בין אימאם לאולמרט

האם פסק דין שגרתי של בית המשפט העליון, בעניינו של מי שביצע עבירות רכב והפריע לשוטרים, עשוי להשפיע על פסק הדין בנוגע לחלקו של אהוד אולמרט בפרשת הולילנד?

השופט יצחק עמית דחה (יום א', 13.7.14) את ערעורו של מוחמד אימאם, אשר נהג ברכב ללא רישיון, ברח משוטרים, אילץ אותם לנהל מרדף מסוכן ופגע בשתי מכוניות. אימאם הורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הכשלת שוטר בזמן מילוי תפקידו ונהיגה בזמן פסילה, ונדון ל-4.5 שנות מאסר. טענת ההגנה העיקרית של אימאם הייתה, שהרכב נגנב באותו יום ולא הוא נהג בו.

הרשעתו של אימאם בבית המשפט המחוזי מרכז התבססה בעיקרה על ראיות נסיבתיות, אומר עמית, והתרחיש החילופי שהציג אימאם אינו בלתי סביר. "אילו במקרה 'נקי' של ראיות נסיבתיות עסקינן, אזי ניתן היה לאמצו כחלופה אפשרית שהייתה צריכה להביא לזיכויו של המערער. זאת, מאחר שהרשעה על-פי ראיות נסיבתיות אפשרית 'רק אם המסקנה המפלילה המוסקת מן הראיות הנסיבתיות גוברת באופן ברור והחלטי על כל תיזה עובדתית חלופית אחרת... עליה להיות המסקנה ההגיונית היחידה שניתן להסיק בנסיבות הענין'".

אלא שלא זה המקרה כאן, ממשיך עמית. "ההרשעה במקרה דנן אינה מתבססת על ראיות נסיבתיות גרידא, אלא גם על ממצאי עובדה ומהימנות הנוגעים לנאשם ואמו. כידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא, אלא בחריגים שאינם מתקיימים בענייננו" - ולכן אין די בגירסתו החילופית של אימאם כדי להביא לזיכויו. המשנה לנשיא מרים נאור והשופט נעם סולברג הסכימו עם עמית.

מה הקשר בין תיק זה לבין משפט הולילנד? הרשעתו של אולמרט באישום המרכזי - קבלת שוחד בדמות 500,000 שקל שנתן שמואל דכנר ליוסי אולמרט - התבססה במידה רבה על ראיות נסיבתיות. לאחר שיוסי אישר שקיבל את הכסף, אמר השופט דוד רוזן, אין זה סביר שדכנר עשה זאת מבלי שאולמרט ביקש ממנו, או שלכל הפחות דיווח לו לאחר מעשה. נסיבות היחסים בין דכנר לאולמרט, המשיך, מחייבות להגיע למסקנה שדכנר חש "דחף לאו בר כיבוש" לספר לאולמרט לכל הפחות בדיעבד על הסיוע הנדיב שהעניק לאחיו.

במצב זה יכול ערעורו של אולמרט להתבסס בין היתר על הטענה, לפיה יש לו תרחיש חילופי סביר: דכנר שמע על מצוקתו של יוסי ממאן דהוא והחליט לעזור לו מסיבותיו-שלו, אך ידע שאם יספר זאת לאולמרט - הדלת תיטרק בפניו לתמיד. אם בית המשפט העליון יקבע שיש סבירות כלשהי לתרחיש הזה, יהיה עליו לכאורה לזכות את אולמרט.

כאן נכנסת לתמונה אמירתו של העליון בעניינו של אימאם. כאשר הראיות הן נסיבתיות אך נוספות להן ראיות נוספות, לא די בתרחיש חילופי סביר כלשהו של הנאשם. במקרה של אולמרט, רוזן ביסס על ההרשעה גם על חוסר האמון שלו בגרסאותיהם של אולמרט, יוסי ולינדה אולמרט - וכאן, כפי שאומר עמית, נדירים המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור. האם קו זה יאומץ בידי השופטים שידונו בתיק הולילנד? יעבור עוד זמן רב עד שנדע.