משה כחלון, יליד 1960, מתמודד בבחירות הקרובות לכנסת כראש
מפלגת "כולנו", היה שר מטעם הליכוד בממשלת נתניהו הקודמת ובשמו נקשרה "מהפכת הסלולר" שנרשמה לזכותו אף שהחל אותה השר משה אטיאס מ
ש"ס שכיהן לפניו.
הוא גדל בגבעת אולגה במשפחת יוצאי לוב (טריפולי), בת שבעה ילדים. בין 1978-1986 שירת בצה"ל בחיל החימוש והשתחרר בדרגת רב סמל. אחרי שחרורו קנה חנות אביזרי רכב ברח' תל אביב בחיפה והתבסס בעיר, התפקד בסניף הליכוד החיפאי ונעשה פעיל בפוליטיקה מקומית.
לא אפרט כאן את כל השלבים בפעילותו, תוכלו למצוא תיאור מצוין של דרכו הפוליטית במאמר: עלילות משה כחלון בעיר הגדולה, עם פירוט כל השלבים של התקדמותו הפוליטית ופרטים נוספים על האיש.
אשתדל רק להדגיש מספר נקודות בהתנהגותו הנראות מוזר ממבט חיצוני: עד לבחירות 2013 אדון כחלון היה אחד השרים הפופולריים בליכוד עם בסיס תומכים רחב בתוך המפלגה ומחוצה לה, בוויקיפדיה כותבים על התקופה הזו:
"ביוני 2011, על-רקע מחאת הקוטג', אמר ראש הממשלה נתניהו בישיבת הממשלה: "כחלון עשה דברים גדולים, תהיו כחלונים ותמצאו פתרונות". כחלון מצידו, לקראת הבחירות, תלה את הצלחת הרפורמות שקידם, בשיתוף הפעולה המלא של נתניהו, ואמר שהוא (כחלון) הלך בדרכו".
אז פתאום, לקראת בחירות 2013 הודיע כחלון על "הפרישה מהפוליטיקה" ולקיחת פסק זמן.
הוא לא ישב אפילו יום אחד בבית בבטלה – במכללה האקדמית נתניה כבר היה מונח הבסיס להקמת המרכז לרפורמות ומנהיגות – היה צורך לסכם רק מספר פרטים קטנים, כולל גם את שכר היו"ר (משה כחלון עצמו) שנקבע בסוף לכ-38 אלף שקל ברוטו, לפי דרישתו. שם ללא שום פיקוח חיצוני הוא הכין בשקט את המהלכים הבאים, כולל הקמת רשימה לבחירות (קשה לקרוא ל-"כולנו" מפלגה אמיתית) וכל הפרטים הקשורים למהלך זה.
באתר מכללת נתניה מתוארים מטרות המרכז וגם רשימת חברי ועדת ההיגוי: המרכז לרפורמות ומנהיגות בראשות מר משה כחלון, מאחד אנשים מצוינים ממגוון תחומים וסקטורים. אנשי אקדמיה וחוקרים יחד עם אנשים בעלי ניסיון מעשי רב בתחום העשייה הציבורית והפרטית, יעסקו בגיבוש תוכניות ויוזמות לשיפור החברה, הכלכלה, השלטון והחיים בכל התחומים המרכזיים, עבור אזרחי ישראל - שיפור שאפשר וצריך לבצע. ..
ועדת ההיגוי:
מר משה כחלון, יו"ר המרכז לרפורמות ומנהיגות
פרופ'
צבי ארד, נשיא המכללה האקדמית נתניה
פרופ' סיני דויטש, המשנה לנשיא וממלא-מקום הנשיא, דקאן ביה"ס למשפטים, המכללה האקדמית נתניה .....
סה"כ כשלושים חברים שזו לא העבודה העיקרית שלהם, אך לא נראה שהם עשו את העבודה בהתנדבות וללא שכר, מצד שני המכללה טענה שהיא לא משתתפת אפילו בשקל אחד בהוצאות המרכז, הכל מכוסה ע"י התרומות. ממאמר "כמה מרוויח כחלון במכון המחקר בנתניה..." שפורסם ב-(TheMarker (15.12.2014:
"... המכון ממומן מתרומות של אנשי עסקים, שאת מרביתן גייס כחלון עצמו. זהותם אינה ידועה, וכחלון מסרב לחשוף אותם. כחלון מקבל מהמכללה האקדמית משרד וסיוע אקדמי ומינהלי. מקורביו של כחלון טוענים כי מלבד החדר מהמכללה והסיוע במחקרים, הוא אינו מקבל דבר מהמכללה, ולכן אין שום קשר בינו לבין התורמים למכללה האקדמית נתניה..."
ועוד: "... אחד התורמים הבולטים למכללה, ששמו מצוין בפינות רבות בה, הוא
יצחק תשובה, באמצעות קרן דלק. תשובה החל את דרכו כקבלן בנתניה, וידוע בקשריו ההדוקים עם ראש העיר נתניה, מרים פיירברג. המכללה נתמכת במיליוני שקלים בשנה בידי עיריית נתניה..."
הסיפור הוא פשוט: מתחילת דרכו הפוליטית משה כחלון היה קשור ל"אחווה טריפוליטנית" – אחוות עדת יוצאי לוב (בעיקר יוצאי עיר טריפולי בלוב המערבית). אפילו בתחילת דרכו הפוליטית כחלון היה אחד המקורבים של תא״ל (מיל) רמי דותן (דבוש) במערכת הבחירות נגד ראש העיר המכהן בחיפה דאז אריה גוראל (שבעצמו יוצא לוב). האמת היא שלכחלון קירבה מיוחדת "לאנשים החשובים" – הטייקונים מהאחווה הטריפוליטנית - יוצאי טריפולי: יצחק תשובה,
קובי מימון ואחרים. אין שום פסול בהתאחדות אזרחים על-רקע עדתי, אך אם פוליטיקאי הופך את עצמו לשליח קבוצת בעלי הון ברור שהוא בראש ובראשונה יגן על האינטרסים שלהם – ולא משנה מה הוא ומפלגתו יבטיחו לבוחריו.
כעת אפשר גם להבין את סיבות למהלכו של כחלון המתואר קודם - בשנים שלפני בחירות 2013 אחד הנושאים המדוברים במדינתנו היה הגז, שהתגלה בקידוחים הימיים כשאחת השותפות העיקריות בביצועם הייתה חברת דלק קידוחים בבעלות יצחק תשובה. אחרי ביקורת ציבורית על ההסכמים הראשונים עם חברות השותפות בהפקת הגז, הוקמה "ועדת שישינסקי" ולפי המלצותיה שונה מיסוי רווחי הפקת הגז – החלטה שפגעה ברווחי חברות תשובה – אז לא היה שום גוף פוליטי שניסה לעצור את הפגיעה. הקמת מפלגת "כולנו" הייתה תשובה "פוליטית" למהלך – ומטרתה העיקרית אמורה להיות הגנה על "נותני החסות", הטייקונים, במהלכים דומים בעתיד. לא משנה מה יצהיר, יכתוב או יגיד משה כחלון לפני הבחירות.
