נמרודי יעקב
Nimrody Yaakov
|
|
יושב ראש
|
הכשרת הישוב לישראל בע"מ
|
|
תאריך לידה: 1926/--/--
ארץ לידה: עירק
אזרחות: ישראלית
מצב משפחתי: נשוי+4
השכלה: כללית
תואר/מקצוע: איש ציבור, יזם, מנהל
תפקיד/עיסוק: בעלים, יושב ראש, יזם, מוציא לאור
|
יעקב נמרודי. יליד 1926, בגדד, עירק.
בהיותו תינוק בן שבועיים בלבד עלתה משפחתו ארצה - אביו ציון, אמו ותשעת ילדיהם.
יעקב נמרודי התייתם מאביו בגיל 14, ונאלץ להירתם לפרנסת משפחתו. מחוסר כל הצליח להגיע להישגים גדולים, הן בשירות המדינה והן בעסקיו הפרטיים. כנער בירושלים, בשנות ה-40, התגייס לשורות ההגנה. כבר בצעירותו ניחן בחוש מסחרי מפותח, ובגיל 15 רכש את מחסן הנשק של המופתי הירושלמי, יחד עם יצחק נבון ומשה ששון. הנשק שימש את לוחמי ההגנה. שליטתו המלאה ברזי השפה והתרבות הערבית, אותן רכש במהלך שנות עבודתו כקניין של המשביר בקרב סוחרים ערבים, סייעה בידו להשתלב בשירות המודיעין. לאחר הקמת המדינה, המשיך לשרת בצה"ל ובמערכות הביטחון. נמרודי הינו יזם מצליח, בעל חזון, העזה ומגע קסם ביחסי אנוש בכלל וביחסים עם בני העם הערבי בפרט. בזכות כישורים אלה יצר את מסלול חייו בצבא, במשק המדינה ובמדינות אחרות, ובמיוחד באירן בתקופת השאה.
היה הנספח הצבאי הראשון של ישראל וראש משלחת משרד הביטחון בטהרן. ב-1967 קיבל דרגת אלוף משנה. יצר קשרים הדוקים בין ממשלות ישראל ואירן בכלל ובין מערכות הביטחון והתעשיה של מדינות אלה בפרט, תוך תרומה גדולה לייצוא של מדינת ישראל. בעת היותו נספח באירן הגיע היקף הסחר עימה, הגלוי והסמוי, למיליארדי דולרים. שליחות לאומית חשאית נוספת בה עסק באותה תקופה, היתה מעורבות עמוקה בהעלאת יהודי אירן ועירק ארצה.
פעילותו באירן השתרעה על פני רבע מאה. תחילה בשליחות המדינה, והחלמ-1979 כאיש עסקים פרטי, כאשר, רכש בישראל ציוד חקלאי - בעיקר מיתקני השקיה והתפלת מים, נשק ותחמושת - אותן מכר בעיקר לאירן. במהלך שנים אלה הפך לבר-סמכא בכל הקשור לאירן, פרסם מאמרים בנושא בארץ ובחו"ל, ועם שותפים לעשייה פתח ערוצי תקשורת חשאיים בין ארצות הברית לבין משטרו של חומייני, שעלה לשלטון. ערוצים אלה הביאו, בין היתר, לשחרורו של בן הערובה באירן, הכומר בנג'מין ווייר.
ב-1988 רכש נמרודי את חברת הכשרת הישוב לישראל בע"מ. חברה זו נוסדה על-ידי אבות הציונות בתחילת המאה, לשם גאולת אדמת הארץ והכשרתה. עם בנו עופר, המכהן בתפקיד המנכ"ל, הפך את החברה לאחת הקבוצות הגדולות והמגוונות במשק. בנוסף לפעילותה בתחום הבנייה והמלונאות, רכשה החברה את קבוצת התקשורת השניה בגודלה בישראל - הכוללת את הוצאת מודיעין - בעלת העיתון מעריב; הד ארצי - הוצאה לאור של ספרות, מוסיקה, וידאו ומולטימדיה; לוין אפשטיין - דפוס מסחרי, ומת"ב - חברה לשידורי טלוויזיה בכבלים. מאז נכנסה הכשרת הישוב להשקעות חדשות, בהן שותפות בערוץ השני באמצעות טלעד אולפני ירושלים; הכשרת הישוב ביטוח - חברת ביטוח, ונטלי - חברה לשירותי חרום לחולי לב ואסטמה. קבוצת הכשרת הישוב מפרנסת אלפי משפחות.
נמרודי תורם מזמנו ומהונו לפעילות ציבורית פילנטרופית: הוא נקט יוזמות לעידוד מעורבות ערב הסעודית בפיתוח רצועת עזה, פעל לקידום פרויקטים משותפים לישראלים וערבים, והקים חברות בינלאומיות עם משקיעים פרטיים. את קשריו עם העולם הערבי יישם בתחום נוסף: ייזום וקידום מסעי עליה לרגל של מוסלמים מאסיה ומאפריקה - באמצעות חברת זיארה - לאתרים הקדושים לאיסלם בישראל, וזאת עוד לפני שיחות השלום עם הפלסטינים. בזכות פעילותו הציבורית זכה בתואר דוקטור כבוד של האקדמיה הסובייטית למדעים. כמו כן, זכה בתואר קונסול כבוד של מדגסקר בישראל.
בנוסף לשליחויותיו הרבות, הלאומיות והעיסקיות, הוא תורם מזמנו ומהונו לנושאים ציבוריים חשובים כגון חינוך, בריאות והנצחתם של הנופלים במערכות ישראל. יעקב נמרודי נשוי לרבקה, ילידת חברון, אב לארבעה וסב לשמונה.
בדצמבר 1999 מונה ליו"ר מועצת המנהלים של מעריב החזקות בע"מ, בעקבות מעצרו של בנו, עופר נמרודי, עד תום ההליכים.
בינואר 2001 הוגש נגד נמרודי כתב אישום, באשמה לשיבוש מהלכי משפטו של בנו, עופר נמרודי. יעקב נמרודי הורשע על-פי הודאתו.
- תאריך עידכון: 22/02/2008 10:31:29
|
בשנת 2000 הורשעו יעקב נמרודי, בעל השליטה בחברת הכשרת היישוב ואביו של עפר נמרודי, וידידו הסופר אריה קרישק בשיבוש משפטו של עופר. על יעקב נמרודי הוטלו חמישה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 100,000 שקל. על קרישק הוטלו חמישה חודשי עבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 שקל. בערעור בוטל עונש המאסר בפועל שהוטל על נמרודי.
בשנים 2004-2006 חקרה המשטרה חשד להעברת כספים אסורה מ יעקב נמרודי ל גלעד שרון, במסווה של עסקה, בה רכשה חברת הכשרת היישוב (שבבעלות משפחת נמרודי) אופציה למניות בחברת ש.פ. הנגב שבבעלות חברת חוות השקמים של משפחת שרון. פרקליטות המדינה החליטה ב-2006 לסגור את התיק מחוסר ראיות.
|
