טיוטת ההסכם החדש שמתגבש בין בנק ישראל לאוצר נשמרת עמוק בכספות לבל תגיע חלילה לעיניים חיצוניות. בטיוטה נאמר כי מענק הפרישה לעובדים בבנק יהיה מעתה ואילך לא פחות מ-400 אלף שקל ולא יותר מ-2 מיליון שקל. כלומר, בבנק ישראל ימשיכו להעניק גם בעתיד, לפי ההסכם החדש, מענק פרישה של 2 מיליון שקל. עם זאת, ההסכם הזה צריך לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה ואמור להגיע לעיניו של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לפני חתימתו.

כמה עלו לקופה הציבורית תשלומי הפנסיה שהועברו לעובדי בנק ישראל? המספרים האלה נחשפים כאן לראשונה. ב-2005 היו כלל הוצאות השכר והפנסיה בבנק ישראל כ-400 מיליון שקל, מתוכם 153 מיליון שקל לתשלומי פנסיה, ו-243 מיליון שקל לתשלומי שכר שוטף.

לבנק המרכזי יש 770 פנסיונרים. הגמלה החודשית הממוצעת שלהם היא כ-20 אלף שקל - כמעט פי 3 מהשכר הממוצע של העובדים השכירים במשק. כ-30% מהוצאות השכר בבנק ישראל הולכות לתשלומי פנסיה. זהו אחוז גדול למדי גם בהשוואה למוסדות ציבוריים אחרים, אם כי יש גם מוסדות עם הוצאה גדולה יותר. מבחינה אקטוארית הסדרי הפנסיה בבנק ישראל יקרים מאוד.

רבים מבכירי בנק ישראל פרשו כשהבסיס לחישוב הגמלה החודשית שלהם גבוה מ-40 אלף שקל. כך למשל, ב-2005 פרשו מהבנק בפרישה מוקדמת שישה בכירים, ששכר הבסיס לחישוב הגמלה שלהם נע בין 43 אלף שקל לכ-49 אלף שקל. כך למשל קיבל מנהל מחלקת משאבי אנוש ומינהל בבנק צבי תדמור, מקדמת מענק פרישה של יותר מ-1.2 מיליון שקל לאחר 35 שנות עבודה. המענק המלא שלו - שהיקפו נמצא עתה בהתדיינות - אמור להיות 2.3 מיליון שקל. הפנסיה שנקבעה לו, לאור הוותק שצבר - 70%, היא על בסיס שכר פנסיוני של 45,600 שקל שמשמעותה פנסיה של כ-32,200 שקל.

והנה עוד בכיר שיצא מהבנק ולא בזול: משה בן אהרון, מבקר ראשי בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, דמות אנונימית מבחינת רוב הציבור וגם בעבור חלק מעובדי בנק ישראל, היה ב-2004 שיאן השכר בשרות הציבורי. הוא פרש ב-2004 מהבנק בגיל 60, לאחר כמעט 38 שנות עבודה. נקבעה לו פנסיה בשיעור של 70% לפי שכר בסיס של כמעט 43,800 שקל - גמלה של יותר מ-30,600 שקל בחודש. מלבד הסכומים החביבים האלה קיבל בן אהרון מבנק ישראל מענק הסתגלות בהיקף של שלושה חודשי עבודה.

הבוס שלו, יצחק טל, המפקח על הבנקים, פרש ב-2003 בגיל 56, לאחר יותר מ-24 שנות עבודה בבנק עם פנסיה בשיעור של 56%, על בסיס פנסיוני של יותר מ-52 אלף שקל שמשמעותה גמלה של יותר מ-29 אלף שקל ברוטו בחודש. גם הוא נהנה ממענק הסתגלות בהיקף של שלוש משכורות.

הספרן המיתולוגי של בנק ישראל, עזי פומפיאן, פרש מהבנק בגיל 63, לאחר כמעט 33 שנות עבודה. בדוח הממונה על השכר לשעבר, יובל רכלבסקי, ל-2002 נכתב כי שכרו החודשי ברוטו היה 46,560 שקל. בסיס שכרו לצורך חישוב הפנסיה היה יותר מ-50 אלף שקל. הפנסיה החודשית שלו בפועל היא 35 אלף שקל.

סילביה פיטרמן, לשעבר מנהלת מחלקת מט"ח בבנק ישראל, פרשה מהבנק ב-2001 לאחר שהנגיד, דוד קליין, לא מינה אותה למשנה לנגיד. היא פרשה בגיל 55 עם רקורד של יותר מ-26 שנות עבודה בבנק ישראל, פנסיה מקסימלית של 70% וגם היא לא קופחה ממענק שלושה חודשי ההסתגלות. שכרה הקובע לצורך תשלום הגמלה היה 49,600 שקל וכל הגמלה החודשית שלה היא יותר מ-34,700 שקל ברוטו.

מיקי ערן, מנהלת המחלקה לפיקוח על מט"ח פרשה לגימלאות ב-2002 בהגיעה לגיל הפרישה, 65, לאחר יותר מ-23 שנות עבודה בבנק ישראל ופנסיה של 70%. שכרה הקובע לצורך חישוב הפנסיה היה יותר מ-52 אלף שקל, והגמלה החודשית שלה, ברוטו, יותר מ-36,500 שקל.

ושימו לב כמה מקבל עובד שפרש בגיל 46 ושנות עבודה פוטנציאליות רבות עוד לפניו: גדעון שור פרש מהבנק לאחר 21 שנות ותק, עם 55% פנסיה, 3 חודשי הסתגלות ושכר קובע לפנסיה של יותר מ-39,300 שקל. הפנסיה החודשית שלו הגיעה, אם כן, ליותר מ-21,600 שקל.

בבנק ישראל אחוז הפורשים לפני הגיל הקובע, 65, גבוה הרבה יותר מהמקובל במקומות אחרים. אחוז הפורשים עם שכר פנסיוני גדול מ-20 אלף שקל (שעל פיו מחושבת הגמלה) גבוה גם הוא מהמקובל במקומות ציבוריים.

נוהג מקובל ומקומם בבנק קובע כי עובד שפורש לפנסיה - גם אם הוא רק בן 45 - מקודם אוטומטית בשתי דרגות. הפטנט היצירתי הזה נועד כמובן להגדיל את הקיצבה החודשית של העובד. העובדים, בסיוע ההנהגה החדשה של בנק ישראל, עושים הכל כדי שהנוהג הזה לא ישתנה גם בעתיד. בנק ישראל הוא הגוף הציבורי היחיד במדינה שקובע לעצמו את תקציבו השנתי, ובמידה רבה גם את שכר עובדיו.

בחלק גדול מהגופים הציבוריים מקבלים סקטורים מועדפים תוספות שכר שונות ומשונות, המקפיצות את השכר כלפי מעלה, לעיתים לעשרות אלפי שקלים בחודש, זה מה שקורה למשל אצל טכנאים ברשות השידור. ואולם, כשהעובדים יוצאים לגמלאות, מענק הפרישה והגמלה החודשית שלהם מחושבים לפני שכר הבסיס, והסכומים נראים צנועים מאוד ביחס למקובל בבנק ישראל. הפנסיה החודשית אצל עובדים אלה נמוכה לעתים קרובות מ-10,000 שקל. בבנק ישראל מקפידים לכבד את העובדים עם פרישתם במענק פרישה גדול מאוד, ובגמלה חודשית מכובדת, על בסיס קרוב ככל האפשר לשכרם בבנק, כולל תוספות רבות.

ב-99' פרשו מהבנק המרכזי בפרישה מוקדמת יותר מ-15 עובדים. הם קיבלו מענקי פרישה חלומיים: עד כ-2 מיליון שקל לפורש. רק שלושה קיבלו מענק של פחות ממיליון שקל. שבעה מהם קיבלו מענק של יותר מ-3 מיליון שקל.

השמות של כל מקבלי המענקים, להוציא אחד, אינם מוכרים לציבור. סכומי הענק שקיבלו העובדים נשמרו בבנק ישראל בסודיות מוחלטת לאורך השנים. עובדי הבנק דאגו לא לספר עליהם גם לקרובי משפחה וחברים מדרגה ראשונה. היה ברור להם כי ההסדרים שעליהם בנויה המשכורת, ההטבות, גמלת הפרישה והפנסיה החודשית שלהם, אולי חוקיים אבל מאוד מאוד מסריחים.

הנתונים הרגישים החלו לדלוף בעקבות המשבר הקשה ביחסים של בנק ישראל עם משרד האוצר בשנים האחרונות, ולאחר כניסתם של אנשים חדשים לצמרת הבנק: סטנלי פישר הנגיד, יעקב דנון המנכ"ל, ואבי אידלסון, הממונה על משאבי האנוש.

מבקר המדינה נדהם כשנחשפו בפניו המספרים על-ידי אנשי האוצר. במשא-ומתן המתנהל עתה בין האוצר לבנק ישראל, ובין הבנק לוועד העובדים, מגלים העובדים נוקשות רבה בסוגיית מענקי הפרישה הפנטסטיים. למרות הביקורת הציבורית הגוברת, איש לא מוכן כנראה לוותר מרצונו הטוב על המענק הנכבד שמחכה לו אם יחליט על פרישה מוקדמת.

סוגיית הגמלה בשירות הציבורי לא נבדקה עדיין לעומקה בתקשורת, וכנראה גם לא בקרב הגורמים הרלוונטיים בממשלה. ואולם, אין ספק כי אם תבוצע בדיקה כזו יימצא ששכר ממוצע של 32,535 שקל לחישוב הגמלה הוא שיא ישראלי. אלא שבבנק ישראל העובדים מדפיסים כסף וכך זה גם נראה: כך למשל השכר של כלכלן בכיר ב-2003, בגיל 62, לצורכי פנסיה, היה כמעט 51 אלף שקל. עם חישוב של 70% לפנסיה תהיה הגמלה של הכלכלן הבכיר, 35 אלף שקל. כדי לשבר את העיניים והאוזניים צריך להבין שהסכום הזה דומה למשכורתו של הנגיד, וגבוה ב-5,000 שקל מהשכר של מנכ"ל משרד ממשלתי.

בשלוש השנים האחרונות נחשפו חלק מעיוותי השכר וההטבות החריגות בבנק ישראל. המידע נחשף בעקבות פרסומי הממונה על השכר באוצר, לאחר בדיקות של מבקר המדינה ובתחקירי TheMarker. היום חושף TheMarker טפח נוסף במערכת המשומנת של השכר בבנק המרכזי: חגיגת מענקי הפרישה והפנסיה של העובדים. ההטבות הגרנדיוזיות שתקראו כאן לא מוכרות במקומות עבודה אחרים בשירות הציבורי.

ייאמר "לזכותם" של ועדי העובדים בבנק ישראל לאורך השנים כי הם דאגו שהחגיגה לא תהיה רק בקומות הגבוהות - רבים מהם נהנו גם כן מההטבות החריגות. רוב מכריע של העובדים פרשו עוד לפני הגיעם לפנסיה - חלקם בגיל צעיר יחסית - וקיבלו מענקי פרישה נדיבים ביותר. בנוסף קיבלו הפורשים פנסיה חודשית שמנה בהיקפים שעלולים לעורר אפילו את קנאתם של עמיתיהם במגזר העיסקי. הכל על חשבון הקופה הציבורית.