סיפור אמיתי (פרק 22)

החתונה, בין דני לבין תמר, התקיימה בחצר-הבית של הוריה של תמר במושב. שלא כמקובל, הוריהם של בני-הזוג לא נפגשו לפני כן, כדי לסכם פרטים. הכל נסגר בין דני לבין אביה של תמר. בגלל פערי-העוצמה ביניהם, מייק שוורץ קבע בשביל שניהם מה צריך להיות סדר-היום באירוע, היכן תוצב החופה, מי יהיה הרב שיקדש את בני-הזוג ועוד כיוצא באלה פרטים. רשימת-הקרואים אף היא הייתה, כמובן, בשליטתו של מייק. דני לא התנגד לקביעותיו של הגבר המבוגר ממנו בהרבה שנים. הוא גם ידע שאין הרבה טעם בלהתנגד. באותו שלב בחייו, זמן-מה לאחר שהוא סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים, סמוך לאחרי בחינות-הכניסה ללשכת עורכי-הדין, דני הרגיש טוב בחברתו של אביה של תמר.

הוא נזכר במשרד המעופש שבו הוא עשה את התמחותו - וכל גופו רטט בהנאה. בסתר-ליבו הוא ידע, שאביה של רעייתו-לעתיד היה רוצה, אולי, שבתו תתחתן עם מישהו אחר, אבל זה לא באמת הטריד אותו. הוא ידע שתמר רוצה בו - ושמאומה לא יזיז אותה מכוונתה להתחתן עימו. שליטתו בה, באותם ימים, הייתה מוחלטת. דני, המנוסה, עשה בתמר, הלא-מנוסה, מי שגדלה בחממה של הוריה במושב, הרחק משאון-העיר הגדולה, את כל מה שהוא למד בשנים המטלטלות כרווק מבוקש.

דני טרח לחרוש כל סנטימטר בגופה - ולעשותו לשלו.

אוהל לבן ענק הוקם במקום. הקייטרינג נמסר לחברה שבה היה שותף אחד מחבריו של אביה של תמר. שרים וחברי-כנסת היו בין המוזמנים הרבים שהגיעו. הרבה אנשים מפורסמים ראו לעצמם חובה להשתתף באירוע הנוצץ הזה. גם עיתונאים לא-מעטים הגיעו לשם. זאת הייתה עבורם הזדמנות לפגוש רבים מן המסוקרים על-ידם שלא דרך הפילטר של מזכירות או דוברים. שיחות-אגב אקראיות יכולות להניב, לעתים, כותרת ראשית של ממש.

ראש הממשלה שלח ברכה מוקלטת. הוא בוודאי היה רוצה להגיע באופן אישי אבל הצורך בנקיטת סידורי-ביטחון מיוחדים היה גורם לאורחים הרבים אי-נוחות רבה - ולכן הוא הסתפק בברכה מוקלטת ובשיחת-טלפון לאביה של תמר. תרצה, אימא של תמר, אף פעם לא שוחחה עם ראש הממשלה או נפגשה עימו פנים אל פנים. בעלה לא חשב שיש צורך בכך - ולתרצה לא היה אכפת.

אימא של תמר, שהייתה מאוד דומה לה, חיצונית, זרחה מאושר. שערה האדמוני גלש על כתפיה החשופות. גופה היה שמור היטב לגילה - ובהתחשב בשלוש הלידות שהיא עברה. רגליה העידו על-כך שהיא מרבה להתאמן בחדרי-כושר בעזרת מאמנים פרטיים. תמר, למזלה, ירשה את רגליה של אימא שלה, ולא את רגליו העקומות-קמעה של אביה.

לבריכה במושב היא אהבה ללכת עם אימא שלה - ולא עם אבא שלה. היא בעיקר אהבה לראות את הגברים הצעירים נועצים בה עיניים מתפעלות בעת שהיא הייתה צועדת לכיוון הבריכה לבושה בביקיני. אימא של תמר הייתה מודעת היטב למבטים האלה. היא אהבה אותם. הם הזכירו לה שהיא, עדיין, צעירה, יחסית לבעלה, ושמה שהיה לה בנעוריה נשאר במידה רבה מאוד.

החתונה הפכה לאחד ממפגני-הכוח הכי גדולים שנראו מזה שנים. אימא של תמר ידעה, שטורי-הרכילות יהיו מלאים בסוף-השבוע בתיאור לבושן של נשותיהם, או פילגשיהם, של הגברים הדורי-המבע שהגיעו, בעיקר, כדי להיראות, ולהראות, שהם משתייכים לצמרת-השלטון. אימא של תמר העסיקה איש יחסי-ציבור מיוחד לאירוע הזה כדי שאף כלי תקשורת לא יחמיץ את האירוע. החברות שלה מסרו לה את שמו של האיש הכי מרושע בשטח הזה. אין כלי תקשורת אחד שיעז להמרות את פיו או להתעלם ממנו. גם אלה ששונאים אותו - מפחדים ממנו. הוא מסוגל להעלים, פשוט כך, כתב-רכילות שלא יעשה את מה שהוא מבקש ממנו, ולגרום לכך שהוא לא יוזמן יותר לשום אירוע חשוב.

תרצה עשתה את מה שחברותיה יעצו לה - וכבר באותו סוף-שבוע היא מצאה שהבחירה הייתה נכונה מאין-כמותה.

דני ידע שגם שמו יופיע בטורי-הרכילות, לצד שמם של כמה עורכי-דין מן המפורסמים ביותר, מאלה שנכנסים ללשכות של שרים כמו למשרדיהם הפרטיים, ושלא מעט שופטים יראו את תמונתו, למשל, בחברתו של שר-המשפטים או של שר אחר מאותה רמה. דני אפילו קיווה שיהיו שופטים, תאבי-קידום, שיפנו אליו, באורח דיסקרטי, כמובן, כדי שהוא יפעל למענם אצל שר-המשפטים. אם זה יקרה, ודני היה בטוח שזה יקרה, דני בהחלט יהיה מוכן להציג חזות של מי שיכול להזיז דברים. הוא רק יצפה, כמקובל בנסיבות כאלה, לאיזו תמורה קטנה; מסוג אלה ששופטים יודעים להעניק למי שהם חפצים ביקרו. מכל מקום, עצם הידיעה שלראשונה בחייו הוא יראה את שמו ואת תמונתו מודפסים בעיתון שימחה את דני עד אין קץ.

לימים, הוא ראה את שמו ואת תמונתו מודפסים בעיתונים אין-ספור פעמים, ובפורמט הרבה יותר גדול, אבל אין כמו הפעם הראשונה. גם בתחום הזה.

בעת שהוא נישא לה, דני באמת אהב את תמר, אדומת-השיער. היה לה גוף גמיש במיוחד שעוצב על מגרשי הטניס של המושב. בעת שירותה הצבאי היא שיחקה בנבחרת פיקוד-המרכז בכדור-עף. המאמן חזה לה גדולות אבל את תמר העיסוק בכך, לאחר תום שירותה הצבאי, לא עניין במיוחד. ספורט מקצועני, לא היה מה שהיא רצתה לעסוק בו.

השיחות ביניהם הסבו לדני בעת ההיא עונג רב. הם אף פעם לא שוחחו על ענייני-דיומא. שיחותיהם תמיד גלשו למחוזות רחוקים ולפילוסופים שדני לא-תמיד ידע מה הייתה משנתם. תמר אהבה ללכת להצגות תיאטרון - ודני התלווה אליה בחפץ לב. עבורו זאת הייתה חוויה שהוא לא הכיר. פעם או פעמיים הוא אפילו פגש שם שופטים שלא תמיד היו נחמדים אליו באולמם בשעות הבוקר; ניע ראש קל היה כל מה שצריך בנסיבות כאלה.

בה-בעת, דני אף פעם לא חדל מלחשוב מה נישואין עימה יעשו לקריירה שלו. כך, לפחות, הוא קיווה באותה העת. אולם לאחר שהקריירה שלו נסקה לגבהים מטורפים בתחום הפלילי, דני התלהב הרבה פחות מן ההצעות לעבור לשטח אחר, יותר 'מכובד', כלשונו של מייק, מי שרצה לראות את חתנו במקומות אחרים.

תמר ידעה, כמובן, איך מוחו הפתלתל של בעלה-לעתיד עובד אבל באותם ימים זה לא היה אכפת לה.

היא אהבה את מה שהיא מצאה בו. זה היה שונה מאוד ממה שהיא הכירה - וזה היה כל הקסם שבדבר. הוא לא היה אנין כמוה. הוא דמה יותר, בעיניה, לסוס פראי הממתין לאילוף - והיא התכוונה להיות זו שמאלפת את הבחור שעמד לידה מתחת לחופה והנהן בראשו כשהרב שאל אותו אם הוא מסכים לקחת אותה לאישה.

באותו מעמד היא גם זכרה את גופו השרירי, הבנוי לתלפיות, של דני, זה שגרם לה אין-ספור רגעי אושר. לא היה לה אומנם ניסיון מיני רב בעת שהיא פגשה את דני - ולמעשה, כמעט בכלל לא - אבל ממה שהיא למדה מפי חברותיה, בעיקר, היא הבינה שהיא זכתה במה שהן רק יכולות לחלום עליו.

רק בדיעבד היא הבינה שברכה מן הסוג הזה יכולה להפוך גם לקללה בנסיבות מסוימות. בעיקר, כאשר כל החלקים האחרים בקשר הזוגי מתפוררים.