ביבי הוא לא צ'רצ'יל כמו שבוז'י אינו בדיוק צ'מברליין, כך ביבי אינו בדיוק צ'רצ'יל. אבל לשניהם יש אלמנטים שמזכירים את המנהיגים האלה בימים טרופים כמו שלנו. בוועידת מינכן האחרונה השנה, התפאר בוז'י בפגישותיו עם מנהיגי מעצמות העל, וביכולתו לשכנע אותם שהוא יכול להנהיג את מדינת ישראל. יותר מנאיבי הוא על גבול הפתטי המסוכן. התרגיל הקטן עם הפרסומת שהושמעה בקולו של אחר, מדובב, מתחזה כאילו יצא מפיו של בוז'י, הוא מגוחך ומצביע על אישיות חלשה שלא מתאימה למנהיגות.
ציפי לבני מאשה נחמדה בדרך למכשפה הגב'
ציפי לבני הצטיירה בעיני רבים, כאשה חכמה, נחמדה, ישרת דרך, אבל לא כריזמטית מספיק להנהיג מפלגה ובוודאי לא מדינה. את
מפלגת קדימה, היא חסלה בכשרון והשאירה אותם עם גרעין ענק, את מפלגת התנועה בקושי התניעה, עד המהלך ה-6, אבל הצליחה להפנט את בוז'י, ולקבל רוטציה עם מפלגת העבודה, הישג בהחלט מרשים מצידה.
הפרסומאים והאסטרטגים של העבודה מנסים לדחוק אותה לפינה, אבל הליכוד בחכמה לא נותן ותוקף אותה חזיתית וזאת כדי להרגיז ולרמוז לבוחרי העבודה - כי ציפי לבני מתכוונת להשתלט על מפלגת העבודה, ואולי בסוף תהיה כמו קדימה, כלומר, תנוע לתנועה של 6 מנדטים ולבסוף תזגזג למפלגה אחרת.
יתרה מכך, בכל דרכה הפוליטית, למרות היותה מנסיכי/ת הליכוד, האצ"ל, הייתה נחמדה, נעימת סבר, היה נעים לשמוע אותה ולהתווכח איתה. לאחרונה היא עברה מהפך, נעשתה תוקפנית, מרירה, לפעמים גסת רוח (כמו בהופעה במצב האומה), לפי הוראות היחצנים כנראה, מקבלת לאט, אבל בטוח תדמית של אישה מרירה, רוכבת על מטאטא. חבל, חבל מאד.
ביבי לעומת זאת, איננו צ'רצ'יל, אבל בוודאות איננו צ'מברליין, והוא נוסע לנאום בפני הקונגרס לא עם מטריה שמסמנת את הכניעה וההתחנפות, אלא עם "קלע דוד" מול גוליית של ארה"ב. הפרטים של ההסכם הסופי המתגבש, רק מוכיחים את נחיצות הנאום ואת העמידה האיתנה הבלתי מתפשרת המתבקשת בימים אלה מול כניעת אובמה והקהילה האירופית בפני האייתולות מאירן.
התקשורת כשלה ונפלה לבור שכרעה לעצמה במקום לעסוק בכמות הצנטריפוגות עוסקים בכמות הבקבוקים למחזור, במקום הסכנות הצפויות לעולם ולישראל בפרט, עוסקים באב-הבית ומעלליו, בפן-בפאן - בכביסה וברהיטי הגן. במקום במים "הכבדים" להעשרת הגרעין - במים המלוכלכים בבריכה בקיסריה.
ככה נראית מערכת בחירות אנמית, משעממת ומאכזבת. לסיכום: Don't cry for me Argentina...
נ.ב.: חלק מהציבור בישראל, פרשנים, מומחים ואנשי ציבור, מתנגדים לנסיעה של ביבי לנאום בקונגרס, מחשש להרעת היחסים עם אובמה, שממילא מתוחים למדי. ואילו חלק אחר, לא פחות מומחים ופרשנים, הם בעד הנאום, לרבות יו"ר הקונגרס הרפובליקאי שהזמין את נתניהו, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר רודי ג'וליאני והסנטור הרפובליקאי ג'ון מקיין, שהיה מועמד לנשיאות - פוליטיקאים בכירים שמבינים דבר או שניים בפוליטיקה של ארה"ב. אזי נכון שהם רוצים לפגוע ולעקוץ את אובמה, אבל גם מאמינים שההסכם הוא רע - לעולם ולישראל.
