ארזתם לבד?

התאבדותו של הטייס הגרמני, אנדריאס לוביץ, שריסק את מטוס הנוסעים של חברת "ג'רמן ווינגס' על 150 יושביו בהרי האלפים, עוררה מחדש את נושא חרדת הטיסה.

במחקר קודם שבו השתתפה ד"ר ענת צ'צ'יק, מן הפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר באוניברסיטת 'בן-גוריון', נמצא כי חרדת טיסה היא אחד המשתנים המשפיעים על נוסעים כשהם בוחרים באיזו טיסה לטוס אל יעדם. עוד נמצא באותו מחקר כי בגלל העדר מידע אוביקטיבי וזמין על בטיחות הטיסה, נוסעים הסובלים מחרדת טיסה נוטים להיאחז בתכונות מסוימות של הטיסה המוצעת (כגון טיסה ישירה, או טיסה בחברה סדירה), שנראות להם כמפחיתות סיכון לתאונה. הם אף מוכנים לשלם יותר בעד טיסות אלה.

במחקר-המשך עשו ד"ר צ'צ'יק ועמיתיה - פרופסור עליזה פליישר מהאוניברסיטה העברית ופרופסור תומר טולדו מהטכניון - סקר שבחן את בחירותיהם של נוסעים ישראלים לגבי טיסת הלוך ושוב מלונדון לציריך וחזרה ללונדון. עיקרי המחקר התפרסמו לראשונה ב'אבג', העיתון הרשמי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

אז נא להדק חגורות, אנחנו ממריאים: מחצית מן הנבדקים קיבלו בנוסף למידע הרגיל על הטיסות המוצעות גם מידע בנוגע לרמת הבטיחות של הטיסה, והוא הוצג כקביעה אוביקטיבית של מומחי תעופה. נבדקה גם רמת חרדת הטיסה של הנבדקים. אחת התוצאות המעניינות היא שהנכונות לשלם כדי לעבור מרמת בטיחות נמוכה לרמת בטיחות בינונית קרובה מאוד לאפס. משמעות הדבר היא כי אנשים לא מבחינים בין טיסות ברמת בטיחות נמוכה ורמת בטיחות בינונית, ללא קשר לרמה של חרדת הטיסה. ואילו הנכונות לשלם בעד מעבר מטיסה ברמה בטיחות נמוכה או בינונית לטיסה ברמת בטיחות גבוהה גדלה עם עליית הרמה של חרדת הטיסה.

אף-על-פי שהסטטיסטיקה מראה שתחבורה אווירית היא הבטוחה בין דרכי התעבורה, הולכת ומתרחבת החשיפה של תאונות ואסונות תעופה באמצעי-התקשורת השונים. "רצף התאונות האוויריות בשנת 2014 מגביר את חרדת הטיסה בציבור", אומרת ד"ר צ'צ'יק. "נמצא שכאשר אנשים קיבלו, בנוסף למידע הרגיל, גם דירוגי בטיחות טיסה שהוצגו להם כרשמיים, הם נטשו את התפישות הקודמות שלהם והסתמכו על המידע שנמסר. למרות שכל דרגות הבטיחות שניתנו בסקר כללו הסתברויות זניחות להתרסקות, נמצא שכאשר מדובר בהתרסקות מטוס (מה שמתואר בספרות כ"מוות רע"), אנשים מתייחסים לא לדרגות הבטיחות השונות אלא לטיסה עם הדירוג הכי גבוה כבטוחה, ולכל היתר כלא-בטוחות".

בתקופת לימודיה עבדה ענת צ'צ'יק כדיילת-אוויר ופיתחה חרדת טיסה. היא השתחררה ממנה בעקבות עיסוקה בנושא. את מחקרה עשתה בשיתוף פעולה עם חוקרים מן האוניברסיטה העברית ומן הטכניון. הוא פורסם לאחרונה בכתב-העת Transportation Research Part C תחת הכותרת "האם משתלם לחשוף מידע בטיחות? ההשפעה של מידע ביחס לבטיחות על בחירת טיסה". החוקרים ביקשו מ-518 נדגמים ישראלים למלא שאלונים שבהם הוצעו להם אפשרויות טיסה שונות מלונדון לציריך וחזרה מציריך ללונדון. הטיסות נבדלו זו מזו בכמה תכונות: 1. חברת-התעופה: אל-על, איזיג'ט, לופטהנזה, איירופלוט. 2. האם הטיסה ישירה או כרוכה בחניית-ביניים. 3. משך הטיסה (כולל חניית-ביניים). 4. מחיר הטיסה.

החוקרים מצאו שמשתתפים שלא קיבלו מידע בטיחות הסתמכו על תפישות הבטיחות שלהם. לעומת זאת משתתפים שקיבלו מידע בנוגע לבטיחות הטיסות נטשו את תפישותיהם הקודמות והשתמשו במידע הבטיחות שקיבלו. כל המשתתפים הראו העדפה חזקה של טיסות עם דירוג הבטיחות הגבוה ביותר (שלושה כוכבים) ונטייה להימנע מטיסות שקיבלו דירוגי בטיחות בינוניים או נמוכים. כלומר, משתתפים מייחסים עליונות לטיסות עם דירוג בטיחות גבוה, ואילו טיסות עם דירוגי בטיחות בינוניים ונמוכים נחשבות נחותות.

ד"ר צ'צ'יק ועמיתיה אומרים שמחקרם איפשר להסיק מסקנות מעשיות. מאחר שנושא בטיחות הטיסה מגלם בעיות של מידע א-סימטרי בין חברת-התעופה לצרכנים, שגורם לנוסעים לשלם על תכונות מוצר שהם למעשה לא מקבלים (בטיחות), מחקר זה מראה שמידע יכול להקטין את רמת החרדה ולשנות את תהליך קבלת ההחלטות של נוסעי חברת-תעופה. לסיכום מחקרה מציינת החוקרת כי "אחת התוצאות המעניינות היא, שלמרות ששלוש רמות הבטיחות שהוצעו בניסוי היו גבוהות מאוד, המשתתפים נטו לבחור בטיסות עם רמת הבטיחות הגבוהה ביותר והיו מוכנים לשלם עבורן יותר באופן משמעותי". והיא מוסיפה: "אם בעתיד מידע אוביקטיבי בנוגע לבטיחות טיסה יונגש לציבור, חברות שיציעו את רמות הבטיחות הגבוהות ביותר יוכלו ליהנות מפרמיית מחיר, בעוד שאחרות עלולות להתמודד עם ביקושים יורדים, גם אם רמת הבטיחות שהן מציעות עומדת במינימום הנדרש על-ידי רשויות התעופה".