הנה עוד כמה ביטויים המשבשים את ההיגיון בשיח התקשורתי:
אלצו לקבוע את מותו. בכל פעם שמדווחים בחדשות על מקרה של מוות טרגי, אנו שומעים על חובשים או על רופאים ש"נאלצו לקבוע את מותו" של אדם. ברור שאיש לא אילץ אותם לקבוע את המוות. הם עשו זאת כחלק מעבודתם הרפואית, אחרי שמאמצי החיאה לא הועילו או שהם מצאו את האדם ללא רוח חיים. הם לא נאלצו, אלא מילאו תפקיד, בדיוק כשם שמילאו תפקיד כשטיפלו בו בעודו בחיים. מדוע אין עורך החדשות אומר "נאלצו לעשות פעולות החיאה", אלא רק "נאלצו לקבוע את מותו"? מפי שהוא מרגיש שזה תקין פוליטית להתבטא כך. הוא רוצה להראות לשומעים שהמוות הטרגי הזה כואב לו, שהוא אינו אדיש. אך אנו הרי יודעים זאת. המוות הטראגי מדבר בעד עצמו.
לא פשוט. כמעט כל דבר שאינו חיובי במאה אחוז זוכה לתואר "לא פשוט". שרת המשפטים שלנו,
ציפי לבני, מרבה במיוחד להשתמש בו. זה משפיע גם על עיתונאים ותקשורתנים, וכך אנו שומעים על "מורכבות לא פשוטה" ועל "הסתבכות לא פשוטה" (כאילו יש מורכבות פשוטה. הרי המורכבות היא כזאת מפני שמעצם טיבה היא ההפך מפשטות. וכך גם אם משהו הסתבך, הרי שממילא כבר אינו פשוט).
דשדוש מתמשך. כתב בכיר אמר לא מכבר: "אחרי תקופה ארוכה של דשדוש מתמשך". האם יש דשדוש שאינו מתמשך?דשדוש מטבע מהותו הוא חוסר עשייה החלטית המתקיים לאורך זמן. אין דשדוש רגעי, חטוף, מהיר. לומר "דשדוש מתמשך" זה כמו לומר גבינה צהובה גבינתית בצבע צהוב.
נטילה. בכל פעם שיש ירי אל תחום ישראל, ממהר מגיש תוכנית החדשות לשאול את הכתב: "יש נטילה?" בכך הוא מתכוון לנטילת אחריות מצד ארגון מחבלים כלשהו. בגלל הנוהג הזה של מגישי חדשות, נחלש השימוש בשם הפעולה הזה במשמעותו המקורית ומצטמצם להודאה באחריות לשיגור רקטה או עשיית פיגוע.
שמץ. כשבמענה לשאלה, מישהו רוצה לומר שאינו יודע דבר, הוא אומר: אין לי שמץ מושג. בעת האחרונה שומעים בתקשורת גם תשובה מקוצרת: "אין לי שמץ". כך מצטמצמת המשמעות המקורית שרווחה בעברית הטובה ("עברית עם טעם של פעם") בתהליך הדומה למה שראינו במונח "נטילה".
חפים מפשע. כך מכנה התקשורת עוברי אורח שנפגעו או שנקלעו לסכנה ברחוב או במקום ציבורי בעת ירי או פיצוץ שכיוֵון פושע אל פושע אחר. המונח "חפים מפשע" הוא משפטי, ואילו כאן הכוונה היא לאנשים שאינם קשורים לאירוע עצמו ושהפוגעים לא התכוונו אליהם. כשמשתמשים בביטוי הזה שלא בהקשרו הנכון, אפשר להסתבך. כך קרה לשר בממשלת ארגנטינה, שהודיע לאחר הפיצוץ בבואנוס איירס בבניין הקהילה היהודית (1994) כי בפיצוץ נהרגו "כך וכך יהודים ועוד כך וכך חפים מפשע".
עדי ראייה. מונח לגיטימי כל עוד מדובר באנשים שבאמת ראו משהו. אך לא מכבר קראנו באתר חדשות מכובד כי "עדי ראייה דיווחו על שמיעת פיצוצים". באתר זה כבר אין עדים סתם, יש רק "עדי ראייה".
מגמה מעורבת. בדיווחי חדשות מן הבורסה אנו שומעים פעמים רבות על "מגמה מעורבת", כלומר מצב שבו שעריהן של כמה מניות עולים ושעריהן של אחרות יורדים. זהו מצב שבו למסחר בבורסה אין מגמה, שהרי מגמה היא כיוון מוגדר עם יעד שאליו הולכים. כאן לפנינו מצב של חוסר מגמה דווקא ולא של מגמה. אך הכתבים בבורסה רגילים לדווח בכל יום על מגמה כלשהי, ולכן הם משתמשים במונח "מגמה" גם כשזו איננה.
החקירה מתמקדת בכל הכיוונים. ביטוי שמשמעותו סליחה, בינתיים, למרות המאמצים, היא לא מתמקדת, אחרי שיימצא כיוון אחד, היא גם תתמקד בו, אבל בינתיים זה לא קורה.
צמיחה שלילית. הכוונה כמובן לצמצום, להפחתה, ולא לצמיחה.
שיא השפל. ביטוי חביב על פוליטיקאים ותקשורתנים. גם כאן, כמו ב"מגמה מעורבת", יש בלבול שמקורו בחוסר כיוון. שיא מורה תמיד על הנקודה הגבוהה ביותר, ואילו שפל מצביע על כיוון הפוך, על הנקודה הנמוכה ביותר. לומר "שיא השפל" זה כמו לומר "רתיחת הקיפאון". אם כן, איך לכנות את השפל העמוק ביותר? מה בדבר "השפל העמוק ביותר"?
להסלים ולהתדרדר. "המלחמה באזור קונייטרה מעמידה את פיקוד צפון במצב חדש העלול להסלים ולהידרדר". על השדרן להחליט מהו הכיוון שלו - האם הסכנה הגדלה עולה כלפי מעלה ומסלימה, או שמצב הביטחון מתערער ושוקע, כלומר מתדרדר. שני הדברים מתרחשים בו-בזמן. זה כמו לומר שהכדור עף קדימה ואחורה.
מנהרה תת-קרקעית. "הרכבת לירושלים תעבור במנהרה תת-קרקעית שאורכה למעלה מעשרה קילומטרים". מה באמת? המנהרה תהיה תת-קרקעית? טוב שאתה אומר לנו, כי לרגע חשבנו שחופרים את המנהרה מעל פני הקרקע, באוויר הכחול.
גרר אחריו. "המעשה גרר אחריו תגובה קשה". למה צריך "אחריו"? מה, גרר לפניו? בחיאת.
כותב טור זה מאמין שכאשר לשון החדשות אינה בהירה, גם החדשות עצמן אינן בהירות. אם התקשורת מעוניינת להמשיך להגדיר את עצמה כראי המציאות, עליה ללמוד לדבר בלשון הגיונית. בלי היגיון, הראי מעורפל והמציאות נראית לצרכני התקשורת כמו דרך זגוגית דלוחה.
