הדמוקרטיה הישראלית חיה בשלום עם 189 עצירים מנהליים ללא משפט, חלקם נמצאים במעצר מנהלי שנתיים ברציפות, ויש בתוכם שחצו את 10 שנות המאסר לסירוגין.
הדמוקרטיה הישראלית חיה בשלום עם העובדה שלמעלה ממאה עצירים מנהליים, שלא הובאו למשפט, שובתים רעב בדרישה לבטל את המעצרים המנהליים, המאפשרים כליאה ממושכת ללא ביצוע הליך משפטי.
הדמוקרטיה הישראלית חיה בשלום עם מצב שלמעלה משבעים כלואים השובתים רעב מאושפזים בבתי חולים אזוקים.
הדמוקרטיה הישראלית חיה בשלום עם יוזמת ראש הממשלה להעביר חקיקה מיוחדת להזנת אסירים בכפייה. יוזמה המתעלמת לחלוטין מאזהרה של יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר
ליאוניד אידלמן, "שלא נוכל להגן בבית הדין הבינלאומי בהאג על רופאים, שיזינו בכפייה אסירים שובתי רעב...רופאים שיעשו זאת עלולים להיות מוקעים על-ידי כל הקהילות הרפואיות הבינלאומיות, לרבות הצהרת טוקיו (1975), מלטה(1991) של ההסתדרות הרפואית העולמית".
למרבה הצער, הדמוקרטיה הישראלית חיה בשלום עם פועלה של שרת בריאות, שאינה מתירה לרופאים חיצוניים כמו ד"ר ולדן, רופאו האישי של נשיא המדינה, לבקר את המאושפזים, וזאת בניגוד מוחלט לחוק זכויות החולה.
למרבה הצער, הדמוקרטיה בישראל חיה בשלום עם התעלמות מוחלטת מאזהרה, שהזנה בכפייה היא עינוי לכל דבר והיא אסורה בתכלית האיסור על-פי כללי האתיקה הרפואית.
אני מקווה, שברגע האחרון תתעשת מערכת השלטון בישראל ותקשיב לדבריו של ד"ר אידלמן: "שאתיקה רפואית גוברת על החוק... גם אם יחוקקו את החוק שיחייב לעשות זאת, על הרופאים לסרב. במשטרים אפלים רופאים פעלו לפי החוק ובניגוד לאתיקה וזה הביא לדברים הכי נוראיים בהיסטוריה".
ולסיום חשוב מאוד שיוזמי החוק של הזנה בכפייה אוזנם תהיה כרויה לאזהרה של ד"ר ליאוניד אידלמן: הזנה בכפייה אינה בהכרח מצילה חיים, ואפילו עלולה לזרז או לגרום למוות.
בהצהרת טוקיו 1975 ומלטה 1991 לרופאים ישראלים היה חלק נכבד, ועל כך הייתה גאוות ישראל. אך על רמיסת הצהרת טוקיו ומלטה חייבת לקום זעקה גדולה. אני קורא לקהל הקוראות והקוראים להיענות ליוזמה של חברות "מחסום WATCH", ולחתום על עצומה הדורשת לשפוט את הנאשמים במערכות המשפט של ישראל לפי דין, ואם אין ראיות לשחררם לאלתר!
