל המרואיינים בכתבה שהיה איתי בקשר ב-20 השנים האחרונות, וכולם מרואיינים מטעם. כולל "הטייס" שהוא פעיל במחאה שאף הודיע שהוא מסרב לשרת ומעולם לא היה חבר שלי ולא היה אית...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il