בחודשים האחרונים ניכרו אותות לשיקום הלגיטימציה של חיזבאללה בזירה הפוליטית והאזרחית בלבנון. לסוגיה זו היה הד בשיח הציבורי במדינה. בהתחשב במצב העדין בלבנון בכל הנוגע לחתכים עדתיים ומגזריים, כל תנודה בהלך הרוח הציבורי עשויה לנווט את המדינה בכלל לכיוון חדש, ואת חיזבאללה בפרט - לשינוי במדיניותו ביחס למגוון נושאים, ובכללם ישראל. במאמר זה תנותח התהוותה של מציאות זו, תוך ניסיון להעריך את משמעויותיה ואת העתיד לבוא.
השמועות על מעורבות חיזבאללה בלחימה בסוריה לצד משטר בשאר אל-אסד החלו לקראת סוף שנת 2011, אך נענו בהכחשה מוחלטת מצד הארגון. בפועל, ככל הנראה, כבר אז היו אנשיו מעורבים לפחות בייעוץ ובסיוע לכוחות המשטר, וייתכן שגם בלחימה. במהלך 2013 יצאה פעילות חיזבאללה בסוריה לאור, עם הודאתו של מנהיג הארגון, חסן נסראללה, כי אנשיו משתתפים בלחימה. באותה העת נתפס חיזבאללה בעיני רבים בלבנון כמחרחר מלחמה וכממיט אסון על המדינה, שבגינם ספג קיתונות של ביקורת ממתנגדיו בלבנון. אם לא די בכך, לאחר הפיגוע שאירע ביולי 2012 בבורגאס, בולגריה, נגד אזרחים ישראלים, הכריז האיחוד האירופי על זרועו הצבאית של חיזבאללה כארגון טרור. במקביל, הטריבונל הבינלאומי המיוחד ללבנון דן ברצח ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי, שחיזבאללה הוא החשוד העיקרי בביצועו. נדמה היה, כי היוקרה לה זכה חיזבאללה בעשור הקודם, בעיקר בגין התמודדותו מול צה"ל במלחמה שהתחוללה בינו לבין ישראל בקיץ 2006, התפוגגה והומרה בכרסום בלגיטימציה של הארגון בלבנון וגם מחוצה לה. הטיעון הביקורתי העיקרי שהועלה היה, שפעילותו תגרום לגלישת מלחמת האזרחים הסורית לשטחה של לבנון.
אולם במהלך הלחימה בסוריה החל חיזבאללה לקצור הצלחות בשדות הקרב. במאי-יוני 2013, כחודש לאחר שנסראללה הודה לראשונה בפומבי, כי לוחמיו פועלים בסוריה, זכה חיזבאללה, יחד עם כוחות אסד, בניצחון בקרב מול המורדים בעיירה אל-קציר שבמחוז חומס - מקום בעל חשיבות אסטרטגית. ניצחון זה חיזק את הציר האירני-סורי, הלוחם לשימור המשטר במדינה ואשר במקרים רבים בחודשים שקדמו לקרב כוחותיו ניגפו מפני המורדים. כן נטל חיזבאללה חלק בלחימה המתנהלת בהרי קלמון, בדמשק ובחזיתות נוספות, תוך צבירת הצלחות רבות שהעניקו לו יוקרה וניסיון צבאי. הצלחות מבצעיות אלה, שהארגון ממשיך וצובר מאז, מעניקות לו גם הישג סמלי של זקיפות קומה שיעית על אדמתה של סוריה.
למרות הרווחים הארגוניים והצבאיים, שחיזבאללה גרף במהלך הלחימה בסוריה, קשה היה להנהגת הארגון לשכנע את הציבור בלבנון שפעילותו זו נחוצה לבטחון המדינה. אולם עזרה בלתי-צפויה הגיעה בדמות האיסלאם הסוני הסלפי. בהשפעה ישירה מסוריה, אשר בה החל המרד האזרחי לעטות גוונים סלפים-ג'יהאדיים ולהתפצל מהזרם המתון יותר, כך גם בלבנון הופיעו תומכים רבים של ארגוני הטרור הסונים, הפועלים בסוריה. התופעה בלטה בעיקר במחנות הפליטים בצפון ובדרום המדינה ובעיר רווית המתחים ובעלת ההיסטוריה האלימה טריפולי. על-רקע זה נרשמה בלבנון סדרה של אירועים ביטחוניים חמורים, ביניהם פיגועים של מכוניות תופת שגרמו חששות כבדים בבירות. התופעה הקצינה עם נסיקתה של 'המדינה האיסלאמית' על אדמת עירק וסוריה בקיץ 2014, עת קנתה לה האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית הקיצונית, החרותה על דגלה, אוהדים רבים בקרב האוכלוסייה הסונית בלבנון. זאת, במקביל לאהדה גוברת לארגון 'ג'בהת אל-נוסרה' - שלוחת אל-קאעידה בסוריה.
חטיפת אנשי כוחות הביטחון הלבנוניים בעיירת הגבול ערסאל באוגוסט 2014, פרשה שטרם הסתיימה, לצד עימותים שפרצו בטריפולי באוקטובר, המחישו בבירור את האתגר העומד בפני לבנון. הגבול עם סוריה הפך למרחב פרוץ ונעדר משילות, האיסלאם הסלפי הרים ראשו ומאיים לחתור תחת הסדר המדינתי. כל זאת, כשהמערכת הפוליטית משותקת בהיעדר נשיא ועם פרלמנט שתמה כהונתו. הוואקום השלטוני מתאים לחיזבאללה ככפפה ליד. אמנם, הצבא מנסה להצטייר כמגן לבנון וכגורם מאחד, אך אין ולא הייתה לו מעולם יכולת להתייצב נגד מסכת איומים מורכבת, בוודאי בסדר גודל כזה. מנגד, אל מול האיום החיצוני מתייצב חיזבאללה, שלמעשה היווה חלק מיצירת הבעיה, אך הפך לאמצעי האפקטיבי ביותר להתמודדות עמה.
חיזבאללה משמש כמתווך במגעים עם 'המדינה האיסלאמית' ו'ג'בהת אל-נוסרה' לשחרור החטופים, וכן סייע בהשבת השקט - זמנית לפחות - לטריפולי. לא מעט לבנונים נושאים אליו עיניים בייאוש ומייחלים, כי יחלץ את המדינה מהסכנות המאיימות להחריף את אי-היציבות הקיימת בה ממילא.
על-רקע זה חיזבאללה מפגין ביטחון גובר, ואף משדר זאת בגלוי. עוד מתחילת המעורבות במלחמת האזרחים בסוריה טענו דובריו, כי זו חובתו של הארגון כמגן המדינה מפני איומים חיצוניים, אך לאחרונה קיבלו הטיעונים ברוח זו משנה תוקף כמענה מוחץ לביקורת. הארגון ממשיך להצדיק את הלחימה בסוריה ובמקביל אינו זונח את ייעודו המקורי - מגן לבנון ומוביל ההתנגדות (אל-מוקאוומה). נסראללה, בנאום שנשא לרגל יום העשוראא', שנערך בבירות בראשית נובמבר 2014, הדגיש את חשיבותה של הלחימה בסוריה וההגנה מפני 'התכפירים' (בראייתו - ארגוני האיסלאם הסלפי ובראשם 'המדינה האיסלאמית').
בד-בבד, על-רקע ההסלמה שהתרחשה בקיץ האחרון בין ישראל לחמאס וההחרפה במתח בין יהודים לפלשתינים בירושלים, פרש נסראללה את משנתו המסורתית בנוגע לעימות צפוי עם ישראל. המסר הברור שהועבר הוא, שחיזבאללה מהווה חלק מההגנה הלאומית, לצד כוחות הביטחון הלבנוניים. לדברי בכיר הארגון נביל קאווק: "הודות לנוסחה המקיפה של צבא עם והתנגדות, לבנון הפכה למדינה הכי חסינה באזור מפני שני האיומים, 'התכפירי' והישראלי". מלבד ההצהרות, חל גם שינוי מסוים בגישה המעשית. באוקטובר 2014 ביצע חיזבאללה פעילות נגד כוחות צה"ל בחוות שבעא (הר דב) - פעילות נדירה מאז מלחמת קיץ 2006. צעד זה אינו מעיד על הסלמה מכוונת, אם כי מדובר בהצהרת כוונות גלויה מצד הארגון על אודות יכולותיו ותקפותן. ייתכן שהתקיפה נגד מצבורי נשק בדמשק, שאירעה בתחילת דצמבר 2014 ויוחסה לישראל, תוסיף נדבך למערכת השיקולים שידרבנו את חיזבאללה לחולל הסלמה בגבול עם ישראל.
לסיכום, חשוב להבין שחיזבאללה אינו אלא תמונת ראי לתהליכים שמתרחשים במזרח התיכון. בסוריה וגם בעירק, המשטר העלאווי והשיעי, הם שסומנו בראשית העימותים שפרצו במדינות אלה כמחוללי הבעיה וכמי שיש לנטרל אותם על-מנת להשיב את השקט. אולם משעלה איום חמור יותר, משטרים אלה אינם עוד שק החבטות של האוכלוסייה ואף לא של מדינות המערב, אלא שותפים אפשריים - גם אם לא בפומבי - למיגור האיום.
המצב בלבנון נבדל בכמה מובנים מהמתרחש במדינות שכנות לה, ועל כן יש לציין שלא ניתן כעת לקבוע שאכן עלה בידי חיזבאללה לגייס תמיכה נרחבת בקרב הציבור והמערכת הפוליטית בלבנון. הרבה צריך עוד לקרות, כדי שהארגון יוכל להציג את תמונת הניצחון המיוחלת. לפי שעה, יוכל להסתפק בכך שעל-רקע הסכנות המידיות, הנשקפות ללבנון, הוא מצטייר בעיני חלקים נרחבים מאוכלוסיית המדינה כגורם היציב ביותר להישען עליו. קשה להעריך האם ביכולתו לדלג עוד צעד לעבר הקונצנזוס הלאומי. אינדיקציה לכך תהיה התפקיד שימלא בניסיון לסיים את המשבר הנשיאותי בלבנון.
חיזבאללה עתיד לקיים בימים הקרובים מגעים עם המפלגה היריבה, 'אל-מסתקבל' בהנהגת סעד אל-חרירי, במטרה ליישב את המשבר ולבחור נשיא מוסכם. אם ייבחר מועמדו של חיזבאללה, הגנרל לשעבר מישל עוון, תהיה זו דריסת רגל של הארגון בלב ליבו של הקונצנזוס הלאומי והיא שתקבע את חזרתו למעמד של המגן הבלתי-רשמי של לבנון. אם כך יקרה, יתרחב חופש הפעולה של חיזבאללה, בין היתר בגבול עם ישראל וברמת הגולן. אז גם תידרש ישראל לבחון מחדש את שיקוליו של הארגון, את נכונותו להתעמת צבאית בעתיד הקרוב, ואת שעליה לעשות על-מנת למנוע הסלמה.
