הממשלה שלנו מציגה כלפינו מדיניות קשה נגד עובדים זרים ונגד העבריינים הגדולים - אנחנו, על זה שאנו מעסיקים אותם.
אני רוצה להציג שני כיוונים של הסוגיה הזו שקוראים לה עובדים זרים וכל אחד יפעיל בתוכו את מנגנון הרשות השופטת הקיימת בו של "האדם מן הישוב", ויחליט מה הוא פשע ומה הוא צורך קיומי או לייתר דיוק "יצר השרדות".
משה, רתך במקצועו 30 שנה, עובד לבד כבר שנתיים, חצי מהלקוחות שלו נטשו אותו כי הוא פשוט לא עומד בקצב ההזמנות, יש גם הרבה מכרזים ועבודות שבעבר לקח בקלות והיום הוא לא יכול אז הוא מוותר, משה מנסה לשרוד. הוא רואה כבר מזה חודשיים את שני העובדים הזרים שספק עומדים ספק מתחבאים בכיכר ליד השוק, אז משה החליט, אחרי שממש לא נותרה לו ברירה - הוא צריך להביא פרנסה.
למחרת בבוקר אסף משה את שני העובדים. הוא התחיל איתם מאפס ולימד אותם כל מה שנדרש. משה זכה במכרז ראשון מזה שנתיים, הוא אפילו קנה מתנה לאישתו ולילדיו, אחרי שאלו שכחו מה זה מתנה, זו הייתה תקופה מאוד מאושרת.
ביום ראשון משה אסף את הפועלים לעבודה, הם יוצאים להקים את האתר, רק שבכניסה לעסק המתינו שני שוטרים ופקח ורשמו למשה שני דוחות על העסקת עובדים זרים, עשרים אלף שקל סה"כ. את העובדים הם העמיסו על הניידת, משה נשאר עם הדוח ועם עוד כמה עשרות אלפי שקלים של גירעון, חלק למנהלת ההגירה וחלק לפיצוי הלקוח אצלו זכה במכרז.
מקרה ממש נוגע ללב שאפילו בממשלה שמעו עליו והחליטו באותה ועדה כי יש מצוקה קשה בתחום הרתכות, לכן צריך להתיר לעשרת אלפים עובדים זרים להכנס למדינה ולסייע לענף הקורס. מנהלת ההגירה גירשה מאה אלף עובדים, חלקם ברשיון, והכניסה עשרת אלפים עובדים זרים, שעל כל אחד מהם עוד חברת כח אדם גוזרת קופון נחמד.
אותו משרד רצה גם לחסוך, שהרי יש כבר מספיק "פועלים שחורים" שמאיישים את תחום הרתכות, אז הוא סגר את הקורס לרתכות בשירות התעסוקה - למה סתם להפעיל אותו אם כבר הכנסנו עובדים זרים??
כך שגם למובטלים האחרים לא יהיה צ'אנס ללמוד לרתך ובטח שלא לעבוד אצל משה. בינינו, גם אם יהיה להם צ'אנס, עדיף לשבת בבית ולקבל יותר מאשר לרתך. למדינה יותר קל להעניק דמי אבטלה, היא גם מקשיחה את הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה, כי נדמה לה שהיא חוסכת כך.
300,000 עובדים זרים זו מדיניות. מדיניות של ממשלה להוריד את השכר הממוצע במשק, לעשות טוב כלכלית לבעלי הון, לתת כסף ואפשרויות למי שכבר יש והרבה. אבל, לסגור קורסים בשירות התעסוקה בו בזמן שמאשרים לעשרות אלפי עובדים זרים "לעלות" ארצה ולעסוק באותם תחומים, לזה קוראים מדיניות לא מוסרית בעליל, בחסות החוק, או אם נדייק, זוהי מדיניות ההגירה של מדינת ישראל.
כל מומחה בכל תחום יאמר שהזרמת דם חדש, רענון, זו הדרך לשמור ולפתח תחום. מדיניות ההגירה של מדינת ישראל מרעננת את כמות ואיכות העובדים הזרים במדינת ישראל, משמע, מפתחת את התחום הקרוי "הורדת השכר הממוצע במדינה". מדיניות שמוציאה יותר ויותר ישראלים ממעגל העבודה.
משה, הרתך, פשט רגל וברח, או אולי סתם התגרש מאישתו ועזב את ילדיו, או אולי זכה בטוטו בכלל והפך לאגדה מהלכת, איך שהסיפור הזה לא יסתיים, תשפטו בעצמכם מהי העבירה ומיהם העבריינים.
כל זה קורה השנה במדינת ישראל. עכשיו נכפיל את משה במספר המקרים, ולרתכות נוסיף מספר מקצועות.
ולסיכום הרהור קטן, בואו נניח שמנהלת ההגירה משנסת מותניים "מרביצה עבודה" וממש ברכבת אווירית מצליחה בעוד כמה שנים לשלוח מכאן את כל העובדים הזרים.
מי אז יעסוק בכל המקצועות הללו? הרי אנחנו בונים חומה...
ועם ישראל חי.
