נבואת זעם במקום חשבון נפש

הראיון שהעניק הפרסומאי אודי פרידן ל"גלובס" מספק מראה נוספת לקריסת האליטה הישראלית הוותיקה לקראת סופו של העשור השביעי להקמת המדינה. לכן חשיבותו. נאמר מראש: אין מה להיעלב. חשוב שנשמע בפומבי את סוג השיח הזה ולא נשאירו כשיח פנימי. פרידן ודומיו מתעקשים שאינם מתנשאים, וכבר למדנו שהשלכה היא תרגום פסיכולוגי של אמרת חכמינו "הפוסל - במומו פוסל".

לאורך הראיון נפרס עולמו של פרידן, עולם כוחני, מטריאליסטי, עמוס דעות קדומות וסטריאוטיפים, שיחסים חברתיים ואידיאולוגיות נמדדים בו באופן כמותי; עולם שבו פרידן ודומיו הם היחידים המבינים את המציאות, ועל כן רק בתיבת נוח שלהם אפשר להינצל מאימת הקטסטרופה המתרגשת.

התרגלנו לחוסר יושר אינטלקטואלי מצד כותבים ידועים ששלל הערכותיהם המדיניות התנפצו אל סלעי המציאות, ובכל זאת לא נמנעו מלייסר את העם בישראל בשוטים ועקרבים, מדוע לא עושים שלום ועד כמה ישראל אשמה בדבר. פרידן ודומיו מספקים הצצה אל הפסיכולוגיה של התופעה הפנטסטית הזאת בשמאל הישראלי.

והערה נוספת: אודי פרידן, ענת וקסמן, יאיר גרבוז ומגדפים נוספים אינם המקבילה השמאלית לבנצי גופשטיין וקיצוניים דומים בימין הישראלי. בעוד שגופשטיין מודר לשוליים וגם עבור מתנחלים מן השורה מעמדו כשל קוריוז, המגדפים משמאל מגיעים מלב השמאל הלגיטימי.

לא כולם אושיות תרבות ואינטלקט, אבל דווקא בשל כך אפשר ללמוד מהם על הלך הרוח בחוגם הפוליטי, משום שאינם מתוחכמים דיים להסוות את עמדותיהם. הנה לפניכם ניתוח הראיון של פרידן כמסע אנתרופולוגי, ארכיאולוגיה של טקסטים.

פרידן מסביר את תבוסת השמאל בבחירות בדומה לחבריו: "הסוקרים לא טעו". בשעתיים האחרונות הצביעו 400 אלף "שלא תיכננו להצביע". הוא מכיר אותם; הם הבטיחו לו שאינם "מתכננים להצביע". מיהם אותם מצביעים? "לובשי הטרנינג ברחוב", ש"הרימו ידיים", "המשלימים, המיואשים". הסוציולוג פרידן מחלק את החברה הישראלית לשניים: "הנעים קדימה" ו"התקועים". השמאל נע קדימה ו"נלחם כדי לשפר", ואילו הימין התקוע "הרים ידיים". הפעם אירעה תקלה: הם הלכו להצביע. עם הטרנינג.

כיצד קרה הנס? שמעתם את זה לעייפה: ביבי צעק "הערבים על הגדרות". הוא אמר "החיים שלי ושל המדינה בסכנה, הולכים להפיל את השלטון". אז יצאו מהחורים "אנשים עם רמת השכלה והכנסה לא מהגבוהות, ולא הכי מפותחים" ו"ההוא שגר באשדוד או ברחובות(!) אמר לאשתו: 'לא הצבענו במערכות הבחירות האחרונות, אבל הבית בסכנה. עזבי מה יהיה עם אוכל לילדים - הולכים להרוג את ראש הממשלה, בואי נלך להצביע'. והם נתנו לביבי עשרה מנדטים בשעתיים האחרונות".

גם וקסמן, גרבוז, יגאל סרנה ועמוס עוז יחתמו על האפיון הזה של מצביעי הימין: רמת הכנסה והשכלה נמוכות ובעיקר "לא הכי מפותחים". זאת הגירסה הרכה של ה"ניאנדרטלים" של אלונה קמחי. בעיה. לא התקדמנו למעלת ההומו ספיינס.

מה היו שיקולי ההצבעה של הלא מפותחים, אליבא דחוקר "מוצא המינים" אודי פרידן? "הבית בסכנה". לא הבית הלאומי, חלילה; המדינה אינה בסכנה והמזרח התיכון שלו וחדש. זה רק הבית של ביבי. לכן לא חשוב מהיכן נשיג "אוכל לילדים", העיקר שנציל את ביבי. כשעסוקים באגירת אוכל, ההיגיון לא מתפתח.

הם לא רואים שעשרים שנה הפרידנים מבטיחים שלום ובתמורה מקבלים מכוניות תופת וטילים; הם לא רואים שהמזרח התיכון התחרפן לאביב מלא ראשים כרותים; גם לא רואים שהפרידנים מזמינים לחץ בינלאומי על ישראל ופוגעים במסע ההסברה של נתניהו נגד הגרעין האירני; כה טיפשים הם, עד לא קנו את הבטחת הקרקעות בחינם, והכי מכעיס - שהם לא רואים בכחלון גואל אולטימטיבי, כי מה הוא יודע שאחרים לא? מה שחשוב להם זה "ביבי, ביבי". מאחורייך, וקסמן.

המוסכמה ארוכת השנים, שלפיה השמאל פועל באופן רציונלי ואילו הימין עובד מהבטן, עוברת כחוט השני כמעט בכל אמירה של דובר בשמאל הישראלי. פרידן מתייחס לתעמולה פוליטית כ"מתמטיקה של הרגש", בבואו להטות אליו את לב המצביעים מימין. עם זאת, בחינה לא משוחדת של העשורים האחרונים מלמדת ההפך: השמאל דבק ברעיונות המדיניים שלו למרות שהמציאות האזורית והעולמית השתנתה מהקצה אל הקצה מאז הוויכוחים הגדולים של שנות ה־80. הפתרון שדובר בו אז אינו תקף יותר. מדינה פלשתינית על הרי השומרון היא מבוא להשתלטות איסלאמיסטית בואכה חליפות איסלאמית. זאת אינה "הפחדה" - הביטו סביב אל שכנינו.

"העניים מצביעים על הנושא המדיני־ביטחוני, שזה ימין, והעשירים מצביעים בעד פתרון הפער החברתי והעוני, מרכז-שמאל". לא ברור שהעשירים מעוניינים בסגירת הפער החברתי; הם מצביעים עבור השבט שלהם. "העניים" לעומתם, מצביעים הצבעה רציונלית - הם מבינים שבלי ביטחון לא יהיה דבר, גם לא כלכלה. אגב כלכלה, עוד לא הבנתי במה שונה משנתו הכלכלית של כחלון - שפרידן קידם - מזו של נתניהו. הרפורמה בסלולר שכחלון מתגאה בה, היא יישום רעיונות ניאו־ליברליים. הגברת התחרות במשק והרחקת השליטה הממשלתית בשוק הן עיקרון בסיסי של הימין הכלכלי.

לפרידן יש ביקורת גם על הקמפיין של המחנה הציוני. עיקר הביקורת: הם לא שיקרו מספיק. היו צריכים להחביא את התיעוב לנתניהו, ולהוציא אותו אח"כ בראיונות לברנז'ה, כי "בתעמולה פוליטית זאת טעות".

כיתר בני מינו הפוליטיים, גם פרידן בנביאים. השמאל גדוש בנביאי זעם וחורבן, "לא רציתם לשמוע לנו, חכו חכו למה שיקרה לכם". כך מנבא פרידן את עתידנו: "ישראל תתעורר כשיהיה חרם בינלאומי, כשיחרימו תוצרת תעשייתית וחקלאית שלנו, כשיתייחסו אלינו כמו לעולם שלישי, כשהאו"ם יחליט באופן חד־צדדי על הכרה במדינה פלשתינית. אז יבינו סוף-סוף..."

כבר כתבתי שהמדד לנבואת אמת הוא האם התוכחה שבה כרוכה בנחמה. נביא אמת אינו רק מייסר את עמו אלא גם מעודד את רוחו ומחזק ברכיים כושלות. נביא החורבן ירמיהו עשה את דרכו הראשונה עם נבואת החורבן "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה", אך מיד אחריה התנבא "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

האמת היא שאפילו נבואת זעם אין פה. רק רקיעה ילדותית ברגליים ואיחולים רעים מצד מי שלא קיבל את השוקולד שהבטיחו לו, משהו בנוסח "הלוואי שתמותו כולכם". האיש הזה הוביל את מסע הבחירות של משה כחלון. אגב, בנובמבר האחרון התנבא פרידן על 22 מנדטים ויותר לכחלון.

ככל שהראיון ממשיך, מגיחה האמת המגוחכת מתהומות הנפש. מדוע הצליח נתניהו במה שהרצוג ולבני נכשלו? "כי מה שביבי עשה היה על ציר הנוכלות הטבעית שלו". בניגוד למחנה הציוני שהיו רק שלומיאלים. "ביבי בעיניי הוא השטן, איש רע, לא ישר, סכסכן, פלגן ונוכל" - עבור חלקים בשמאל הישראלי, נתניהו משמש בתפקיד וולדמורט מסידרת הארי פוטר. לא בשוליים - זאת הדעה הרווחת שם. היכנסו למשל לדף הפייסבוק של יגאל סרנה, עיתונאי מרכזי בידיעות אחרונות, ותוכלו לשתות לרוויה מהרעל הזה.

לא לחינם המסר המרכזי של השמאל לגווניו היה "רק לא ביבי" ו"זה אנחנו או הוא". מבחינתם, על זה ורק על זה התנהלה המערכה. התפיסה הבינארית הילדותית הזאת היא שורש תבוסתו של השמאל ושורש אסוננו כחברה, משום שהחלקים הללו באליטה הישראלית - שדרושים לנו מאוד - בחרו במה שכיניתי "ברירת שמשון", לאמור: אם אנחנו לא מובילים את המשחק כמו פעם, שוברים את הכלים ושתישרף המדינה.

"לביבי היה אמור לקרות בדיוק מה שקרה בבחירות 99', כשנפשו של העם נקעה ממנו ועשינו את 'ישראל רוצה שינוי' ואהוד ברק ניצח". קיראו שוב, "אמור לקרות". כך תיכננו, כך דיברנו בין כוסות האספרסו. אבל המציאות לא צייתה. דפוס מוכר: הבאנו את ערפאת וכנופיותיו וסיפקנו להם נשק כדי שישמרו על ביטחוננו, אבל הם לא צייתו. גם המזרח התיכון לא ציית לחזונו של שמעון פרס ואפילו עזה לא צייתה - במקום להפוך את חממות החקלאות של גוש-קטיף לסינגפור של המזרח התיכון, הקימה ספרטה אירנית על גבולנו.

כמובן שלא נפקד מקומו של העניין העדתי. פרידן ניסה לתרץ מדוע בני עדות המזרח (בלשונו הזהב: "לובשי הטרנינגים ברחוב בפריפריה, אנשים עם פחות מודעות לכל") לא הצביעו לכחלון ובחרו בנתניהו. ובכן, מתברר ש"מזרחים לא מאמינים למזרחים. הם לא מאמינים בעצמם, ולכן לא מאמינים שמישהו כמוהם יכול להיות מנהיג... רגשי הנחיתות, הכ"כ עמוקים שטבועים אצל חלק מהם, מביאים לשנאת הגזע הלבן האשכנזי הרבה יותר מאשר האשכנזי הלבן שמביט עליהם בהתנשאות".

לא ייאמן. הוא אפילו לא מודע לגזענות שבדבריו. הבה נלך עם הגזענות של פרידן: כחלון משתייך לטריפוליטאים יוצאי לוב - ומה אם רק סבו וסבתו נולדו שם? ואם נולדו בסלוניקי או במרוקו? האם לדעתם (בהנחה שיש להם דעה) נתניהו עונה טוב יותר על רצונם בביטחון ובכלכלה חופשית?

האם אז משום שהוריהם הגיעו ממדינה ערבית, עליהם להתכחש לדעתם ולבחור באדם אחר, כיוון שסוציולוגית הוא והם נחשבים חלק מאותה קבוצה? כמה גזענות וטיפשות צרורות בחדא מחתא. אגב אנשים שלא מודעים לעצמם, פרידן אומר על אותו לובש טרנינג שהצביע נתניהו: "הוא לא רואה אותי, הוא מתעב אותי, לא מוכן להבין אותי". יש לו חוש הומור.

"אני לא יוצא מתל אביב, ולא אצא", אמר האיש שסבור שאינו חי בבועה. אבל ממה שדיווחו לו חייזרים מהפריפריה הוא יודע, ש"האלימות וההשתוללויות של הישראלי המכוער קורות, יחסית, פחות בת"א, ורואים את זה יותר ככל שגולשים לפריפריה". ומה אתם יודעים, "אני לא מזלזל בפריפריה, כי גרים בה אנשים לא פחותים ממני". מהו חוסר מודעות אם לא בועה?

פרידן יוצא נגד המחשבה ש"מדינת תל אביב היא בועה מנותקת". לאור מה שציטטנו, לא בבועה עסקינן אלא בבלון הליום שאיבד דרכו מעבר לסטרטוספירה. "ואני אומר: אם אין תל אביב אין ישראל". זאת משום שבלי ת"א יש פה "תוהו ובוהו בין קיצונים, משיחים, קמעות ומזלות - ובין הערבים". אחריך, גרבוז.

נכון שת"א היא מרכז חשוב לעם. אבל נכון לא פחות שבלי ירושלים לא רק שלא הייתה תל אביב אלא גם לא תהיה. בלי ציון לא הייתה ולא תהיה ציונות. תל אביב יכולה להיות ליברלית וקוסמופוליטית בגלל שירושלים שומרת על הזהות היהודית של ת"א עצמה. ת"א יכולה למרוד במסורת בשל הסיבה הפשוטה - שיש מסורת. בלי ירושלים, ת"א הייתה נוטלת על עצמה את עול המסורת, משום שגם שם מבינים שבלי מסורת יהודית אין ישראל ואין עם יהודי.

אבל חבורת הפרידנים והגרבוזים אינה מבינה. "מלון שאין לו אספרסו בשבת בעיניי הוא לא ראוי... האספרסו משקף את זה שאסור לחמם בגלל כשרות, ב־2015, כשבאים לכאן אנשים מכל העולם". מכל הדוגמאות שבעולם, שנועדו להמחיש את ההבדל התרבותי בין ת"א לירושלים, בחר איש הפרסום את האספרסו בשבת. מה פרויד היה אומר?

לצד הגזענות הלא מודעת אפשר להניח גם חוסר תרבות. השבת שייכת לסקטור מסוים בלבד? חיים נחמן ביאליק כתב באיגרת לחבר קיבוץ גבע: "ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים ואין צלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה.

"כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת, ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי האדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו?" אתה מבין, מר פרידן.

השבת היא מותג עולמי מנצח, בשורה אדירה לעמי העולם - גם התיירים רוצים לחוש מעט מטעמה, אפילו במחיר אובדן האספרסו ליום אחד.

גם בנקודה זו צפונה תבוסתו של השמאל. החברה הישראלית היא מסורתית ברובה המוחלט, במינונים שונים. אפיקורסים מבינים את ערך השבת; לא עמי ארצות. הניכור הריקני כלפי המסורת הדתית אינו מעיד על חשיבה חופשית, אלא על חוסר אחריות. גם אליטה חילונית למהדרין צריכה להבין שאינה יכולה ליטול מההמונים (וגם לא לבטל) מה שמספק משמעות לחייהם.

אתיאיזם אינו אנטי־דתיות, אלא רק אדישות של הפרט כלפי שאלת קיומו של האל. אבל אפילו אתיאיסט מבין את המקום החיוני והחשוב של המסורת בחיי העם, בוודאי העם היהודי. אספרסו, כן.

כיצד חושבים בשמאל לשוב לשלטון? האם באמצעות חשבון נפש היסטורי על המרחק התרבותי המכריע שנוצר בינו לבין רבבות עמך בית ישראל? ושמא, בחזרה מהתיאוריות המדיניות הכושלות לקראת שיפוט נכון של המציאות? מה פתאום. "הייתי מאחד את כל השמאל-מרכז; שם בראשם דמות 'ביטחונית', סמכותית... שמדברת את המילים של נתניהו". אתם מבינים, נרמה את לובשי הטרנינגים ונמכור ביבי בתחפושת.

בראשית הראיון הסביר פרידן את תכליתו: "הייתי רוצה להיות מנהיג של תנועה או מפלגה גדולה, אבל אני לא יכול לעשות את זה היום". פרידן משח את עצמו לגדולה. מנהיג ללא קהל, עמדה נפוצה בשמאל הישראלי. רק "היום" הוא לא יכול, אבל זה רק עניין של זמן עד שיגלו אותו. "אני מנהיג, מתווה דרך, מאיר, מנסה להציב פרוז'קטורים". ר' מאיר בעל הנס. הנביא צפניה ביקש לחפש את ירושלים בנרות; אצל פרידן גם פנסים פשוטים לא יספיקו.