אם יש דבר אחד שמפריע לי במיוחד בכל הקשור להתייחסות - או לגדר דיוק באשר לאי ההתייחסות - לגל הטרור הערבי, הגואה והעובר על מדינת-ישראל לאחרונה, הוא שתיקתם המוחלטת של כלל הערבים, תושבי ואזרחי ישראל, בהתייחס לגל טרור זה.
אל מול חוצפתו הפומבית הבוטה והיהירה של אביה של הנערה שנורתה בעפולה, כשהיא אוחזת סכין בידה, שהעז להתראיין לכלי התקשורת ולהשוות התנהגות כוחות הביטחון שירו, ירי מקורב, כלפי בתו,
"שרק נצפתה ברבים כשהיא אוחזת ומניפה סכין בידה", להתנהגותם של כוחות ביטחון אלה, כלפי
יגאל עמיר, על-רקע רצח
יצחק רבין ז"ל, תוך שהם טען כי:
"דם הערבים זול יותר מדמם של הערבים", לא שמענו, לא קראנו ולא חזינו, בכלי התקשורת השונים, כל הודעת גינוי פומבית לגל טרור עכור, רצחני ונבזי זה, מצד ראשי ודברי המגזר הערבי, תושבי ואזרחי מדינת ישראל.
שתיקה קולקטיבית ופחדנית זו
שתיקתם של הדגים, האילמים, חסרי הקול, לכאורה של כלל הערבים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל מעבר לכך שהיא מעידה על אי-רצונם, להיות מעורבים
מעורבות ישירה ולנקוט עמדה פומבית, באשר לגל טרור זה, העובר על מדינת ישראל, מעידה גם, לכאורה, על כך,
כי כלל הערבים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל תומכים, לכאורה - ולו רק בשתיקתם הפומבית - בגל טרור זה. אם לא כך הם פני הדברים, מדוע לא שמענו, לא ראינו ולא קראנו
ולו גם הודעת גינוי פומבית, הודעה גינוי, אחת לפחות מצד ראשי ודברי המגזר הערבי, תושבי ואזרחי מדינת-ישראל. מדוע לא יצאו הם אל המיקרופונים ואל מצלמות הטלוויזיה וגינו
פומבית, בגלוי ובשער בת-רבים - גל טרור עכור זה?
ומה היא תגובתו של הציבור היהודי בישראל, לשתיקת דגים זו ולעצם החלטתם של הערבים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, לטמון ראשם בחול ולהימנע מגינוי גל טרור זה? התגובה והתשובה לשתיקת דגים זו, הינה היא פשוטה, חדה וישירה מאין כמוה, בדיוק, כמו חדותה, פשטותה וישירותה של שתיקת הדגים של הערבים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל. רוב ציבור אזרחי ותושבי מדינת-ישראל, ממוצא יהודי אם לא כולו מחרים העסקים של הערבים, תושבי ואזרחי מדינת-ישראל, החרמה מוחלטת. אם נזדמן לכם לעבור, בימים האחרונים, ליד מאפית "אבולעפיה", הממוקמת במיקום מרכזי ביפו ליד מגדל השעון, תיווכחו דעת, כי מאפייה זו, שהייתה שוקקת חיים משך מרבית שעות היום והלילה ועשרות קונים צבאו והתגודדו סביבה, ריקה מקונים.
"כיכר השוק ריקה" - ריקה ושוממה, לחלוטין, כמאמר השיר.
הדבר נכון, לא רק באשר למאפיה זו, אלא גם הינו נכון וישים, גם באשר לכלל העסקים שמנהלים ומחזיקים בבעלותם, ערביים תושבי ואזרחי מדינת-ישראל . הדברים נותנים ביטויים
הגלוי והחד-משמעי, הן ביפו, הן בשאר הערים, בעלות רוב מספרי ערבי של ערבים, תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה והן באשר לערים המעורבות, בהם התנהלו עד לאחרונה חיי מסחר שוקקים ומעורבים של יהודים וערבים תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה, ערבים ויהודים, כאחת. כרגע נוצר קרע מוחלט בין רוב היהודים והערבים, אזרחי מדינת-ישראל ותושביה, קרע שנראה כי אינו ניתן לאיחוי, בזמן הקרוב.
איש אינו מדבר על כך בפומבי, אולם הכל, הכל יודעים אמת ברורה ומוחלטת זו. הדברים צועקים ובולטים לעין, בראש חוצות.
עסקיהם של הערבים, תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה, מוחרמים בחרם מוחלט בידי ציבור הקונים היהודים, ציבור קונים בכוח, בעל כוח קנייה עצום, המדיר רגליו לחלוטין ובצורה מופגנת מעסקים אלה. וציבור הערבים, תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה? הם יוצאים, מדי יום ביומו לעבודתם ומשתכרים אל צרור נקוב. הכל, במגזר הערבי, תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה, ממתינים בהמתנה דרוכה לרגע בו יחלוף גל הטרור הערבי והציבור היהודי ישכח גל טרור עכור זה
"שכן אלוהים הביא לאנשים, במזל גדול, גם השכחה", כפי שהתבטא סוחר ערבי מתוסכל, תושב מדינת-ישראל ואזרח ישראל במאת אחוזים, בתקשורת והכל, הכל ישוב אל מקומו, בשלום. האומנם? האם יש בסיס לתקווה מוחלטת וחד-משמעית זו של המגזר הערבי. אזרחי מדינת-ישראל ותושביה?
מציאות העבר מוכיחה, כי המגזר הערבי של תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה, הינו בעל זיכרון קצר ביותר. תוך זמן מועט, מועט ביותר לאחר שוך ותום גל טרור, זה וגם/או אחר חוזר הציבור היהודי של אזרחי מדינת-ישראל ותושביה אל הרגליו הישנים, שמקודם. הרחבה שלפני מסעדת "אבולעפיה", מתמלאת מחדש בקונים, הרעבים לפיתות החמות היוצאות מהטאבון של מאפיה זו, בתי-העסק של הערבים, תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה, מתמלאים, גם הם, מחדש בקונים ויש אפילו שירחיקו עד הערים הערביות הפלשתיניות
שאינן בתחום ובשליטת מדינת-ישראל כדי לתקן רכבם, במוסכים המקומיים, במחיר זול, תוך סיכון מוחלט וברור של חייהם וסיכון חיי הנלווים אליהם.
גל הטרור הערבי העכור הנוכחי שונה מקודמיו, שכן הפעם מתבררת לציבור היהודי, אזרחי מדינת-ישראל ותושביה, עוצמתה הרגשית של שנאת הערבים, תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה וגם של אלה הפלשתינים, כאחת אל וכלפי הציבור היהודי, במדינת-ישראל. שוב אין מדובר במחבלים מאורגנים, הפועלים מטעם ארגוני טרור ושעברו אימונים שוטפים, אלא מדובר במחבלים פלשתינים ומקומיים, כאחת, מ"תוצרת בית".
הפעם מדובר באנשים רגילים מן השורה, שהחליטו לקחת סכין מהמטבח ובמקום לחתוך בה מוצרי מזון,
החליטו הם להרוג ולשחוט, בסכין זו, כמה שיותר יהודים. המציאות הוכיחה במסגרת גל טרור עכור ורצחני זה כי שעה שנתקלו מחבלים מ"תוצרת בית" אלה, בתיירים הניחו הם להם, לנפשם. לעומת זאת רע ומהר היה גורלם של מי שחזותם העידה עליהם, כמאה עדים, שיהודים הם. הדבר נכון במיוחד, באשר לחרדים שאיתרע מזלם ונתקלו הם במחבלים מ"תוצרת בית" אלה, בדרכם לתפילה אל הכותל המערבי וגם/או בחזרתם מתפילתם בכותל המערבי, בקרבת שער שכם.
לא נראה הדבר, כי הציבור היהודי של אזרחי מדינת-ישראל ותושביה, יישכח על ידם, עד מהרה, גל עצום ומתגבר כזה של שנאה על-רקע לאומי ולאומני. הוסף לכך גם שתיקת הדגים, המרגיזה והמקוממת של בני המגזר הערבי, אזרחי מדינת-ישראל ותושביה והרי לך מתכון מושלם לחרם כללי, ארוך וממושך של היהודים, אזרחי מדינת-ישראל ותושביה, על בני המגזר הערבי המקומי. איש לא ידבר על כך, בפומבי, שכן איש אינו מעוניין להיחשד, רחמנא ליצלן, בגזענות ולשאת בתוצאותיה של התנהגות גזענית זו. עם זאת, רק המציאות בשטח תוכיח, אם הארנק היהודי הקולקטיבי - שנסגר בתקופה האחרונה אל מול המגזר הערבי הקולקטיבי של אזרחי המדינה ותושביה - ייפתח מחדש.
לא מן הנמנע, כי תיווצר, בשל גל טרור עכור ומתמשך זה מציאות כלכלית חדשה ביחסי המסחר בין יהודים וערבים, ערבים ויהודים - כאחת, אזרחי מדינת-ישראל ותושביה. ייתכן כי הערבים, אזרחי המדינה ותושביה
"ייצאו מהמשחק הכלכלי השוטף", באופן כמעט מוחלט וגם/או יחסי המסחר ההדדיים בינם ליהודים, תושבי מדינת-ישראל ואזרחיה, יצטמצם, בצורה משמעותית ביותר.
