זמן קריאת שורות אלו הוא שבוע בדיוק לפני הבחירות, שלאחריהן יחליט נשיא המדינה על מי להטיל את מלאכת הרכבת ה
ממשלה הבאה.
יתכן שזוהי סופה של תקופת נתניהו, והניסיון האחרון להראות שהוא צ'רצ'יל בן זמננו או אסתר-מזמן-המן הרשע יעלה בתוהו.
להעלות על נס את פועלו של מנהיג דגול הוא דבר שנעשה בדיעבד, לא בזמן אמת ולרוב לא בחייו. כל השאר הוא פולחן אישיות וספינים, ואנחנו נהיינו מומחים ממש בשטח זה.
יש הטוענים שמעמדו של נתניהו בארה"ב מתחזק, אך ארה"ב היא לא מדינתו של נתניהו כי אם ישראל. וישראל, למיטב זכרוני, אינה המדינה ה-51 של ארצות הברית.
איני מזלזל ולו לשניה באיום האירני, אך בחיים, למדתי, ישנן חלופות, ואפילו הטובים ביותר יכולים להיות מוחלפים על-ידי טובים לא פחות ואולי אף מוכשרים עוד יותר, ואלו האחרונים-חדשים אולי ישכילו לחשוב על דרכים חדשות להתמודד עם האיום. רוח חדשה, דבר טוב ביסודו.
נאומו של נתניהו בפני הקונגרס האמריקני אינו הפתרון. באירנים יש להלום, לעשות זאת בצורה מושכלת ומתוחכמת. אך דיבורים? למה בדיוק אלו מועילים?
מאד לא התרשמתי מההתנהלות של השבועות האחרונים. התרוץ ש"הוזמנתי ולפיכך אני בא" הוא לכל היותר ילדותי, או כפי שאמרתי - תרוץ.
כאב לי מאוד לראות איך לא ניתן לגשר על התהום המפריד בין רפובליקנים לבין דמוקרטים, גם כשקיימת סכנה מוחשית לקיום ארה"ב. אך זו בעיה שאמריקנים צריכים להתמודד אתה, לא מר נתניהו (לפחות לא במישרין).
הקרע בין היהודים האמריקנים לבין מדינת ישראל נהיה ברור יותר, והגדיל השר בנט, ראש מפלגה גדולה בישראל, להגיד שמכל השאלות שנשאל בוועידת אייפאק, על אחת אין הוא יודע איך לענות: מדוע לפיד, בוז'י ולבני לא עומדים לצד ראש הממשלה בשעה קריטית כזו.
באמת, מדוע? האם זה הוא הזמן להתנגח זה בזה בראש חוצות? להראות לעולם כולו עד כמה אנחנו מפולגים? להראות עד כמה אנחנו זולים? עבור שתי שניות של תהילה, או בכדי לפגוע בראש המפלגה הנגדית, אנחנו מוכנים למכור את נפשותינו לשטן, וזה פשוט מתמוגג - מזמן כבר לא הייתה לו בחירה כה גדולה, היצע בשפע ומחירים בזיל הזול. כולם, כך נראה, משתטחים בפניו: "אותי, אותי, הנה, תבחר אותי!"
שנים פעילים מקומיים למען ישראל שואלים שאלה דומה: איך אנחנו יכולים להגן על מדינת ישראל כשהתוקפים הנחשונים הם בד"כ יהודים וישראלים? ומדוע הם מקשים מדינת ישראל לא מגבה ותומכת, אלא עושה ככל הניתן נגדנו חייליה הנאמנים ביותר?
ברוך הבא, כבוד השר וראש המפלגה. נאה דרשת, מר בנט. אך האם אתה מקשיב לאחרים, או שמא אתה נאה דורש אך פחות נאה מקיים? אני נהנה פעם אחר פעם מהעמדות הפומביות שלך, אך כשהגיע זמן מעשה, היה בלתי אפשרי להגיע אליך, כי גם אתה מוקף ביועצים למיניהם. הרשה לי להזכירך: לפעמים טוב להתנער, להתרענן ואולי אפילו להקשיב לאחרים, לאו דוקא למלחכי פנכה או אלו שאתה רוצה ביקרם. אם תמשיך לבחור להיות מבודד בארמון שנהב, שם באולימפוס החדש אליו הגעת, תתנתק לחלוטין מהעם, מהשטח, והדבר יהיה בעוכריך.
כאב לי עוד יותר לראות איך אנחנו הישראלים לא יכולים להתגבר על הצורך הילדותי לעשות דוקא במקום למחול על הכבוד האישי ולהסתכל בתמונה הכוללת ובטובת הכלל.
אך כאמור, אין חדש תחת השמש.
מצר אני עד מאוד שהגענו הלום, ועוד יותר כואב אני על שיקרה אחר הבחירות. תורכב ממשלה חדשה. יתחיל עידן חדש. הארץ שסועה ומבותרת, ובמקום לאחות את הקרעים ולנסות להחלים, יקרה בדיוק מה שקורה כאן בארה"ב משך שש השנים האחרונות.
ואולי פשוט אין דרך אחרת, אלא לכרות במו ידינו את הבור העמוק אליו נזרק?
בהחלט לא ימים קלים אלו, אך נראה לי שאנחנו אף פעם לא לומדים. טוב לנו מדי, ולכן הגיע הזמן שנרגיש את תוצאות מעשי ידינו על בשרנו ממש. אולי אז נתעשת?
