עקבתי אחר התנהלותו של הנשיא ריבלין בכמה מן האירועים היותר מתוקשרים בפרוס תקופת נשיאותו, וכותרת המאמר היא שעלתה במוחי כאשר שמעתי או ראיתי ושמעתי את דבריו באירועים אלה, והדבר מטריד. נדרשו לנו שבע שנים ארוכות בכדי להשתחרר מעולו של מגלומן קודם בבית הנשיא, הנשיא לשעבר
שמעון פרס, שביקש להמשיך ממעמדו האקס-פוליטי כנשיא, את עלילותיו כפוליטיקאי "המקצועי" ביותר של ישראל ואת את מי שהשית עליה דה-פקטו את אסון הסכמי אוסלו. לא איש כפרס ירתה מפני הדרת התפקיד, חוק הנשיא, ציפיות הציבור ואינספור הפעמים שגחמותיו בנושא הסכמי אוסלו טפחו על פניו ועל פנינו - שימון החליט, ושימון יבצע, ויקוב הדין את ההר.
סוף, סוף, הוחלף השימון ההוא ברובי הזה, ולאחר שראינו ריבלין עוסק כדבר הראשון החשוב ביותר בתפקידו החדש כנשיא, "בשיקום" המגזר הערבי "הפגוע", בהליכה לקנוסה על פרשת כפר קאסם "מנוחתה עדן" ובהטפת מוסר חד-צדדית ליהודים על שאינם מכופפים גוום ואומרים אמן נוכח פני האלימות הערבית החדשה-ישנה ששוב הרימה ראש במקומותינו, אתה עומד נדהם ותמה. האם החליף רובי את שמון,
או ששמון א' הלך ובא במקומו שמון ב'?! לי אישית אין צורך בנשיאים מסוג זה. נשיא מדינת ישראל, אם היא מדינת הלאום היהודי, צריך להיות בראש וראשונה נשיא עם ישראל, ולא שום דבר אחר. ואם הוא אינו מסוגל לכך, מוטב יפרוש עכשיו בטרם יהרוס סופית את מוסד הנשיאות.
הרושם שנוצר אצלי ממעקב אחר התנהלות הנשיא במספר אירועים: הנאום בפתיחת מושב החורף של הכנסת, הדברים בביקור בכפר קאסם, העמדה בשאלת הבחירות, המאמר של קליינברג,
1 העמדה בשאלת עליית יהודים להר-הבית, המשמשים מדגם בלבד, הוא שריבלין אינו מבין את תפקידו - וזה המקרה הפחות גרוע, או
שריבלין החליט לא להיות נשיא מדינת היהודים, אלא נשיא מדינת כל אזרחיה, ואז הוא מבין עוד פחות את תפקידו.
נשיא בישראל איננו מוכיח בשער. נשיא בישראל, ולא במקרה כך, אינו ראש
ממשלה חלופי לראש הממשלה הנבחר ע"י העם והמואמן ע"י הכנסת. הוא נשיא ייצוגי של המדינה, לא של מגזרי המיעוטים בה. הוא אינו יכול למלא את תפקידו כהלכה אם הוא חותר תחת ראש הממשלה ותחת עמדות הממשלה, או מקדם אג'נדות ביזריות של קבוצות לחץ ופונדמנטליסטים מסוג א' או ב', יהיה הטיעון התורן שהם מציגים אשר יהיה.
אין שקר שאזרחים ערבים של מדינת ישראל לא טפלו עליה בדור האחרון. אין מעשה נבלה שלא עשוהו ערבים אזרחי ישראל, מרצח, בגידה חבלה, והסתה ועד לכפירה בעצם זכותה של המדינה להתקיים כמדינת לאום יהודי. הצביעות עולה על גדותיה: מצד אחד מחזיקים באזרחות ישראלית ותובעים "זכויות אזרח" בטענה שזכויות אלה הן "טבעיות" כלומר, אינן מותנות בדבר. ומצד שני מסרבים לשרת בצבא, מסרבים לשרת שירות לאומי, רבים משתמטים מעבודה, ולא מעטים תומכים דרך קבע באויבי המדינה (חמאס, למשל) ושמחים בפומבי על כל פגיעה "באחיהם" היהודים אזרחי ישראל כמותם. וכל מה שיש לריבלין לומר לאנשים אלה, הוא הבעת צער על אירועי כפר קאסם. הערבים עדיין לא התנצלו על טבח חברון מ-1929, ועוד מאות מקרים אחרים של רצח חפים מפשע שבצעו במהלך מאה שנות מאבק נגד הישוב היהודי בארץ, שלא במסגרת של מלחמות מוצהרות ומוכרזות - במסגרת של טרור נגד אזרחים. י. הנדל,
2 רואה במעשה דוגמה להתנהגות של ריבון, שבא להזדהות עם 20% מאזרחי המדינה, ביום השנה לאירוע הטרגי של כפר קאסם. אני רואה בו דווקא את המשך הגלותיות, בכך שהנשיא החדש של מדינת ישראל פותח עימם דף חדש בראשית הקדנציה שלו כנשיא,
בסולחה חד-צדדית ושוכח את כאביהם של 80% הנותרים! שעה שהארץ רוחשת סדרה חדשה, עוד אחת, של מעשי טרור ופגיעה ביהודים בתירוצים העלובים של קיפוח ואיום על מסגד אל-אקצה. זאת הוא עושה אחרי שערבים רבים, רבים מדי רקדו על דם רצח שלושת הנערים בגוש עציון בקיץ שנה זו. באמנות רבה מצליח הנשיא לדלג מעל למשוכה "היהודית", שבינתיים שכבר חוללה מבצע בעזה שבו איבדה ישראל 72 חיילים ואזרחים, ולהתנצל ולגנות את פעולות "תג מחיר" בכלל ואת רצח הנער אבו חדיר בפרט, כאילו אלה הם מעשי יום ביומו, ואינם תולדה ישירה של אוזלת יד של המנהיגות הלאומית שלנו ושל ההסתה הארסית של המנהיגות הלאומית שלהם והתרבות האלימה הערבית.
אותו דין חל גם ההתייחסות לעליה להר-הבית, משל אין מדובר בקודש הקודשים ליהדות, ובלב ליבה של ירושלים, בירת ישראל "הריבונית(?)". מה קרה לכל חכמי הדור הללו? פתאום נתקפו הללו בהלה ממלחמת דת, כאשר כל הטיעונים ההיסטוריים שלפיהם הסכסוך הישראלי ערבי הוא סכסוך לאומי מתאיינים בזה אחר זה, ומתברר שחוסר הרצון להכיר במדינת לאום יהודי אינו נובע משיקולים מדיניים... . איזה סכסוך לאומי קיים בין עם בן 3500 שנה בקירוב לבין עם שנולד יש מאין לפני כמה עשרות שנים; על מה?! לשם מה העמדת הפנים הזו? את מה היא משרתת? אם לא נזהה נכון את יסודות הסכסוך, לעולם לא נגיע לפשרה, וכל מהלך יהיה קניית זמן במחיר יקר מאוד שסופה קטסטרופה.
רובי ריבלין אינו מבין זאת?! אם הוא אינו מבין זאת, מה הוא עושה בתפקיד נשיא המדינה? רובי ריבלין אינו מבין שהציבור מחפש בו גורם מאחד ומעודד ולא עוד "נביא שקר" שבא להטיף לו מוסר על לא עוול בכפו? ומהיכן לקח ריבלין את התובנה המפוקפקת שהוא חסר לעם ישראל ולמדינת ישראל דווקא במקום שבו בוחשים הכל, במדיניות החוץ והביטחון? מה יש לו להוסיף בנושא זה שלא אמר כבר עשרות פעמים בהיסטוריה הפוליטית שלו? ומדוע שנראה את ריבלין האיש כיום, אחרת משראינוהו - אנו וגם אחרים - בעשרות השנים הקודמות בתפקידיו הפוליטיים?!
התחום בו יכול ריבלין לתרום, אולי דווקא משום שבו לא עסק בעבר, או עסק מעט מאוד, תחום שהמצוקות בו גדולות והטיפול בהן הוא בידינו, הוא התחום הכלכלי חברתי. כאן אמר לאחרונה ריבלין מספר דברים מועילים אבל לא מספיקים. כאן דרוש מבוגר אחראי שיעזור להפוך את הדריכה המתמשכת במקום כבר שנים רבות, לפריצת דרך. כאן אופיו ויכולותיו לגשר מן העבר עשויים לבוא לידי ביטוי מועיל, משום שאין הוא מתיצב כאן בין יהודים לערבים ובין שונאי ישראל לאחרים, ואין הוא מחלק ציונים שעיקרם ביקורת מיותרת לעם היושב בציון; יש לעם הזה מספיק מבקרים אחרים. כאן הוא יכול להיות המפשר והמגשר האמיתי, שיעזור להביא שינוי חשוב ביותר לחברה הישראלית השסועה, בנושא שעקריו נתונים בקונצנזוס רחב. אבל עיסוק בנושאים אלה איננו "סקסי" ואינו מקבל כותרות שמנות. צר לי לומר זאת ככה, אבל זה הרושם המתקבל אצלי מבחירותיו של ריבלין בפרוס ימי כהונתו כנשיא מדינת היהודים.
אולי לא לכך התכוון ריבלין, ואולי לא שם לב לאופן שבו נתפסים דבריו ומהלכיו בקרב הציבור. ואני מודה שלא ערכתי סקרים ומשאלים ואינני יודע כמה בציבור חושבים ברגע זה כמוני. מבחינת הצורך לומר את הדברים, זה אינו משנה דבר. מבחינת הנשיא, אם ישקיע בעקבות דברים אלה או דומים להם רגע מחשבה באשר לדרך בה הוא הולך ובאשר למשמעויות בחירתו, למרות חשבונותיו ההיסטוריים עם נתניהו, אולי נצא מכך נשכרים כולנו. ואם לא יקרה דבר, עדיין השאלה שבכורת המאמר בעינה עומדת, ואלי אפילו ביתר שאת: ריבלין - נשיא מדינת היהודי, או נשיא כל אזרחיה?
