הוראת שעה בגין "רווחים כלואים"

"המלחמה לחירות, אם אך החלה, ואבות לבנים בדמים הורישוה, סופה ניצחון, אם גם יגדל מחירה". (לורד ביירון).

הרב אברהם תמיר, שדר ברדיו קול ברמה, פוטר בעקבות דברי בלע שאמר בשידור - בישרו כותרותיהם של כמה מאתרי האינטרנט השבוע. תמיר תקף והשמיץ את הציונות הדתית, וכינה אותה כבעיה הגדולה של החרדים וכסרטן בתוך היהדות הנאמנה.

אחת ה"טעויות" הטיפשיות, המכוערות והמסוכנות שעושות מדינות המערב (ומדינת ישראל בכללן), היא: לאפשר, לעזור, לחמש וללמד קבוצות או מדינות איסלאמיות, להילחם ולחסל קבוצות "קיצוניות" אחרות, כשלא ברור לנו מי קיצוני, ומה ההבדל בין קבוצה אחת לרעותה.

בפרשת עקב, אותה אנו קוראים השבת, מופיע הציווי על ברכת המזון, אחת משתי ברכות יחידות שחיובן מהתורה. הפסוקים המפרטים את חיובה של ברכת המזון מצביעים על הסכנות הגדולות המלוות את חברת השפע: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלקיך, לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו אשר אני מצוך היום. פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים".

בימים בהם מציינים שבעה עשר חודשים למלחמה הפנימית בסוריה, ימים המתאפיינים בקצב חדש ואלים יותר של אירועים, במקביל לחיסול חלק מן הצמרת הביטחונית הסורית, כניסת האירועים לדמשק ויותר מכך, כניסת דמשק אל האירועים, עולה ביתר שאת סוגיית הצפוי בהתערבות צבאית מערבית בסוריה כמו גם הפעלים היוצאים האפשריים של התערבות זו. דעתי היא שאין לעשות זאת, וודאי לא כעת. דעה זו אינה רווחת במחוזותינו וניתן לומר כי אף אינה פופולרית. מי מאתנו, בני האדם ולאו-דווקא החוקרים, לא היה מעוניין לראות גייסות אירופיים ואמריקניים שוטפים בטורים מרשימים את דמשק, תופסים את בשאר וצמרת חבר מרעיו (זו שעוד נותרה) בצווארם ומוליכים אותם אל עבר השקיעה...מעל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, וזאת במקרה הטוב, ומשחררים את האומה הסורית מן המצב הקטסטרופלי אליו נקלעה ב"אביב הערבי"?