לא תעמוד על דם עמך

"פוליטיסייד" מתאר רצח עם בהקשר פוליטי. כלומר, הרג של אנשים שממשלה במדינה שהם חיים בה רואה בהם במכוון, מסיבות פוליטיות-אידיאולוגיות, יריבים או אויבים. הולך ונעלם הפוליטיסייד שנעשה ל'מתנחלים' על-ידי התקשורת הישראלית, ממשלות בישראל, ובאופן אובססיבי על-ידי תנועות השמאל וארגונים הפועלים כביכול בשם השלום וזכויות האדם. בתוך הפוליטיסייד שנעשה למתנחלים, נעשה אתנוסייד כלפי חלוצי הגבעות. כלומר, ניסיון להרס מכוון של תרבות הקבוצה האתנית, הלאומית-דתית הזו.

הפוליטיסייד והאתנוסייד נגד יהודים חלוצים, נבלמו ונעצרו על-ידי העם היהודי. העם היהודי מתנגד להמשך ההתעללות, הייבוש וההשמדה של יישובים חלוציים יהודיים ביהודה ושומרון ובכל מקום אחר בארץ ישראל. העם היהודי התפכח מאסון אוסלו ומצא שה'מתנחלים' והכיפה הסרוגה עומדים במסירות נפש כחומת מגן אנושית להגן על העם היהודי מפני תככיו ומזימותיו של האויב הערבי והמוסלמי הנאצי. העם היהודי נמצא תחת מתקפה של אויב פנימי והעם ינצח.

תהליך הגמילה מההתמכרות לשנאת מתנחלים, מתקדם מאוד לנוכח הג'נוסייד (רצח עם) לעם היהודי ולמדינת היהודים, אותו מתכננים ומבצעים: התנועה האיסלאמית בישראל, בל"ד ורע"מ-תע"ל-מד"ע, חברת כנסת ערבייה ידועה לשמצה וחבריה, ערבים ישראלים מוסתים, הרש"פ והחמאס והג'יהאד האיסלאמי. את המונח ג'נוסייד טבע המשפטן היהודי רפאל למקין, שנחשב לאבי אמנת האו"ם בדבר מניעת פשע הג'נוסייד וענישת מבצעיו. כיום, האו"ם משתתף באופן פעיל מאוד בג'נוסייד אותו מתכננים לעשות שוב, לאחר השואה, לעם היהודי. עלינו לקבל את האמת הזאת. אנו והעולם עומדים בפני אויב ערבי ומוסלמי נאצי המתכנן ומבצע שואה נוספת.

אמנת האו"ם בדבר מניעתו של פשע הג'נוסייד וענישת מבצעיו, התקבלה ב-9 בדצמבר 1948. גם ממשלת ישראל חתמה על אמנת האו"ם ועל יסודה היא חוקקה את חוק הכנסת בדבר מניעתו של הפשע השמדת-עם וענישת מבצעיו (1950). עמדתו של החוק הישראלי חד-משמעית ונחרצת יותר מאמנת האו"ם. חוק הכנסת קובע כי "האשם בהשמדת-עם דינו מיתה". המחוקק הישראלי התבסס על קביעה זו גם בניסוח "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם", שנאכף במשפט אייכמן.

בכל מעשה של רצח עם מעורבים באופן אקטיבי או פסיבי לפחות שלושה צדדים: הרוצחים, קורבנותיהם, ו"הצד השלישי" - מי שאינם שותפים לרצח אך הם עדים להתרחשותו ובידיהם הברירה להגיב על הנעשה לנגד עיניהם. היום אנו יודעים בבירור, הרש"פ וראשיה, החמאס וראשיו, התנועה האיסלאמית וראשיה, חברת הכנסת הערבייה וחבריה, עוסקים ללא הרף בביצוע רצח-עם לעם היהודי ו"דמוסייד" למדינת היהודים. הם רוצחים המבצעים ג'נוסייד, פוליטיסייד, וגם אתנוסייד ליהודים. העליונות הכוחנית של הרוצחים מתגלה בשדה הפוליטי והמדיני. מציאות כזו תלויה במידה לא מועטה בהתנהגותו של הצד השלישי, שהוא תמיד רוב החברה האנושית.

"הצד השלישי" כולל שלוש קבוצות: בקבוצה הראשונה נמצאים מי שעוזרים לרוצחים בשל חישובים שונים, לרבות השיקול שכדאי להיות "ביחסים טובים" עם הרוצחים כי הם ה"חזקים". עם הקבוצה הזו נמנים תנועות וארגונים העושים שימוש ציני באידיאל השלום וזכויות האדם ופועלים לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, דה-לגיטימציה של מדינה יהודית, דה-לגיטימציה של היהדות, דה-לגיטימציה של יהודים דתיים. עם הקבוצה הזו נמנים כל אלה, שמסייעים לטרור הערבי להתעצם ולהתחזק ולהגשים את תוכניות הג'נוסייד, שהוא מתכנן ומבצע כאן ועכשיו.

בקבוצה השנייה נמצאים אלה שעוזרים לעם היהודי ולמדינת היהודים כנגד אויביהם, כגון: 'בני עקיבא', 'אריאל', 'ישראל שלי', 'זו ארצנו', 'רגבים', 'השומר החדש', 'תצפית', 'להב"ה', 'נוער למען ארץ ישראל', 'נחלה', 'חננו', 'מטה יהודי-לאומי', 'הקרן הציונית לישראל', 'מראה', 'ממרי', 'מבט לתקשורת פלשתינית', NGO Monitor, וגם חסידי אומות העולם.

בקבוצה השלישית נמצאים אלה שעומדים מן הצד, הניצבים מנגד שלא עושים דבר - והם רוב החברה האנושית, ובהם גם ישראלים. העומדים מנגד, תומכים, במתכוון ושלא במתכוון, ברוצחים. כשבני אדם מחליטים לא לנקוט עמדה, הם מתייצבים בעצם בצד התוקף. מבחינה מוסרית אי-אפשר לעמוד מנגד לנוכח פשעים של רצח עם. בתורה כתוב "לא תעמוד על דם רעך" ובוודאי שהכוונה גם ל"לא תעמוד על דם עמך". מבחינה מוסרית, העומדים מנגד נושאים באחריות ובאשמה לרצח. התכחשות לקיומו של רצח-עם כנגדנו, אדישות כלפיו או התעלמות ממנו, היא בנפשנו. היהודים מתעוררים. התורה אמרה, "הבא להרגך השכם להרגו". אדם, שהיה רודף אחר חברו להרגו, אמרה תורה, "הצל דמו של זה בדמו של זה" [סנהדרין ע"ב, ב] "וארור מונע חרבו מדם" [ירמיהו מ"ח]. ואם ביחיד הבא להרוג יחיד, כך על אחת כמה וכמה ברבים הבאים להרוג רבים, ולחבל במציאות חיינו בארץ תחייתנו. "כי לא באו לעזרתה' בגיבורים ואוהבי וכצאת השמש בגבורתו" [שופטים ה'].