השלום מסוכן לאבו-מאזן

כשאני חושבת על היום שלאחר חתימת ההסכם, אני רואה המון מנהיגים כנופיות טרור ערביים באים לאבו-מאזן ולא כדי לברכו. כנופיות ערביות רבות לוטשות עינן אל השלטון בחבל ארץ קטן זה המתיימר להיקרא מדינת פלשתין.

אז דמיינו את היום שלאחר החתימה.

אבו מאזן עומד מול עמו עם ההודעה החגיגית כי "הנה בא השלום!" החמאס, אל-קאעידה, הג'יהאד האיסלאמי מכוונים את רוביהם אליו. שכחתי מישהו?

כי פלשתין, המדינה שהומצאה על הנייר, הרי איננה מדינה אמיתית. ורבים הם הלוטשים עיניהם לשלטון שם, לה. ומה שקורה היום בסוריה, יהיה רגוע ושליו לעומת מה יקרה במדינת ההזיה "פלשתין". כי למה דוקא אבו מאזן? מה הפלא שהם לא רוצים שום שלום ושום הסכם שלום?

כמה יפים חייו של אבו-מאזן היום! הוא נהנה לו מכיבודים בין לאומיים ומן היכולת להפנות אצבעות רבות ומאשימות כלפי ישראל. ובינתיים הם יכולים לנווט את כל תחושות התסכול של הערבים לעבר ישראל.

אבל מה יהיה ביום שיקבלו אוטונומיה ועצמאות? מה הם יעשו עם כל התסכול? אני מניחה שאבו מאזן יודע זאת טוב ממני והוא חושש מאוד מן היום הזה. כל תמיכתו ואהדתו של קרי ושל מדינות אירופה שוחרות השלום והשקט באיזור, לא יעזרו לו מול כנופיות הטרור הערבי, כפי שלא עזרה לסוריה. מלבד הודעות דרמטיות של אובמה וקרי נביאו אין שיפור, אין הפסקה בשפיכות הדמים שם.

אז אין ספק שהמצב כפי שהוא היום הינו הכי טוב בשבילם. כבוד, מפגשי פיסגה עם מנהיגי עולם, התחנפויות של שרים/ שרות מסוימים בישראל, גייס חמישי ממש בתוך הכנסת היהודית, שמרבה בהאשמות ובליבוי השנאה כלפי ישראל, שועי עולם משחרים לפתחם, מתחנפים ומעניקים מתנות ומחוות. למה לשנות?

קצת יורים טילים לעבר ישראל, מעודדים טרוריסטים קטנים. ככה, טרור מעקצץ ומעצבן לא משהו שהעולם יזדעזע יותר מידי; זוכים לחיבוקים ממרצחים משוחררים, מחלקים מתנות למרצחים וזוכים למטר סוכריות וחיבוקים. הפלשתינים רואים בו גיבור לאומי. בינתיים. רק בינתיים. כמעט גן עדן.

אז במצב הזה מי צריך אוטונומיה? מי צריך שלום? הרי כל זה ייעלם ביום שייחתם ההסכם וכשקרי יניף ידיו המשיחיות בגאווה על בימת הפרס הגדול יצטרכו אבו-מאזן ושות' להתמודד עם אויבים ומתחרים מבית. ייתכן אפילו שהוא יצטרך לחפש לו מקלט. אולי בישראל?

כי אז כל הטרור שהופנה כלפינו יופנה כלפיו ועוד הרבה יותר. וכבר ראינו כמה טוב יודעים הערבים להילחם זה בזה. מה הפלא שאבו מאזן ויועציו מוצאים כל יום נקודה חדשה לדחיית ההסכם? מה הפלא שאיננו מצליחים להגיע להסכמה?

אבו מאזן מפחד מהשלום פחד מהיום שאחרי, כי אז יתחילו באמת החיים הקשים שלו, הסכנות האמיתיות, אז חבל על המאמץ של קרי. חבל על הרצון הטוב מידי של לבני. חבל על הזעות היתר של נתניהו. השלום לא יקרה. אבו מאזן לא יתן לזה לקרות. הוא לא יניח לשלום הזוי לקלקל לו את החיים הטובים. הוא כבר חי בשלום.

יותר מזה אי-אפשר.