כך לא מפריכים תחקירים עיתונאיים

יש לי הערכה מקצועית רבה לעיתונאים רביב דרוקר וברוך קרא. אני לא מכיר אותם אישית. אני נחשף לתוצר העיתונאי שלהם בערוץ התקשורת שמעסיק אותם. כבעל ניסיון עשיר ורב שנים בתחום החקירות והתחקירים, אני מתפעל לעיתים מיכולתם לחשוף מחדלים ציבוריים, יכולת מקצועית שלא נופלת מזו של חוקרים מקצועיים ברשויות החקירה הממלכתיות.

בתוכנית שלהם "המקור" (08.12.15) משהו קרה לאותה יכולת משובחת. הניסיון הקולקטיבי בסיוע ענת גורן, בת זוגו של רביב דרוקר, להפריך את הידיעות והכתבות שפרסם העיתונאי יואב יצחק לאורך שנים, בעניינו של אפרים ברכה ז"ל היה כושל ולא מקצועי. כך לא מפריכים ידיעות. החיבור המשולש שנוצר אד הוק לצורך התקיפה החזיתית של עמית למקצוע, עלול להיתפס בעיני הציבור כמסע נקמה וחיסול חשבונות בשליחות הממסד, משפחת ברכה ואולי בשליחות מצפונם האישי והמוסרי.

המניע לא מעניין אותי. הוא גם לא רלוונטי לטעמי. אני מתקומם בשם המקצועיות בלבד. להביא את עדותם של בעלי העניין כמו משה לדור ויואב סגלוביץ' לצד פרשנות מתחכמת, צינית ולא מבוססת, כעדות הזמה לפרסומים של יואב יצחק, זה מוטה, לא צודק וגם לא אמין.

אילו החבורה מערוץ 10 הייתה חושפת את המקורות, הידיעות, ההקלטות, הצילומים וכל מידע אחר שהיה ברשותו של יואב יצחק, ומעמתת את הקיים אל מול מידע סותר אחר שהם אספו ממקורות שלהם, הייתי מצדיע למקצועיותם ולשירות המיוחד לאינטרס הציבורי.

אני יודע מניסיון אישי, שתחקירים עיתונאיים כדוגמת אלו המתפרסמים גם על-ידי קרא ודרוקר, בנויים על אותה תשתית שנבחנת, מועשרת ומוצלבת עד לקבלת תמונה אמינה שנתמכת בייעוץ משפטי, מאושרת לשידור ומוכנה להתמודד עם תביעה לבחינת אמינות ההצהרה המתגוננת, "אמת דיברתי". כך צריך לעבוד עיתונאי חוקר. עליו לשאוף לגיבוש מסכת ראיות שקבילותה עוברת את הסף הנדרש להגשת ראיה לבית המשפט. זה האידיאל, שלא תמיד אפשרי לביצוע.

על העיתונאי החוקר להוכיח שפעל בתום לב ובמקצועיות תוך בדיקה ואימות של כל פיסת מידע שהגיעה אליו, ולא משנה מהו המניע והאינטרס של מקורות המידע. כל עוד שדרוקר, קרא וגורן לא הוכיחו שיצחק, סטה מהשורה ומדרך בחינת הידיעות שהגיעו אליו ממקורות שונים ופעל בניגוד לאמות מידה עיתונאיות, לפני שהחליט לפרסם את ממצאי תחקיריו, אין להם אלא להלין על עצמם ועל גישתם הלא מקצועית, שלא מתאימה להם ולמעמדם המוערך, גם על ידי, עת ניסו להטיל דופי בפרסומיו של יואב יצחק.

גם אם נניח שיצחק בחר לפרסם בדיות בשליחות הרב פינטו ובאי חצרו, כל מי שסבור ששמו הטוב נפגע מפרסומיו יתכבד ויתבע את העיתונאי. בית המשפט לטעמי, גם במקרה דנן, הוא המסגרת היחידה שאני רוחש לה אמון וכבוד מקצועי שיכולה לברר אם יואב יצחק בדה מלבו ודמיונו את פרסומיו אודות אפרים ברכה ז"ל. משלא הוגשה כל תביעה עד היום כנגד נכונות הידיעות שפורסמו, צריך לקבל אותן כמוצר עיתונאי לגיטימי, כמו כל פרסום אחר של דרוקר וקרא.

יש טעם לפגם בעצם העובדה, שעיתונאים תוקפים עמית למקצוע מתוך ניסיון בוטה לפגוע באמינותו המקצועית. זה נשמע ונראה רע גם לצופה ההדיוט והלא מקצועי, שלא מצוי בנבכי החקירות הפליליות והתחקירים העיתונאיים. לתחושתי, האוביקטיביות העיתונאית, אם יש כזו, של דרוקר וקרא, חטפה מכה בכנפה. וזה חבל.

אני רוצה לקוות, כי תרומתה המקצועית של העיתונות החוקרת תמשיך להדהד ולהצליף במי שראוי לחשוף את ערוותו הציבורית המושחתת, באמצעות ראיות מבוססות ואמינות. העיתונאים, דרוקר וקרא יודעים את העבודה ואת מטרת שליחותם העיתונאית לתועלת הציבור. גם יואב יצחק יודע היטב את מלאכתו, כפי שהוכח במשך עשרות שנים של חשיפות דרמטיות ומטלטלות. טוב יעשו דרוקר וקרא, אם יחשבו מסלול מחדש, בעקבות ה"סטייה" הלא מוצלחת בתוכנית "המקור", ויחזרו לדרך המלך הטובה והמוכרת, שקיבעה אותם בתודעה הציבורית כעיתונאים מוערכים, בזכות ולא בחסד.