בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
קציבת מזונות סרבנית גט גם ללא כפיית גט
|
בפסק-הדין שניתן בביהמ"ש העליון ברוב דעות השופטים נקבע כי אין כל תוקף מחייב לקציבת מזונות לאישה לתקופה קצובה, הגם שבית-הדין הרבני לא כפה מתן גט, בעניינה של האישה
|
ערעור האישה התקבל [צילום: AP]
|
|
|
|
|
שפע של שאלות תקדימיות התעוררו בפני בית המשפט העליון בשבתו בערעור מזונות על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בתל אביב שהתערב בשאלת מזונות שקצב בית המשפט לענייני משפחה. פסק-הדין עצמו, בעניינו הפרטי מעניין פחות, מהסוגיות העקרוניות שנכרכו סביב השאלה המשפטית הפרטיקולארית שמעלה פסק-הדין. בפסק-הדין שניתן ברוב דעות כב' השופטים, פרופ' דפנה ברק-ארז (שכתבה פסק-הדין העיקרי), אליה הצטרף כב' השופט, צבי זילברטל - אל מול דעתו החולקת של המשנה-לנשיאה כב' השופט, אליקים רובינשטיין, נקבע, כי אין כל תוקף מחייב לקציבת מזונות לאישה לתקופה קצובה, הגם שבית-הדין הרבני לא כפה מתן גט, בעניינה של האישה. בית המשפט לענייני משפחה, בתל אביב (כב' השופט, יהורם שקד), קבע בפסק-דין שיצא מלפניו, כי פסיקת מזונות לאישה כפופה לעיקרון תום-הלב. מאחר שבית המשפט לענייני משפחה הגיע למסקנה שהאישה אינה רוצה להתגרש, משיקולים ממוניים ולא בתום-לב, מה-גם שהיא מונעת פירוק השיתוף בביתם של בני הזוג, בכך שהיא ממשיכה לגור בבית זה ומונעת איזון משאבים, הרי יש לפסוק לה מזונות לתקופה מוגבלת, הגם שקשר הנישואין קיים. בית המשפט העליון קיבל ערעורה של האישה כפי שבא הדבר לידי ביטוי בפסק-דינה של כב' השופטת, פרופ' דפנה ברק-ארז, שקבעה (כאמור בהסכמת כב' השופט, צבי זילברטל), כי פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בעניין קציבת המזינות יתבטל וכי ככל שלא יחול שינוי בנסיבותיהם של בני הזוג ובכלל זה הנסיבות להתדיינות בבית-הדין הרבני, ימשיך הבעל לשלם לאישה מזונותיה, כפי שנקבעו הם בפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ללא קביעת כל מועד שהוא, בדבר הפסקת מועד תשלום המזונות לאישה. בית משפט המחוזי, קיבל ערעור האישה, אך ורק בהתייחס למועד שנקבע לקציבת המזונות בלבד וקבע שהיה מקום לקצוב מזונות האישה, בכפוף לקביעת מועד מאוחר יותר לסיום התקופה שבה יחויב הבעל לשלמם. לכן, סירב בית המשפט המחוזי להתערב בשיעור המזונות שנקבע, המבוסס על קביעות עובדתיות וצמצם הדיון שבפניו לשאלה העקרונית, שעניינה לקצוב תקופת המזונות והמענה לה במקרה הדווקני. בית משפט המחוזי, קבע, כי נקודת המוצא לדיון צריכה להיות שמזונות האישה נסמכים על הדין האישי, תוך שהוא סוקר התפתחות הפסיקה בקשר לכך שיכולת ההשתכרות של האישה, צריכה להיות מובאת בחשבון בקביעת סכום המזונות; נסיבות המקרה (ובכלל זה אורך הקשר ונסיבות הפירוד והתפיסה לפיה החיוב במזונות צריך להיות כפוף לעקרון תום הלב ותקנת הציבור. בפסק-דינו התייחס בית משפט המחוזי לכך, ששלילת מזונות האישה שלא על בסיס הדין הדתי, אמורה לשמש ככלי משפטי, המיועד להתגבר על סרבנות הגט ולשמש כתמריץ לגירושי הצדדים, בדומה להתפתחות שחלה בתביעות נזיקין, בגין סרבנות גט. לדעתו מדובר באישה הממאנת להסדיר הגירושין כקביעת בית המשפט לענייני משפחה, ולמרות שבית-הדין הרבני לא קבע כך החליט הוא, כי יש מקום להתערב בקביעה זו. לאחר שהגיע למסקנה שהבעל הוא זה שבחר לעזוב בית המשפחה, קבע המחוזי, שאין מדובר בסרבנית גט, במיוחד כשבית המשפט לענייני משפחה, נמנע מלהתייחס לנסיבות עזיבת הבעל בית המשפחה. עוד קבע המחוזי, כי האישה הייתה רשאית לדרוש שיוסדרו ענייני הרכוש, טרם הגירושין, נוכח העובדה שקיימים משאבים כלכליים שהיא זכאית לחלק בהם. כב' השופט, צבי זילברטל, מציין בפסק-דינו כי במחלוקת שהתגלעה בין שני חבריו להרכב, מצטרף הוא לתוצאה אליה הגיעה כב' השופטת, פרופ' ברק-ארז. לדעתו יש לחלק הדיון בערעור לשתי שאלות עיקריות. האחת - שאלת הסמכות (או, למצער, אופן הפעלתה), קרי, האם רשאי בית המשפט לענייני משפחה לשלול מאישה מזונותיה, מבלי שקדמה לכך החלטה בדבר חיוב האישה בגט, בידי בית-הדין הרבני וללא קביעתו הפוזיטיבית, כי הנישואין בין בני הזוג הגיעו לקיצם. השופטת, ד' ברק-ארז, קבעה כי לפי עקרון הכיבוד ההדדי, בין ערכאות, יש לקיים ריסון של בית המשפט האזרחי וכל עוד לא החליט הרבני לכפות גט, אין בית המשפט האזרחי, רשאי לבסס פסיקתו, בנושא המזונות, על עניין "סרבנות גט". המשנה לנשיאה, כב' השופט, אליקים רובינשטיין, חלק על עמדתה של כב' השופטת, ד' ברק-ארז וקבע, שבתי-המשפט האזרחיים רשאים לשלול מאישה נשואה מזונותיה, אם יתרשמו הם שהנישואין הסתיימו בפועל והאישה מסרבת לקבל גיטה, משיקול כלכליים בלבד. השופט, צבי זילברטל, בחר להצטרף, לעניין זה, לעמדתו של המשנה לנשיאה, כב' השופט, אליקים רובינשטיין, תוך שהוא מנמק, בפירוט רב, בפסק-דינו, עמדתו זו. השאלה השנייה אליה מתייחס כב' השופט, צבי זילברטל, בפסק-דינו, הינה, מה הם השיקולים אותם צריך בית המשפט להביא בחשבון, טרם ישלול מאישה מזונותיה, בשל "סרבנות גט" והאם בנסיבות המקרה הנדון, היה מקום לקציבת מזונותיה של האישה. שופט נכבד זה מציין, כי משהגיע הוא למסקנה שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך, באופן עקרוני, לקצוב מזונות אישה, בשל "סרבנות גט" גם ללא קביעה פוזיטיבית של הרבני, הרי שהשאלה העקרונית, בגינה ניתנה רשות הערעור הוכרעה ונמצא שקביעת בית משפט לענייני משפחה, הייתה בסמכות. לכן, ניתן היה לעצור בנקודה זו, להותיר את שנקבע בבית משפט המחוזי על קנו, ללא התערבות נוספת בשאלה היישומית והקונקרטית, שהובאה לפתחו של בית משפט העליון - דרך בה נקט כב' השופט, אליקים רובינשטיין שקבע שמזונות האישה ישולמו לה עד למועד שנקצב על-ידי בית המשפט המחוזי וכי בסיום התקופה ניתן יהיה לבחון המצב בין הצדדים וההצדקה למזונות משקמים, על בסיס בקשה חדשה. כב' השופט זילברטל סבור, כמפורט בפסק-דינו, כי יש לבחון השיקולים שבית משפט לענייני משפחה צריך לשקול, כשהוא מתבקש לקצוב וגם/או לשלול מזונות אישה נשואה, רק משום שהיא מעכבת הגירושין ומסרבת לקבל גיטה, מסיבות כלכליות. לדעתו, קיימים כיום לא מעט כלים משפטיים שנועדו להתמודד עם המצוקה הכלכלית של בן הזוג שאינו עובד, ועם אי-השוויון ביכולת ההשתכרות בין בני זוג, כשחלוקת התפקידים ביניהם, במהלך חיי הנישואין הייתה "החלוקה המסורתית". הוא מצביע על קיום "מזונות משקמים-אזרחיים", כמו-גם על אפשרויות ל"איזון משאבים בלתי שוויוני"; על "חלוקת הון אנושי", כמו-גם על "פיצוי על הפסדי קריירה". זה הוא "ארגז הכלים" השלם, עליו הוא מצביע שנועד להביא לתוצאה צודקת ולכך שגם בן הזוג "הביתי" יהיה מוגן מבחינה כלכלית לאחר הגירושין. מדובר בפסק-דין מרתק, שכדאי לקרוא אותו קריאה מקורבת - לאור החידושים הרבים הקיימים בו. בע"מ 3151/14 פלוני נ' פלוני; ניתן בתאריך 5.11.2015.
|
|
הכותב הוא השותף-המייסד של ד"ר חיים שטנגר, משרד עורכי דין ומשרדו מתמחה בתחום המשפט הפלילי, דיני מעצרים, כמו-גם בתחומי המשפט העסקי, דיני חברות, פירוקים ופשיטות-רגל, דיני ירושות וסכסוכים עסקיים-משפחתיים ודיני משפחה, כמו-גם בהופעות בבג"ץ ובענייני עתירות מנהליות, קניין רוחני ומקרקעין. ד"ר חיים שטנגר, אינו עובד במקצועו, במהלך השנה הקרובה ובמקומו עובדים - בתקופה זו - עורכי הדין אורי פנטילט וארנון שצמן.
|
|
תאריך:
|
08/11/2015
|
|
|
עודכן:
|
08/11/2015
|
|
חיים שטנגר
|
קציבת מזונות סרבנית גט גם ללא כפיית גט
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
גוריאל
|
13/11/15 06:51
|
|
בתוכנית "עובדה" ששודרה השבוע (5.11.15) הציגה המראיינת אילנה דיין שאלה נוקבת לכוכבת התוכנית, שולה זקן: "אולמרט טוען שאת עבריינית".
|
|
|
גבולות חוסר הכבוד כלפי בית המשפט העליון, שופטותיו ושופטיו, כמו-גם גבולות חוסר הכבוד כלפי פסקי-דין והחלטות של בית המשפט העליון, נחצו למרבה הצער זה מכבר. אתמול נחצה גם גבול חוסר הפחד כלפי בית המשפט העליון, שופטותיו ושופטיו, כמו-גם נחצה למרבה הצער גם גבול החובה החוקית לקיים ולציית, ללא ערעור וללא כל הרהור שהוא לפסקי-דין והחלטות של בית המשפט העליון, גם כל אימת שאין נושאים הם חן וחסד בעיני קבוצה זו וגם/או בעיני קבוצה אחרת.
|
|
|
רשימה זו הייתה אמורה להיכתב ולראות אור של שמש, עוד בתחילתו של שבוע זה - לאחר שגל תגובנים (טוקבקיסטים), הסתער והגיב על רשימתי: "שופטי בג"ץ עוד יתגעגע לדניאל פרדימן" ("מחלקה ראשונה" - 29.10.2015). צוק העתים וענייני שעה דחופים יותר (גל הסכינאות, הרעב של ניצולי השואה ועוד), דחה מימוש כוונתי זו, עד שקראתי דבריו - הבלתי מדויקים, בכל הכבוד הראוי - של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, כב' השופט, אליקים רובינשטיין, בדבר "תסכוליהם של פוליטיקאים וכותבים כאלה ואחרים" והחזירו כוונתי זו, אל סדר היום. הנה תוצאתה בפניכם, בכתובים.
|
|
|
ויליאם לינץ’ שהיה בעל מטעים ושופט שלום מווירג'ינה, בעת מלחמת העצמאות של ארצות-הברית, אשר עמד בראש בית משפט ארעי שהוקדם במטרה להטיל עונשי מוות על לויאליסטיים, שתמכו באנגליה - בעת מלחמת עצמאות זו - לא ידע, אותה עת, כי שם משפחתו יהפוך מושג והגדרה לפעולה אלימה של המון המוציא להורג אדם בלי הליך משפטי, בטענה כי אותו אדם ביצע פשע. מעשה הלינץ’ מלווה, במקרים רבים, בפגיעות ובעינויים בחשוד במעשה שהביא ללינץ’ ציבורי נגדו, כאשר -בספרות וכרוניקה העולמית - מתייחס הגדרה זו גם לגזר דין מחמיר או גזר דין מוות המושת על אדם בלי הליך משפטי נאות על-ידי בית דין שזכה בסמכותו זו, שלא כדין.
|
|
|
כשרצתה אמי מורתי, עליה השלום, להדגיש חשיבותו של נושא, בו עסקה היא, נטשה פתע פתאום הדיבור בשפה העברית, בה שלטה היא היטב עוד מהתקופה בה עברה היא הכשרה חקלאית כחלוצה בחוות חקלאית בצרפת, קודם עלייתה ארצה, במטרה להגשים הייעוד הציוני הצפוי לה - כמי שתטייב, כפועלת חקלאית, אדמת ארץ-ישראל. או אז שבה היא אל שפת ילדותה, הלא היא השפה הגרמנית, ופסקה פסוקה נחרצות - אחר הבעת דעתה העניינית על הנושא שעמד במרכז הדיון - תוך שהכריזה, כלפי עולם ועלמיא: "מי שאיבד הבושה - איבד הכל". לאחר הפסקה מתודית מרשימה, חזרה ואמרה, בגרמנית מושלמת, צחה ונוקבת, כאחת: "כן. כן. זה הוא הנושא. מי שאיבד הבושה, אבד לו הכל".
|
|
|
|