בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מילה אחת מיוחדת לאחר קריעת ים סוף, מרמזת לנו על אחד המבחנים המשמעותיים בפניהם ניצב משה רבינו. התורה משאירה בכוונה את הפרטים עמומים, כדי ללמדנו כיצד יש לקרוא פרשות כאלו
|
קריעת ים סוף, אחרי האמונה
|
|
|
|
|
תיאור המעבר של בני ישראל את ים סוף, שהוא הסיפור המרכזי בפרשת בשלח, מהווה נקודת שיא במנהיגותו של משה. האתגרים המנהיגותיים של משה היו רבים. חלקם מתועדים בהרחבה, חלקם בתמציתיות, ויש להניח שחלקם לא תועדו כלל. אני מבקש להפנות את המבט למילה אחת שעשויה ללמד אותנו רבות על האופן בו צריך לקרוא מה שנכתב על מנהיג: "וַיַסַּע משה את ישראל מים סוף וייצאו אל מדבר שור". הלשון החריגה בה משתמש המקרא, בה משה הוא המסיע, לעומת מקומות אחרים בהם העם הוא זה שנוסע, זקוקה לביאור. פרשני הפשט אכן שמו לב לביטוי השונה וקבעו: "הסיען בעל כרחם" (רש"י). קביעה מתמיהה זו מתעצמת לאור מיקומה, מיד לאחר שירת הים בו הודו ושיבחו בני ישראל לקב"ה על ניסיו בים סוף. המקרא עצמו קובע: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ואם כן - יש לצפות שאמונה זו תבוא לידי ביטוי גם בציות להוראותיו של משה, מה שהיה מייתר את הצורך להסיעם בעל כורחם. מדוע, אם כן, כך קרה? חז"ל מציעים מגוון אפשרויות ותשובות ואנו נביא שלוש מהן. התשובה הראשונה של רש"י היא: "שעיטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה הייתה ביזת הים מביזת מצרים... לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם". התשובה השנייה מופיעה במדרש: "ר' יהודה אומר: אמרו ישראל באותה שעה: כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל חמישה דברים, אחת לתת לנו ביזת מצרים, שנית להרכיבנו על ענני כבוד, ג' לקרוע לנו את הים, ד' להפרע לנו מן המצריים, ה' לומר לפניו שירה, עכשיו שכבר נתן לנו ביזת מצרים, הרכיבנו על ענני כבוד, קרע לנו את הים, פרע מן המצריים ואמרנו שירה לפניו, נחזור למצרים" (שמות רבה, פרשה כ"ד). התשובה השלישית מופיעה בדברי הזוהר על הפרשה: "אמר ר' שמעון: באותה שעה שישראל היו עומדין על ים סוף והיו אומרים שירה, התגלה הקב"ה עליהם וכל מרכבותיו וצבאיו כדי שיידעו ויכירו את מלכם שעשה להם כל אותם ניסים וגבורות, וכל אחד ואחד יידע ויסתכל מה שלא ידעו והסתכלו שאר נביאי עולם... באותה שעה אמר משה לקב"ה: בניך מחמת תשוקתם הגדולה להסתכל בך לא רוצים לנסוע מהים" (זוהר, פרשת בשלח, דף ס', עמוד א'). כל אחד משלושת המקורות שהבאנו מציע הסבר אחר לשאלה. רש"י תולה את ההכרח להסיע את ישראל בעל כורחם בכך שרצו להמשיך את ביזת מצרים, שגם היא חלק מן התוכנית המקורית של הקב"ה להוציאם ברכוש גדול. המדרש, לעומת זאת, טוען כי בני ישראל רצו לחזור למצרים, משום שסברו שתכלית כל הדברים שקרו הייתה הסרת עול השעבוד, וכעת כשאין עוד מצרים - ניתן לחזור. הזוהר תולה את העניין באספקט רוחני שבו עם ישראל נצמדו לחוויה המרוממת והחד-פעמית שחוו על ים סוף ולא רצו לזוז ממנה. לא יהיה מופרך לטעון, כי ריבוי הסיבות מלמד על סוגי האנשים השונים שיצאו ממצרים. כל אחד יצא מטעם אחר ומכאן שלכל אחד סיבה שונה מדוע לא להמשיך אל המדבר כדבר משה. הכתוב איננו מפרט מה הייתה הדרך בה טיפל משה בסירוב, אך ניתן להניח, כי היה בה כדי לתת מענה לכל (או לרוב) הנימוקים שנטענו כנגד המשך המסע למדבר. הכתוב העדיף לצמצם את כל הדרמה למילה אחת קצרה וחדה: "וַיַּסַּע", מתוך הנחה שבעלי העין החדה ישימו לב לשינוי ויחפשו לו הסבר. היה זה ללא ספק רגע דרמטי במנהיגותו של משה, אולם למרות הכל הרוב נותר בו חבוי - ללמדנו לשים לב לפרטים. כך קוראים קורותיו של מנהיג.
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
הכותב הוא מנהל אגף הנישואין של ארגון רבני צהר.
|
|
תאריך:
|
29/01/2015
|
|
|
עודכן:
|
29/01/2015
|
|
הרב בעז גנוט
|
|
פרשנים שונים עוסקים בשאלת הלגיטימיות של שאילת הכלים מהמצרים המתוארת בפרשת השבוע, פרשת "בא". האמנם שאילה יש כאן, או סוג של מניפולציה? אותי, באופן אישי, מטרידה הרבה יותר שאלת המקום שהתורה נותנת לתיאור העניין. הרי עוד במעמד הסנה הקב"ה אמר למשה: "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים, והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים". מדוע, אם כך, היה חשוב לתורה לחזור שוב על העניין?
|
|
|
קצת מוזר שגדול המנהיגים של העם היהודי בכל הדורות, האיש שנאבק באומץ מול מלך מצרים והוציא את ישראל משעבוד נורא, הביא לעם את התורה והוביל אותם במסירות במדבר - איש זה כלל לא צמח בתוך עמו, אלא גדל כנסיך בארמונו של מלך זר. האם לא היה מתאים יותר שאחד כזה יבוא מתוכנו? שיגדל ברוח יהודית אותנטית ולא בסביבה אחרת?
|
|
|
בדרך כלל כשמדברים על מנהיגות, עולות בראש כל מיני דמויות מופת כריזמטיות, יחידות במינן, שהצליחו לסחוף אחריהן אנשים בודדים או רבים לעבר מטרה משותפת. אנשים אלו מסוגלים להשפיע על אנשים, להניע אותם ולחולל בהם שינוי. אולם דווקא על-רקע ברכותיו של יעקב, ערב פטירתו, ניתן להסתכל על הדברים בצורה שונה.
|
|
|
מנהיג נבחן במצבים של קשיים ודילמות. סדרת הפרשות האחרונות מספקת לנו הזדמנות להציץ למנהיגותם של יוסף ויהודה.
|
|
|
בפרשת מקץ אנו נחשפים שוב לתחרות הסמויה שבין ראובן ויהודה על הנהגת האחים. גם בפרשה הקודמת, פרשת וישב, וגם בפרשה שלנו, שני האחים מתמודדים על דרך הצלת בניה של רחל. בפרשה הקודמת ראובן היה הראשון להציע יוזמה שתמנע את הריגתו של יוסף כשהציע להשליכו לבור, מתוך מחשבה לבוא ולהוציאו משם לאחר זמן. גם יהודה מניא את האחים מלהרוג את יוסף כשהמליץ על מכירתו כעבד לאורחת הישמעאלים.
|
|
|
|