"העיירה שלנו", המחזה שזכה בפרס הפוליצר, שב ומרגש על הבמה בבית צבי ברמת גן. זוהי הצגה ייחודית שכתב הסופר והמחזאי האמריקני, תורנטון וילדר, ושזכתה להפקות במה רבות בתיאטראות, בקולנוע ובטלוויזיה.
הבכורה הייתה בשנת 1938 ומאז, כיכבו בה שחקני במה נודעים ושחקני קולנוע מפורסמים ובהם פול ניומן ופרנק סינטרה. המחזה הופק אפילו למחזמר בטלוויזיה וגם כבלט.
ההצגה עלתה בשנת 1950 בתיאטרון הבימה ושם כיכבו גדולי הבמה הישראלית ובין היתר רפאל קלצ'קין, עדה טל ושמוליק סגל.
ההפקה בבית צבי היא מרגשת מאוד, פיוטית והבמאי עידו רוזנברג הצליח בזכות השחקנים המוכשרים להפיק מחזה סולידי וקטן, אפוף משחק משובח וסצנות בלתי נשכחות.
שלוש מערכות
העלילה עוסקת בעיירה דמיונית בארה"ב שכמותה מצויות רבות מאוד לאורכה ולרוחבה של היבשת. אנו לומדים על תושביה ואורחות חייהם, אהבות ראשונות ושמחות, קשיי יום ואירועים משפחתיים עד להתבגרות ולחידלון החיים, למוות ולמעגל שאינו נסגר ומניע שוב ושוב את הכמיהה לחיים.
עידו רוזנברג ביים ביד רגישה את הלהקה והצליח לעבד את המחזה המורכב בן שלוש המערכות למשך שעה ורבע של הצגה קולחת ומרתקת. חלק מדמויות המקור נמחקו ובהם דמותו של מנהל הבמה, דמות שהייתה מעין המנחה של ההצגה. קלצ'קין גילם דמות זו בהבימה ואילו לפני חמש שנים לערך, בניו-יורק, גילמה את התפקיד זוכת האוסקר, הלן האנט, לראשונה כאישה בתפקיד גבר במחזה. 25 שנים קודם לכן גילמה האנט את דמותה של אמילי בהצגה.
עידו רוזנברג פיצל את תפקיד מנהל הבמה לדמויות אחרות ושיבץ קריצת עין כאשר העניק את תפקיד הברמן המשופם לשחקנית מיכל מאיר דבירי שמגלמת גם את גברת סומס. הסצנה הזו בביצועה היא זעירה אך מעולה.
המחזה עטור השבחים מסתיים כאשר אמילי הצעירה מוצאת את מותה בלידת תינוקה ולאחר מותה - ומות רוב יקיריה - היא מבקשת לחזור ליום אחד אל יום הולדתה ה-12 ולחוות אותו שוב. אז היא גם מבינה את האמת המרה על חייה. על משכב העולמים שלה חוזר בעלה ואהוב נעוריה והוא מתרפק על קברה בבכי תמרורים.
גוונים וגינונים
אלכסה לרנר המקסימה מגלמת את אמילי וזהו תפקיד חיים של כל שחקנית תיאטרון. אלכסה צולחת את התפקיד באורח מעורר התפעלות, ברגש רב ובמשחק מופלא שלא מותיר עין יבשה וגם עיניה גדושות בלחלוחית אמיתית.
לירון כרמיאל מגלמת את רבקה גיבס, בתו של רופא העיירה. לירון היא שחקנית נהדרת ובעלת פוטנציאל רב. משחקה רב האופי הוא עשיר בהבעה ומרתק. לירון מחליפה גוונים וגינונים והיא בהחלט "חיית במה".
נאור מזרחי מגלם את ד"ר גיבס הרופא ומשחקו הוא נפלא ומקצועי. חני יחזקאל כגברת גיבס היא שחקנית מצוינת, מלאה ביכולות דרמטיות ואפילו בשלהי הערב בבית העלמין - היא מצליחה לרגש במלל בלבד וללא תנועה.
אבירם אביטן כג'ורג' המחזר ובעלה של אמילי מגיש משחק קסום ומשכנע. לאבירם יכולות משחק משובחות.
שחר פולאק מצוין כמר ווב מו"ל העיתון המקומי. משחקו הוא טוב מאוד וזכור במיוחד בקטע הארוחה שלפני חתונת בתו, בזכות הבלחות המשחק היפות שלו.
שרון רוזנבאום כגברת ווב היא שחקנית מעולה והיא מנווטת את התפקיד באורח נלהב ובכישרון רב.
"בכאילו"
מיכל מאיר דבירי כגברת סומס היא מצוינת ומשחקה האפיזודי כברמן גברי הוא קסום. דין עובדיה כחלבן השכונתי משחק יפה מאוד והוא בעל יכולות טובות מאוד. אביב זלישנסקי כילד וואלי משחק מעולה והמונולוגים שלו מבוצעים נהדר. אביב הוא תלמיד תיכון תלמה ילין ונוטל חלק בהפקה כשחקן אורח לסירוגין עם נדב ארטשיק.
יהושע אינדורסקי ככומר וכמנצח המקהלה משחק בצורה מקצועית ומצטיינת.
סצנות בועות הסבון ופיזור הפרחים בחתונה הם שובי עין וקסומים. בהתאם לספר הבימוי המקורי, אין אביזרים בהצגה והשחקנים משחקים בכלים ובאביזרים שונים בפנטומימה, "בכאילו".
הנוסח העברי של עידו ריקלין הוא מוצלח ועכשווי. אלעד דנון עיצב את התלבושות הנאות, במיוחד של הבנות. אם כי, האופי השחור והקודר של הגברים הוא תואם לעלילה, אך קצת מעיק. קרן גרנק עיצבה תאורה נאותה.
