אני בספק אם תהיה השפעה לבחירות הבכאות על המערכה הבאה מול עזה. אנו יכולים לראות כי היו שלוש ממשלות ישראל שונות בארבעה מבצעים צבאיים מול חמאס בעזה, בשמונה שנים האחרונות.
בחנוכה תשע"ה-2014, אנו מציינים שש שנים ל
עופרת יצוקה. מבצע צבאי שהתקיים בחסות ממשלת אולמרט ושרת החוץ
ציפי לבני. המבצע הצבאי השני מתוך רביעי מאז ההינתקות מחבל עזה באוגוסט 2005. עד לא מזמן, ציינו שנתיים ממבצע 'עמוד ענן' בנובמבר 2012, מבצע צבאי שארך שמונה ימים סה"כ בחסות ממשלת נתניהו השנייה.
שבוע הבא נציין ארבעה חודשים ממבצע הקיץ האחרון, "צוק איתן" בחסות ממשלת נתניהו השלישית, מבצע שהשפיע על אוכלוסיית ישראל שנמצאת בתוך טווח של 75 ק"מ מעזה.
החיים בשדרות ובעוטף עזה נמצאים במחזוריות של הפסקות אש. כרגע אנו נמצאים בהפסקת האש החמישית מתוך שמונה השנים האחרונות. או כפי שניתן כעת להסתכל באפקט המחזוריות של העשור האחרון, אנו נמצאים בתקופת ה'פוסט מבצע' וככל שיעברו הימים אנו נהיה עדים לסימפטומים של 'טפטופי הרקטות ואיש לא נפצע ונזק לא נגרם' עד להסלמה כוללת.
תחת איזו
ממשלה הפעם תהיה המערכה הצבאית הבאה מול עזה?, האם הבחירות כלל ישפיעו על המציאות הלא נורמטיבית בחיים על גבול עזה הנשלט ע"י חמאס?
מצד אחד, ישנם תושבים מהאזור היושבים בצד השמאלי של המפה שיאמרו שצריכים להגיע להסדר מדיני כזה או אחר על-מנת להבטיח שלום ויציבות לאורך זמן על גבול עזה.
הסדר מדיני מול חמאס השולט ברצועת עזה והריבון על כ-חצי מאוכלוסיית הפלשתינים מעבר לקו הירוק (לא כולל מחנות הפליטים בארצות ערב), יתחיל להישמע בעקיפין ובמישרין יותר ויותר במחנה השמאל. שחקן הגיבוי האיחוד האירופי הוציא את ארגון החמאס מהרשימה השחורה של ארגוני טרור ב-16.12.14 דבר שרק יגביר שיח מסוג זה על הסדר מדיני. דרך אגב, קיום שיחות על הפסקות אש במצרים בקיץ האחרון מול חמאס (כן, מול חמאס) ובחדרים סמוכים, בהחלט מכניס את החמאס לקטגוריה של שחקן ראשי בכול הנוגע ל'שיחות' במציאות דרום ישראל-עזה.
האם ניתן כלל לשאת ולתת מול אידיאולוגיה ג'יינוסיידיסטית נגד העם היהודי (ולא רק היושב בציון) המושרשת באמנה, תרבות ובחינוך דור שלם?
המצדדים בבצד הימני של המפה יגידו שצריך לכבוש את עזה "עד הסוף" עד שאחרון רקטות הקסאמים מושמדים, ויהיה מחיר החיילים אשר יהיה. ומה ביום שאחרי? ובאיזה מחיר נרשה לעצמנו לקחת תחת כנפינו 1.8 מיליון ערבים פלשתינים?
אין עוד תשובות ברורות.
ואם יגידו החכמולוגים שצריכים לשאת ולתת מול אבו מאזן על שליטה ברצועת עזה, אני מאמין שדרך זו היא הקדמה לפעולה צבאית בעזה, ואסביר מדוע:
חמאס נמצא כיום בשליטה מוחלטת על רצועת עזה, וירי הקסאמים עם פתיחות כול שיחות רשמיות הוא ההוכחה לכך. החמאס מזכיר לנו ולעולם, כל פעם מחדש, שהוא ניצח בבחירות ב-2006, בחירות שנערכו בכל שטחי הרשות והיו בפיקוח של ארה"ב והאיחוד האירופי. כמעט תשע שנים חלפו מאז הבחירות האחרונות ברשות ובעזה. אז את מי אבו מאזן מייצג דרך אגב ומי בחר בו בכלל?
וכך, מיליון הישראלים החיים בטווח הרקטות המיידי של החמאס שואלים את עצמם: אם החמאס וירי הרקטות מעזה אינם חלק משיחות השלום, איך ניתן להגיע להסכם כלשהו? האם יכול לקרות מצב אבסורד בו יושג הסכם שלום וירי הטילים יימשך?!
כפי שזה נראה, לישראל נותרו שתי ברירות: לנהל מו"מ עם שלטון החמאס בעזה, אפשרות לא כל-כך ריאלית בהתחשב בכך שחמאס מסרב להכיר בישראל. האפשרות השנייה היא מבצע צבאי נוסף בעזה - והיא האפשרות שבדרך כלל ננקטת. אף על-פי כן, המבצעים לא משיגים את המטרה של הפלת משטר החמאס.
כיום נראה שגם ביום שאחרי הבחירות, כאשר תתרחש ההסלמה הבאה- גם אז ישראל תכריע בין שתי הברירות הלא ריאלויות האלו.
