|   15:07:40
דלג
  אדלינה קליין  
משוררת, מבקרת ופובליציסטית, עורכת
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

"החתול פיגרו"

(סיפורים לטף) הוצאת "צבעונים", ת"א (2006), פועה שלו-תורן הגלוי והנסתר במעשיות לילדים
10/12/2012  |   אדלינה קליין   |   כתבות   |   תגובות
'החתול פיגרו'. יצירת מופת לילדים

מחשבות ותהיות רבות נארזו באריזת שי מקסימה ולוכדו לקובץ שירי ילדים פורה ומפרה. המשוררת פועה שלו-תורן רשמה את החרוזים התואמים לתווי הסיפורים, והצייר דני קרמן, היטיב לנגן את המנגינות הסוחפות באיוריו. השירים המחורזים לטף, עשויים בטוב טעם וכל הורה יכול לפרשן כרצונו לילדיו בעת ההקראה. דוגמה קלאסית לחבור ההורה (הפוטנציאלי) אל הסיפור: "איך האפרֹח יצא" (כשהנושא מוכר) ולעולם אין הסכמה עליו. מי קדם למה - 'הביצה או התרנגולת'. בעוד כולנו מסכימים שהרך הנולד, בין אם הוא גוזל (אפרוח). או גוזל (תינוק). משהבשיל דיו לצאת אל העולם, שוב אינו מתמהמה ובא אל 'האור' בתום לב.

האם אנו באים לעולם (חיצוני) טוב ומיטיב, שאינו שקוע בתככים ובמזימות? או שמא בידינו 'הבחירה' להחליט מה טוב בשבילנו. ומה רע. ועוד, האם אותו 'אור' - הינו השתקפות רצונות ('נפשיים', או 'פיזיים'), אשר מניעים את 'היצֶור הפעוט' לפרוץ החוצה 'אל האור', ללא היסוס מיותר?!

בסוגיה הנ"ל (כמו גם באחרות), נמצא 'סודות גנוזים'. המשוררת פועה שלו-תורן מתחבטת ביצירותיה לילדים, למצוא תובנות דידקטיות-אטרקטיביות. לבסוף, בהעלותה את היצירות אל הכתב, נעלמים הלבטים ויוצאים חרוזים יפים ותמימים.

בהמשך נקרא את השיר: "אהבת הקִפוֹדִים". בסיפור, זוג קיפודים ששמם: 'זוּטא' ו'דִיתה'. יצאו אלה ..."לְטַיֵּל בַּשּׂדוֹת/לִשְׁמֹע וְלִרְאוֹת/וּלְגַלוֹת כַּמָה עֻבְדּוֹת"... לבסוף, הם מגיעים למסקנה (ציטוט): ..."הֵם חֹטֶם בְּחֹטֶם מְחַכְּכִים./לֹא מִתְוַכְּחִים, לֹא מִתְנַצְּחִים,/לֹא דּוֹקְרִים, לֹא מְשַׁקְּרִים,/רַק מִתְנַשְּׁקִים וּמִתְחַבְּקִים "... ראו איזה קסמים רקחו לנו ידיה של המשוררת!

להווי ידוע על-פי 'דעות קדומות' (שהשתרשו בתודעתנו), כי הקיפודים בנויים עם קוצים לשם התגוננות מפני אויב. לבושם - גלוי וברור לכל עין (ואינם צריכים להתחזות לאחרים). הזוג שהכרנו בסיפור (הפנים, תוך כדי טיול לימודי בשדות), לחיות יחדיו באהבה; בשלום ובאידיליה.

בתרחיש אחר, נמצא את הסיפור על: "טַוָּס לָבָן". במעשיה מתעוררות שאלות אחרות. 'הטַוָּסִים' ידועים באופיים הראוותני, הבא מתוך יהירות וביטחון מופרז (במעמדם הנוצץ והמרהיב). עיסוקם העיקרי, בא לביטוי בהצגת נוצותיהם המהודרות והצבעוניות לעיני כל דורש.והנה קרה מקרה ובתוך השבט הצבעוני, נולד טַוָּס שצבעו כולו לבן וחדגוני. כאן החל מסע התהיות של היחיד. מחד, מראהו יוצא הדופן, מזעזע את הטַוָּס עד מאוד. הוא אינו שלם עם העובדה - כי אין ביכולתו לשנות את צבעו. מאידך, ישנה התלבטות (שהופכת להפנמה), מה תהיה תגובת השבט כלפיו. האם יתקבל, או ידחה על ידם?! באופן בו מציגה לפנינו המחברת את סיפור המעשה, ניתן לחשוב שכל העניין נעוץ בהחלטתו הבלעדית של 'הטַוָּס הלָבָן'. אך באם נעמיק מעט, נבחין כי המחברת מנסה על 'דרך ההלצה', להעניק פרשנות נוספת לנושא.

קרי: 'האם כולנו חייבים להידמות איש לאחיו'? בין כה לכל אחד יש אופי שונה! ונקודה זאת, היא נקודת המוצא לסיפור. וכי למה לנו להידמות אל הרוב, בשעה שניתן להפיק את המרב מדמותנו המקורית?! לכן, 'הבחירה והחלטה' - היא בידי היחיד. וגם אם השבט ישפוט ויחרים, בסופו של דבר, על הטַוָּס הלָבָן לנקוט עמדה ברורה וליצור 'יש מאין' - בחשיבה יצירתית. 'הקיום' מאוד דינמי; גמיש; ומשתנה ללא הרף. וכל מי שאולי (בתחילה), היה נגד הטוס בעל הצבע הלבן, שינה דעתו, והסכים כי 'הצבע הלבן', יפה הוא להפליא!

הספר שלפנינו מביא גם סיפורי משל ונמשל קלילים וקליטים. כמו סיפורו של: "צְפַרְדֵּעַ מֶלֶךְ הַבִּצָּה". התרברב זה, בפני כל - כי בנקל יעלה בידו למצוא כלה. והנה לאחר מסע מפרך, שב לביצה כלעומת שיצא. אך כלה לעצמו לא מצא. (למרות: יופיו, מעמדו, ועושרו)! ללמדךָ: "לא לרתום את הסוס לפני העגלה"... כי כל דבר נעשה בעִתוֹ.

סיפור אחר, מדבר על: 'סובלנות וסבלנות'. כאן נמצא (כביכול) 'הרפתקה', שבסופה נוצרה - 'מהומה גדולה'. יום אחד פִּלְפִּלוֹן קְרִישְׁנָא ואחיותיו הבוגרות צִילָה וּצְלִילָה טיילו עמו 'בנתיב הפילים', עד הגעתם למקום שובה לב ועין. שם החליטו לפוש קמעה, נכנסו אל תוך אגם להתרענן. טבלו, שיחקו וצללו - עד שהאגם עלה על גדותיו. או אז 'הדגים' נבהלו וברחו אל היבשה. 'והילדים' ששחו בו, פתחו במנוסה. וּפִּלְפִּילוֹן קְרִישְׁנָא שָׁאַב בַּחֶדֶק את מֵי הָאֲגָם ולא ידע את נפשו. עד שצעק: 'ה צ י ל ו'! וְהִתִּיז את המים מריאותיו חזרה, והאגם שב למראהו הקודם. משסיימו המקלחת, שבו שלושתם 'בנתיב הפילים' אל היער. וּפִּלְפִילוֹן קְרִישְׁנָא כלל לא ידע שהוא ואחיותיו חוללו במקום כזאת מהומה...

מסתבר שהסיפור הזה, מתיישב עם 'מוסר השכל' כלפי החברה, כי מטבע הדברים, החברה חייבת להתחשב במימדיהם העצומים של הפילים, ולהקצות להם מרחב ההולם את צרכיהם. אחרת, הם יתפסו מקומם של אחרים (כפי שקרה בסיפור זה). והלא נוכחנו כי כוונותיהם ומעשיהם של הפילים, אינם מכוונים להזיק בזדון. התחשבות בצרכיהם של החיות 'גדולות המימדים', תוכיח להלכה, כי - 'הסבלנות והסובלנות' משתלמת.

זה הזמן להעלות אל הפרק, את דמותם של שני חתולים (מדוברים במיוחד בספר). האחד, חתול ללא שם חיבה (המופיע במערכה הראשונה). ואילו השני, שמו - 'פיגרו' (המופיע במערכה השנייה והמסך יורד).

העלילות אומנם שונות, (וכמו, אין קשר ביניהן). אך המראות; התכונות; והאפיונים - מתחברים לאחד. כמובן, נכיר אורחות חייו הפרטי של כל אחד 'מהגיבורים'. כאשר השאלה הנשאלת, באם כל אחד מגיבורנו - מצא בסופו את מבוקשו?!

"החתול שצד עכבר נַכְלוּל", הנו חתול רגיל השייך למעמד הביניים. יש לו אורח חיים לא ממש 'סגפני'. אך גם לא תמיד 'מזהיר' - (כפי שהיה אולי רוצה באמת לנהל). כידוע, תכונתו עמה נולד - מקורו 'בציד'. וממקצועו זה, (שהוא גם תחום אמנותו), הוא מתפרנס למחייתו כל הימים. הנה כי כן, כדרך ציידים מלומדה - נדע בהמשך, יותר פרטים לגבי הליכותיו ואורחותיו.

ביום בו מתחיל סיפור זה על חתולנו 'הציד', התמזל בידו לצוד עכבר. אלה שהוא היה כבר שבע אותו יום, לכן הלך ושימר את הציד, לארוחת הבוקר שלמחרת. כך, נותר בידו פנאי אותו אחר-הצהרים, לצאת להליכה מהנה כדרך גבירים. ..."חָבַשׁ מִגְבַּעַת/עָנַד טַבַּעַת/נָטַל הַמַּקֵּל/וְיָצָא לְטַיֵּל"... ואילו בבוקר, משהשכים להתעורר ..."הִבְרִישׁ אֶת שְׂפָמוֹ,/שִׁנָּיו צִחְצֵחַ"... 'וְעָרַךְ שֻׁלְחָן' לסעודה. והנה מה גדלה ההפתעה - העכבר הנכלוּל, נעלם כלא היה. וחתולנו המאוכזב, נותר רעב ודי מובס.

לעומתו, שפר חלקו של גיבורנו האחר אשר רכש את שמו האופראי 'פיגרו' מגבִרְתוֹ (שהיא לא אחרת ממחברת הספר). היות שעולם האופרה היה חלק בלתי נפרד מעולמה התרבותי והרוחני, מצאה לנכון לכבד את החתול בשם מוסיקלי. ו'פיגרו', ("אשר לא ידע את יוסף"), ובטח לא הכיר את הוריו מולידיו (ולא כל שכן את אבותיו), ואל עולם הציד - מעולם לא נחשף, אולי נראה לו לבטח, מובן מאליו, שהוא, 'בן-אדם' לכל דבר ועניין.

הנה מעולם לא רבץ על שכמו עוֹל הפרנסה כי לכל צרכיו דאגה גבירתו. (כך שאת שמו הייחודי, נשא ביראה ובגאווה רבה). ומאותו הרגע, בו דרכו רגליו בביתה של גבירתו, נחשף הוא אל עולם האופרות. כל שהיה מוטל עליו לעשות מדי יום ביומו, זה לרבוץ בעצלתיים בכורסת פוך רכה, לאכול ולשתות לשובעה, ולהיחשף אל עולם האופרה. וככל שהיה הולך ושומע מוזיקה, כך הלכה וטפחה גאוֹנוּתוֹ. עד כי היה מטה אוזניו, לכל תו נגינה והקשבתו - הפכה ממש לאבסולוטית. כך היה משים אוזניו כאפרכסת ומניף זנבו 'כִגְדוֹל המְנַצְחִים'.

תוך כדי כתיבת מאמר זה, עלה בדעתי לשאול את פי המחברת מדוע השורות האחרונות בסיפורו של 'פיגרו' מעורפלות?! האם 'פיגרו' בסיפור זה, דיבר אל דמותו שלו, כשנעמד בחלון (ברגע הקריטי - של המפנה בחייו?) או שמא, דיבר הוא אל דמות חתול נוסף, אשר רבץ בחוץ מעבר לחלון.

על דבר שאלותי, השיבה המחברת: 'דבר דבור על אפניו'! כי אכן כך פירשה בעצמה עניין זה (כשרשמה את השיר), שהדמות השנייה - אולי נכחה בחוץ... אך סופו של דבר החלטתה נפלה, להעניק לקורא את ההזדמנות, כי יפרש עניין זה כראות עיניו.

לפיכך, הפירוש שלי 'לחזיון התעתועים', שסופו התגלה 'כאמת העירומה', לפרשה אומללה ונכלולית - אשר 'עבדה' על החתול 'פיגרו', ללא כל תקנה.

ומקרה שקרה, ביום בהיר אחד, בהיותו יושב כהרגלו על עדן החלון, התבלבלה עליו דעתו. שכן, מול החלון השתקפה לפתע פתאום דמות בדמותו. ועודו תוהה על הדמות שנעה לתנועותיו, פנה הוא לאותה הדמות ושאל: מה מעשיךָ ומי אתה? אותו רגע, יתכן עד מאוד, שחתלתול רחוב ילל מרוֹת - ליד פח האשפה בחצר. ו'פיגרו' ידידנו חשב לעצמו: הייתכן כי הדמות הזאת יודעת אופרה כמותו?! ומיד גם דרש לדעת את שמו! החתול, אשר זכה (ממקום, ממש לא צפוי),לתשומת לב, מיד התרפס (כדרך חתולי רחוב), והשיב כי היא לא אחרת מאשר נקבה ושמה כַּרְמֶן. פיגרו ציווה: "תשִׁירִי לפנַי אֶת: "אַרְיַת הַפֶּרַח של כַּרְמֶן וְדוֹן חוֹזֶה". ואותה פוחזת ובוגדנית 'כַּרְמֶן', שאין לה כל ייחוס, וגם אינה מבינה בהליכות ונימוסים, ללֹא היסוס פצחה בשירה. ופיגרו התמים נשבה בקסמה, ונפל לרגליה שדוד.

הנה ממש פה, בחוויות השמימיות והארציות כאחד של התרחישים (בהן דשדשנו עד כה בהנאה מרובה), מגיע אלינו שדר בדמות: "שיר ערש" (ייחודי). הלא הוא השיר של הסבתא אשר רוקחת את כל המעשיות:

..."במַחַט, חוּט שָׁנִי, וּפְקַעַת".. ומאחדת אותן לשימן בצד (לעת אחרת). כי כעת, כשעוטה הלילה ונעשה שקט (בעולם הדימויים), הגיע העת, להירגע ולשקוע בחלומות נעימים ובעיקר להאזין לשיר: ..."נוּמָה נוּמָה/ לֵיל מְנוּחָה!"...

תודה למחברת הספר פועה שלו-תורן על יצירת המופת לילדים שהגישה לנו, בנועם, בחן, ובטעם של עוד.

תאריך:  10/12/2012   |   עודכן:  11/12/2012
אדלינה קליין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
"החתול פיגרו"
תגובות  [ 8 ] מוצגות   [ 8 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
מאמרה של אדלינה ק
19/12/12 16:30
 
חווה צוטרין נתן
21/12/12 17:58
2
גלי אופיר
19/12/12 18:11
3
יוסף כהן אלרן
19/12/12 20:03
4
חיים ספטי
20/12/12 21:56
5
חווה נתן
21/12/12 22:52
6
סיידוף מזרחי רחל
30/12/12 20:26
7
ארווין קליין
5/10/13 11:42
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הממ"מ, נחשב למוסד הגון, אחראי ואובייקטיבי. חברי כנסת שמבקשים לגבש את עמדתם בעניינים שונים פונים אליו ומבקשים חוות דעת ונתונים. התוצרת שמנפיקים במרכז משמשת פעמים רבות בסיס חשוב לדיוני הוועדות ובהמשך אף לקבלת החלטות. לפני שנה וחצי פִרסם הממ"מ מחקר חשוב בעניין נתוני הפשיעה של "מסתננים ומבקשי מקלט" בישראל. ברקע עמדה האווירה הציבורית, עדיין לא מגובה בנתונים, שחשה שהמסתננים אחראים לכמות נכבדה של פשיעה באזורים שבהם הם מסתובבים. ממצאי המחקר שחיבר ד"ר גלעד נתן, איש מרכז המידע של הכנסת, היו לפיכך מפתיעים. מפתיעים מאוד. "להאשמות הנשמעות בדיון הציבורי שמתקיים בדבר הפשיעה הגוברת בעקבות הגידול באוכלוסיית המסתננים ומבקשי המקלט בישראל אין בסיס עובדתי", קבע בנחרצות. "...נתוני הפשיעה של זרים מאפריקה... מראים ששכיחות העבריינות באוכלוסיה זו נמוכה משכיחותה בקרב האוכלוסיה הכללית באופן ניכר". הדוח הזה, שעשה שימוש בביטויים פובליציסטיים, בלתי מחקריים בעליל, ולפרקים נראה כמי שבא להתנצח עם דעת הקהל הישראלית יותר מאשר להציג נתונים למחוקקים, זכה כצפוי לחשיפה רחבה. זה היה יום חגם של ארגוני הסיוע למסתננים, שהתראיינו לדעת בכל כלי התקשורת. סוף-סוף התברר שכל הטענות כלפי המסתננים מופרכות. שהכול נובע מגזענות חשוכה.
10/12/2012  |  קלמן ליבסקינד  |   כתבות
הגעתי בשעה 14:30. עוד יום בתפקיד אחראית משמרת במחלקה. ההרגשה המוכרת שאני נכנסת לשדה קרב מתחילה כבר בכניסה לבית החולים, עם הגעתה של שיירת אמבולנסים שהביאה חולים למיון.
09/12/2012  |  סינורא לוגסי  |   כתבות
היום (יום א', 9.12.12) לפני 79 שנים נולד שלדון אדלסון.
09/12/2012  |  שרלי שטרית  |   כתבות
הצלם האמריקני-יהודי הבינלאומי ספנסר טוניק, שהתפרסם בצילומי הנוף המונומנטליים שלו בהם משתתפים אלפי אנשים מעורטלים, נטל לעצמו משימה - לעורר את תשומת לב העולם לאסון האקולוגי המתרחש בים המלח, אסון בלתי הפיך. את צילומיו הוא עשה בעזרת התנדבותם של 1,200 אנשים שהסכימו להתפשט ולהתייצב לצילומים בכל סצנה שהוא בחר להעמיד או להשכיב אותם.
09/12/2012  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
כברת-דרך ארוכה עבר הכפר החשמונאי, הסמוך לקברי המכבים שבאזור מודיעין, במרוצת 33 שנות-קיומו. האתר המשוחזר, שבמושב שילת, ממוקם על גבעת-טרשים ועוטה כולו נוף-קדומים מרטיט-לבבות. לכל התוהה אחר אורח-חייהם של החשמונאים הוא מהווה אבן שואבת במרוצת כל ימות השנה ובימי החנוכה במיוחד.
09/12/2012  |  ראובן לייב  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
איתמר לוין
איתמר לוין
הממשלה של בנימין נתניהו, שכבר 14 חודשים יורקת בפרצוף של כל מי שאיננו שייך למחנה שלה, עושה זאת כעת ביתר שאת בכל כיוון אפשרי - ומעמידה את המדינה בסכנה קיומית
עידן יוסף
עידן יוסף
החופשי חודשי ב-42 שקל ש"מוכרת" שרת התחבורה לתושבי אילת ייטיב רק עם מי שיסכים להיות "כלוא" בתוך העיר    בפועל, אילתי שירצה להגיע לעיר אחרת בארץ יידרש לשלם 305 ש"ח - יותר מפי 2.7 מאשר...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il