"אני דון קיחוטה", שנכתב על-ידי
רועי חן בהשראת הרומן הנודע של מיגל דה סרוונטס, "דון קישוט", הוא מחזה מרשים ומהפנט. ההפקה, העולה בתיאטרון גשר, היא מוצלחת גם בזכות להקת השחקנים המוכשרת וגם בזכות התפאורה והתלבושות המרהיבים, התאורה, המוזיקה והאפקטים המיוחדים שכולם חוברים לחוויה תיאטרלית יוצאת דופן בניצוח המופלא של הבמאי יבגני אריה.
דון קישוט או דון קיחוטה, הוא רומן נודע שכתב הסופר והמחזאי הספרדי מיגל דה סרוונטס בשנת 1605. הגיבור של הרומן הוא בעל תפיסת מציאות מעוותת ומדמה עצמו לאביר שמנהל מלחמות צדק שאין לו כל סיכוי לנצח. הוא גם לוחם בשמה של נערה כפרית שראה בחטף ומדמה אותה לגבירה אצילה בשם דולצינאה. הוא ממנה נושא-כלים ערמומי בשם סנצ'ו פנסה, הרכוב על חמור והוא עצמו רכוב על סוס כחוש ויוצא למלחמה בין השאר בטחנות רוח, כשהוא סובר שהוא אביר על סוס אציל, הנלחם בענקים.
"אני דון קיחוטה" היא הצגה המביאה את סיפורם של שני אסירים החולקים תא כלא. אחד מהם קורא שוב ושוב באוזני חברו, שאינו יודע לקרוא, את הרומן הנודע. הקריאה בספר ההרפתקאות מאפשרת להם להפליג בדמיונם אל ההרפתקאות הססגוניות שחוו גיבורי הרומן וכך המציאות והדמיון משתלטים לסירוגין על המתרחש על הבמה. הדמיונות משתלטים על האסיר השוגה שהוא דון קיחוטה והוא מוצא עצמו בחלק השני של ההצגה בבית-חולים לחולי נפש. גם שם ממשיכים האירועים לתעתע בו. הנפשות מבית הסוהר מגיעים גם לבית-החולים והדמיונות מתערבבים פעם נוספת לתוך חייו עד לגילוי מפתיע שמעמיד את האירועים באור חדש ומסביר מעט את פשרן.
רועי חן כתב את המחזה בהשראת הרומן הנודע ויצק בו תכנים מעניינים ומותחים. ההצגה היא קולחת ואין בה רגע דל. יבגני אריה, המנהל האמנותי של גשר והבמאי של ההצגה להטט עם להקת השחקנים והיוצרים והעלה הצגה שהיא הישג תיאטרלי מרשים ביותר. כל פרט בהצגה, טופל בטוב טעם ובאיכות מקצועית. החל מהאפקטים הקוליים של המיית הים הגועש בסצנת ספינת האסירים, עבור לסצנת הכבשים הנפלאה וכלה בבית הבושת, הנחשב בדמיון הגיבור לטירת אצילות נכבדות.
הבמאי החליט גם ללהק שני שחקנים לתפקיד הראשי של דון קיחוטה בדמות האסיר מספר 1, ישראל (סשה) דמידוב ודורון תבורי, המופיעים לסירוגין.
סשה דמידוב מגלם את האסיר השפוט למאסר עולם ולאחר-מכן מאושפז בבית-חולים לחולי נפש, במשחק מרשים ומהפנט. גוון הקול המיוחד של דמידוב הוא חלק נכבד ונפלא של גילום הדמות. סשה הוא בעל יכולות דרמטיות חורגות בנוף התיאטרלי והופעתו ראויה לתשואות מיוחדות.
אלכסנדר סנדרוביץ' מפליא לגלם את האסיר השני, סנצ'ו פאנסה. סנדרוביץ' הוא שחקן רב הבעה, בעל יכולות מעולות של משחק, רב רגש ומוצלח במיוחד.
יובל ינאי מגלם את הסוהר הקשוח ואת הרופא וגם משחק בחלומות של האסירים, כסוהר בספינת האסירים. ינאי הוא שחקן מוצלח ובעל סגולות דרמטיות טובות מאוד. למרות שהוא נעים בדיבורו, הוא מצליח בגילום הסוהר המרושע וגם מצוין ומוצלח מאוד כפסיכיאטר.
נטשה מנור הנהדרת מצטיינת בגילום דמויות הסוהרת, בעלת בית הבושת והאחות. היא מצליחה לעורר השתאות במגוון התפקידים שהיא מגלמת ומשחקה הוא מוצלח ומעולה.
קארין סרויה מגלמת את אשתו של האסיר השני, סנצ'ו פאנסה. התמונה שבה היא מגיעה לבית-הסוהר כדי לגלות לבעלה על הצלחתה בקיצור עונשו ולשכנעו לשוב הביתה לאחר השחרור - היא מצוינת. קארין מבריקה בגילום הדמות ומרשימה באיכות המשחק.
הקורוס רב המשתתפים מלוהק ושזור בשחקנים נפלאים וידועים, בהם לוסי דובינצ'ק, הנרי דויד, סבטלנה דמידוב, דוד זיסלסון, יוליה טגיל, פאולו א. מאורה,איגור ממונוב, דניאל סטיופין, אנג'לה שטיינגרט, שיר שנער, ליליאן רות, רות רסיוק, אלכסנדר טורופובסקי טאנדרי קוליש.
התפאורה שעיצב סמיון פסטור היא פשוטה ומדהימה כאחד. התלבושות של סטפניה גראורוגקייטה הן נפלאות ומרהיבות עין. התאורה המוצלחת של איגור קפוסטין היא מדויקת ונהדרת. המוזיקה שעיצב אבי בנימין מצוינת ושזורה בקטעים מיצירות ורדי ואחרים וכן מקטע מהמחזמר דון קישוט בביצוע ז'ק ברל. הסאונד של מיכאל וייסבורד הוא מצוין. קטע הסערה בים הוא קסום.
