אתם, אותם קציני משטרה היוצאים בימים אלו בביקורת נוקבת כלפי אחרים, כולכם חכמים בלילה. אחד בפה - אחד בלב. פיכם וליבכם אינם שווים.
מדוע לא העמדתם בפני תת-ניצב אפי ברכה עזרה מקצועית? מדוע הפקרתם אותו?
כי זו דרככם.
כך אתם נוהגים כלפי נצ"מ אפרים ארליך ("קרמשניט") המותג - חושף השחיתויות בפרשת
פריניאן - זה שהוגלה לגלות "בבל" - אי-שם בכבאות - מבלי שיש לו מושג איך מחזיקים זרנוק ביד.
התקשרתם לשאול אותו מה עובר עליו? התקשרתם לאשתו אילנה לשאול מה קורה בבית? אם הם זקוקים לתמיכה? לעזרה? לסיוע?
זו דרככם - להסתתר ולברוח.
ולנצ"מ ישראל אברבנאל - חושף השחיתות בפרשת רצח המקורות התקשרתם? תמכתם בו? סייעתם? דרשתם בשלומו ובשלום רעייתו? התעניינתם מה עובר עליהם?
זו דרככם - לעצום עין. לברוח בשעות הקשות.
מה שמעניין אתכם זו הדרגה. הרכב הצמוד. הקידום. החופשה. ההבראה. לא תקומו לסייע בעת צרה לאיש. אחרי שיתאבד - תצאו מהחורים ותזרקו כמה מילות נחמה.
בניגוד אליכם, אני, שהייתי מפקח משנה זוטר ביאח"ה, החתמתי קציני משטרה ותיקים על עצומה, על פיה לא ניתן ששערה משערות ראשו (היה קירח...) של קצין משטרה לא תיפול. עמדנו כצוק איתן ונחלצנו חושים לעזרת נצ"מ
אסף חפץ, אז מפקד ימ"ר ת"א, זה שרעים מרושעים ביקשו להזיק לו ולהדיחו - והנה, הוא הפך לימים למפכ"ל.
אתם - על התרבות הקלוקלת וחוסר הפירגון - פוחדים וחוששים להגן על מי שכל כך זקוק להגנה ולעזרה. ואחרי ככלות הכל - עוד מצייצים הבל הבלים בעילום שם - כדי לטהר ולנקות את מצפונכם. מקום בו מצפים מכם לצאת באופן גלוי לעזרת חברים במצוקה - אתם מתחפרים בחורים ומסתתרים. בהזדמנות הראשונה, צצים, מוציאים ראש, מפריחים כמה מילות "נחמה" וחוזרים לחור - עד לקורבן הבא.
והכי חשוב - תמשיכו להדליף לעיתונאים - כאשר אזרח מן השורה מגיע לחקירה או למעצר ימים - בזה אתם מקצועיים.
