לילה. בחורה המוכרת את חסדיה בקרן רחוב, מתקנת את איפורה בתנועות נשיות אופייניות. בחור דתי לבוש בשחור-לבןֿ עם שקית נילון כאילו נתקל בה, אך נסוג. האם בא לשם במכוון? ומה הוא מחפש אצל הנשמה האבודה הזו?
הבחורה שואלת אותו שאלות לכאורה מתגרות, שהופכות מכאיבות. הוא לאט-לאט נפתח, ומתוך הביישנות והכאב שהוא נושא עמו, הוא מגלה לה את שעל ליבו. למעשה, הוא מחפש מישהו שלפניו יחצין את הסבל שהוא עובר בחיי נישואיו. התיסכול שבעיתו גורמת לו, והמחשבות שמעוררת בו הבחורה לחשוב, פותחות את מחשבתו לכיוונים עליהם לא חשב.
גם הבחורה מצויה ברגע מכריע בחייה. השלב בו תהפוך מגבר השואף להיות אשה, לאשה של ממש. הסיטואציה של שניהם המצויים ברגע מכריע בחייהם, גורמת להם להתקרב. הבחור מתחיל להתקשר נפשית אליה, אך מתעקש לא לגעת בה. הוא עדיין כבול למוסכמות הדתיות. בעוד היא - שתחילה התייחסה אליו כאל לקוח בפוטנציה, שואפת לקיים עמו יחסי מין.
כשהוא מגלה שהדמות בה התאהב הוא לאמיתו של דבר גבר, עולמו חרב עליו. בעוד היא כבר דמיינה שהבחור יעזוב את אשתו ויעבור לחיות איתה - הוא מסוכסך עם עצמו, וגורם לה צער רב. אך פגישתם לאחר הניתוח שהיא עוברת, מותירה את הצופים עם תחושה של אור בקצה המנהרה.
יוסי סיאס כתב את הדרמה, וחמוטל פוסקלינסקי/שחורי עיבדה וביימה את המחזה. למעשה, היא מצאה את הטקסט על המדף בעת לימודי הבימוי כשלמדה בסמינר הקיבוצים, ובימויה את המחזה היה עבודת הגמר שלה. מכאן אפשר להבין שהיא מודעת היטב לחומר ולבעיות שהסיפור מציב הן בפני הגיבורים שלו והן בפני הקהל. נגיעתה בעדינות כה רבה בנושא הרגיש, ויכולתה לארוג מהסיפור קטע חיים של שניים, שכל אחד מהם מצוי למעשה בקצה המנוגד של החברה, עולה יפה הן בגלל הסיפור הנדיר בתחום בו הוא עוסק, שנראה כמו בלתי אפשרי; אך משחקם הנהדר של שני השחקנים חודר ללב הצופים, ומשכנע עד תום שהסיטואציה אכן יכולה בהחלט להתרחש. גם אם על פניו היא הזויה.
אביתר בר-דוד (לשעבר אברהם),זכור היטב ממשחקו בהצגות בשנת סיומו את בית צבי לפני כמה שנים, וכאן, חרף חזותו הגברית הנאה והמרשימה בהבעותיו, הוא מצליח לכבוש את עצמו, ולהתקפל כאילו פנימה תוך ביישנות של חרדי, שחף מכל ידע של הבלי
העולם הזה ותענוגותיו. הוא יוצר דמות של אדם תמים ועדין נפש, שעולם חדש נפתח לפניו תוך ההכרות עם הטרנסג'נדרית. כל המחיצות נופלות ביניהם, והאמירות, במיוחד של הבחורה, מלכה, פוצעות את ליבו בהטחת האמת, אך גורמות לו להתבגר ולהתפכח ממסכת החיים שסגרה עליו עד אז.
אורן כהן, שמסיים השנה את לימודיו בסמינר הקיבוצים, מרשים מאוד בגילום הדמות הכפולה של גבר בבגדי אישה סקסית, שמצליחה לחדור ללב הדוס, ולגרום לו את המהפך. בתהליך שהם שניהם עוברים, אורן כהן הוא האקטיבי, זה שמנווט את האירועים. בקולו הערב והתקיף, בנחישות לחדור ולפצח את סודו של הבחור הדוס, והזיק ניצת כשהוא מצליח לעשות זאת.
המוזיקה המקורית של מלי ארואסטי, ועיצוב התאורה הכה משמעותי של עמיחי אלהרר, מצליחים יחד עם שאר המרכיבים ליצור דרמה ללא צורך באביזרי במה רבים. המיפגש בין שתי הנפשות הוא הדרמה והוא מה שכה מרתק בהצגה. תיאטרון הקוביה הוא ההוכחה שתיאטרון טוב אינו חייב לעלות רק בתיאטרונים הרפרטואריים. ויוזמתם של שחקנים צעירים ומשובחים מעשירה את פני סצינת תיאטרון בארץ, בנועזות, בלי הצורך לעשות חשבון בגלל הוצאות גדולות הנגרמות לתיאטרון ממוסד, ובעשיית art for the sake of art. הפרינג' כאן הוא בשיאו.
"חי" - הצגה משובחת, תיאטרון מקורי הנוגע בלב כל, וחוויה מעולם אחר. שאפו לשחקנים וליוצרים.
