ברוב חוצפתו ויהירותו ניצב השבוע ראש הממשלה לשעבר, המגה-מושחת
אהוד אולמרט, פעם נוספת מול כל מיקרופון והכריז אחרי שהורשע בקבלת שוחד בפרשת
הולילנד: "מעולם לא הוצע לי ומעולם לא קיבלתי ולא לקחתי שוחד". אין ספק שזו הייתה בדיחה מקברית של אולמרט, שהמציא לאורך שירותו הציבורי הממושך שיטות מתוחכמות ומגוונות לקבלת שוחד.
הרי בפרשת הולילנד עצמה, שאולמרט מנסה לשווא מזה שנים להרחיק עצמו ממנה, הוא קיבל שוחד מ
שמואל דכנר ומכמה מעורבים אחרים בדמות תרומות נדיבות למסע הבחירות שלו לראשות עיריית ירושלים. אבל עבירה חמורה זו, כמו גם מעללים אחרים של אולמרט, לא הגיעו לפתחו של בית המשפט.
למעלה מ-40 שנה ליוויתי מקרוב את פעילותו העבריינית הגלויה והסמויה של אולמרט כעיתונאי חוקר, כבעל תפקיד מרכזי בעמותת אמיתי וכיו"ר הנהלת תנועת אומ"ץ, וחשתי שאולמרט אינו יודע שובעה. לא במקרה הוא נחשב לאחד האישים הפוליטיים שהתעשרו מאוד במהלך שירותם הציבורי, כשהפכו אותו קרדום לחפור בו עמוק.
בדרך: טלנסקי והשיבוש
בפעם הקודמת הכחיש אולמרט שקיבל אי-פעם שוחד, אחרי שאולץ לפרוש מתפקיד ראש הממשלה בעקבות פתיחת חקירת משטרה נגדו בחשד שהיה מעורב בכמה פרשות שחיתות. אחת הבולטות בהן הייתה קבלת מעטפות עמוסות דולרים מ
משה טלנסקי, שאף הגיע ארצה כדי להעיר על כך. אולמרט הכריז אז מול פני האומה שאגורה לא כשרה לא דבקה לכיסו. אולמרט הטפלון נחלץ בשלב הראשון מפרשת טלנסקי, הודות לשופטים שאולמרט הצליח לתעתע בהם במתק שפתיו הידוע.
רק הודות לראיות חדשות שסופקו בעקבות הקלטות המסעירות שביצעה
שולה זקן, הועמד אולמרט לדין פעם נוספת בפרשת טלנסקי ונדון לשמונה חודשי מאסר. בית המשפט העליון אמור לדון בחודש הבא, עוד לפני מועד כניסתו של אולמרט לכלא, בערעורו על עונש המאסר שנגזר לו. מעניין אם השופטים העליונים הרחמנים יחליטו לחפוף את שני העונשים.
נוסף לכך צריכה הפרקליטות להכריע בקרב אם להגיש כתב אישום נגד אולמרט בחשד להדחה בעדות ולשיבוש מהלכי משפט, בעקבות ההקלטות שסיפקה זקן. אולמרט עשה מאמצים בלתי נלאים כדי שזקן לא תעיד נגדו, ובין השאר דאג שתקבל סיוע כספי מאנשי עסקים שנמנו על מקורביו. אחד מהם הוא
אלפרד אקירוב, שאולמרט סייע לו רבות להקים את מתחם ממילא היוקרתי ולידו מלון מצודת דוד המפואר, בתקופה שבה כיהן אולמרט כראש העיר.
הקמת המתחם עוררה הרמת גבות ומסע לחישות על כספים שזרמו לכיסים פרטיים של בכירים. המשטרה חקרה בשעתו חשדות שאולמרט לא עשה זאת לשם שמים וכדרכו צ'ופר ע"י אקירוב. בין השאר הועמדה לרשות מטה הבחירות שלו קומה שלמה. תוצאות החקירה המשטרתית היו עלובות. הייתה זו אחת מעשרות החקירות שהוא נחלץ מהן בעור שיניו. אומ"ץ הגישה בשעתו תלונה למשטרה על כך שאקירוב נמנה על אחד הרוכשים הכבדים של ציוריה של עליזה אולמרט, וכמו רבים אחרים ששיחרו לפתחו של בעלה, שילם מחירים מופקעים שחשודים כהענקת שוחד. הסיפור הזה היה כנראה גדול על חוקרי משטרת ישראל, שהעדיפו לעקוף אותו.
אקירוב והתמונות של עליזה
דמעות התנינה ששפכה בשעתו עליזה, בשעה שקבלה על ההתנפלות על בעלה כאשר טענה בראיון עיתונאי שהיא מאמינה שמעולם לא קיבל שוחד, היו פתטיות. בפועל, גם היא הייתה צריכה להיחקר במשטרה כשותפה לדבר עבירה. אגב, בשעתו פניתי אל מנהל רשות המיסים דאז,
ג'קי מצא (שהסתבך בינתיים בפלילים), בבקשה לקבל נתונים על גופים ואישים שרכשו את ציוריה של עליזה. המטרה הייתה להשוות את מחיר הרכישה לעומת השווי הריאלי בשוק האמנותי, אך הסודיות הקבועה בחוק אסרה עליו לעשות זאת.
אקירוב חיפש דרכים נוספות לגמול לאולמרט, והציע לו בשעתו לרכוש דירה במחיר מציאה באחד ממגדלי היוקרה שהקים בתל אביב. העסקה המוזרה נקטעה בגלל התנגדותה של עליזה, שטענה שמגורים במגדל זה מנקרים עיניים. במקום זאת רכשו האולמרטים דירה מפוארת במקום אחר בתל אביב.
תעשיית השוחד שקיבל אולמרט לאורך השנים פשטה ולבשה צורות. אולמרט הנהנתן היה עמוס בעניבות אופנתיות, שעונים מיוחדים, עטים נובעים יקרים, משקאות חריפים משובחים וסיגרים נדירים שהיו חלק ממערך השוחד המיומן שלו. פרט מאלף: אחת החקירות המשטרה התמקדה במלאי העטים היוקרתיים שהיה בביתו של אולמרט. מקור יודע דבר גילה, כי באחד הימים יצא שליח מיוחד לחנות עטים תל אביבית ידועה, שבעליה הסכים לאחסן מגש עטים של אולמרט עד יעבור זעם.
הנחת העבודה הייתה שבעקבות פרשת הולילנד, שנחשפה ע"י העיתונאי
יואב יצחק ב-News1, ייחשפו בזו אחר זו עוד פרשות בירושלים ובמקומות אחרים בארץ, שבהם אולמרט שומן היטב. אולם העומס על המשטרה היה רב מדי ולא היה לה גיבוי של הפרקליטות להרחיב את היריעה. שורה של פרויקטים מושחתים נוספים שאליהם היה קשור אולמרט לא נחשפו, גם משום שחלה עליהם התיישנות.
הלוואות שלא הוחזרו
את הכסף הגדול, שהסתכם במאות אלפי דולרים, נטל אולמרט הערמומי באמצעות הלוואות שביקש וקיבל בכסף זר במזומן, מבלי שטרח לתת כתמורה מסמך כלשהו או המחאה דחויה. את כספי ההלוואות לא טרח אולמרט להחזיר, בידיעה מראש שהוא מכוסה מפני חשיפה פומבית או חקירה משטרתית. ואמנם, נותני ההלוואות היו לרוב אנשי עסקים שנהנו משירותיו הממלכתיים של אולמרט, בניגוד לכללי המינהל התקין ולעיתים גם בניגוד לחוק. הרמיזות החוזרות ונשנות שלהם לאולמרט להחזיר את כספי ההלוואות לא הועילו, ורובם נאלצים להבליג עד היום מחשש שיפלילו את עצמם.
אחת ההלוואות אף מצאה את דרכה לכתב אישום נגד אולמרט. היו אלו 75,000 דולר שקיבל מג'ו אלמליח בינואר 1993, בעת שכיהן כחבר כנסת ונערך להתמודדות על ראשות עיריית ירושלים. בעת קבלת ההלוואה, שימש אולמרט דירקטור בחברת חיפושי נפט שבבעלות אלמליח, ובתפקידו זה הייתה לו השפעה על החלטות הדירקטוריון, שהיה בהן להיטיב עם אלמליח. אולמרט נאלץ להחזיר את ההלוואה רק בשל התעקשותו של אלמליח ובשל חשיפת הפרשה בידי
מבקר המדינה דאז,
מיכה לינדנשטראוס. ראוי לציין שבעת קבלת ההלוואה לא הוסכם, כמקובל אצל אולמרט, על מועד פירעון ההלוואה, ואת המילה "ריבית" - הס מלהזכיר. אולמרט פרע אותה רק בשנת 2009, כאשר נחקר בפרשת טלנסקי.
כבר בראשית דרכו הציבורית החל אולמרט לשאוב מהקופה הציבורית באמצעות פעולות תיווך רבות, אותן עשה מקיצורי דרך שהעניק בזכות קרבתו למערכות השלטון. התעשרותו הגדולה הייתה מקבלת שוחד שיטתי מאילי הון ומגופים כלכליים, שסייע להם בדרך זו או אחרת. חלק מכספי השוחד הועברו על-פי החשד בעזרתה הפעילה של שולה זקן. כספי שוחד אחרים שולמו במזומנים בארץ או בחו"ל, באמצעות העברות כספים בהיקפים בלתי ידועים, ששימשו כביכול רק למטרות בחירות, אך הועברו בדרכים מתוחכמות גם לכיסו הפרטי.
משום מה, בכתב האישום בפרשת טלנסקי לא הואשם אולמרט בקבלת שוחד, וזאת על-פי החלטתו של היועץ המשפטי דאז,
מני מזוז. לקראת סיום כהונתו של מזוז, בפגישה בלשכתו, שאלתי מדוע לא העדיף להותיר לבית המשפט את ההכרעה בשאלה האם מדובר היה בשוחד. כדרכו נתן לי מזוז תשובה לקונית על היעדר ראיות מספיקות לקבלת שוחד.
מעניין מה היה אומר היום השופט העליון מני מזוז על תעשיית השוחד שניצניה בלטו עוד בתקופת כהונתו. האם הוא מבין עד כמה שגה, כאשר נמנע מלהורות על חקירת משטרה בשורה של תלונות בחשד שאולמרט קיבל שוחד בפרויקטים שונים, ועד כמה החמיץ את סעיף השוחד בכתב האישום שהגיש אחרי עיכובים חוזרים ונשנים.
הפרשות שלא נחקרו
כדי לרענן את הזיכרון, אני מפרט חלק מהפרשות המעלות חשד לשוחד ולעבירות מרמה והפרת אמונים, שלא נחקרו על-ידי המשטרה, למרות פניות חוזרות ונשנות של אומ"ץ, שהעבירה מסמכים וחומרים אחרים שהיו יכולים לסייע בחקירה:
- מכירת הבית ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים למקורבו דניאל אברהמס נחשדה כפרשת שוחד, אחרי שהתברר שאולמרט ביקש למכור לאברהמס את מניות הממשלה בבנק לאומי.
- כאשר כיהן אולמרט כשר הבריאות, הוא קיבל תוספת של כספי תיווך במאות אלפי דולרים מיעקב נמרודי, בעקבות עסקת מכירת הכשרת היישוב שאולמרט שימש בה כמתווך בטרם התמנה לשר. את הסכום גבה עבורו עו"ד אורי מסר, למרות שהשניים הכריזו זמן רב קודם לכן על פירוק השותפות ביניהם; דבר זה מעיד על כך שהקשר ביניהם נמשך.
- אולמרט תיווך במכירת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים לאיל ההון ארקדי גאידמק. באופן מפתיע לחץ אולמרט על גאידמק לצרף את מסר לצוות הפרקליטים שטיפל בעסקה. נראה, כי אולמרט יצא לכאורה נשכר מכך באורח אישי.
- כאשר כיהן אולמרט כשר האוצר, הפעיל משרדו לחץ כבד על חברת נמלי ישראל לבצע עסקה של רכישת קרקעות מחברת שמן. הופעל לחץ על חברי הדירקטוריון לאשר את העסקה מבלי שהובאה חוות דעת של שמאי ממשלתי לגבי שווי הקרקעות. העסקה אושרה בזכות קולותיהם של נציגי משרד האוצר. אחד הפרקליטים שטיפלו בעסקה היה מסר.
- בשעתו נמכרו קרקעות של הכנסייה הנוצרית בבית-שמש מידי הפטריארכיה. הפטריארך תיאו פילוס גילה, כי מי שפעל מאחורי הקלעים בעסקה היה מסר, ונמסר לו, כי מי שהמליץ עליו היה ממלא-מקום ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט.
שוב ושוב אורי מסר
- מסר ייצג לקוחות שונים מול המשרדים בהם שימש אולמרט כשר, והם זכו לקיצורי דרך ביוזמת אולמרט שעשה זאת על-פי החשד לא לשם שמיים אלא למען הכיס. חרף פניות חוזרות ונשנות של אומ"ץ, לא נחקרה לאורך השנים מערכת קשריהם העסקיים של אולמרט ומסר. פרקליטיו של אולמרט הקפידו שלא להזמין את מסר להעיד בפרשת 60,000 אלף השקלים שבהם הורשע אולמרט במשפט הולילנד, מחשש שהכספת במשרדו של מסר תהפוך לתיבת פנדורה.
- עסקת קרקעות ברמת גן באזור הגובל עם כפר אז"ר ובית החולים שיבא, שבה טיפל אולמרט כעורך דין. במרוצת השנים הופשרו הקרקעות לבנייה רוויה, למרות שבמקור תוכננו בתים חד-קומתיים. נמסר, כי לחברו הטוב של אולמרט ושותפו לדבר עבירה במשך שנים, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, יש חלקת קרקע, ואילו לגבי בעליה של חברה ואדוזית המחזיקה בכמה חלקות, התעוררו חשדות שונים.
המשטרה נמנעה מלחקור את מערכת יחסיהם העסקית של אולמרט והירשזון שנרקמה, על-פי החשד, בכספי הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) וקופת החולים שלה, בתקופה שבה כיהן הירשזון כיו"ר ופעל תחת חסותו של אולמרט. לא בכדי מינה אולמרט את הירשזון לשר האוצר. שני העבריינים רצו לפעול במשותף ליד קופת המדינה. הירשזון ריצה עונש מאסר בגין ביצוע שורה של עבירות פליליות חמורות בכספי הע"ל.
לאורך השנים פישלה המשטרה בחקירות עשרות פרשות השחיתות של תעשיית השוחד של אולמרט. חלקן לא נחקרו, חלקן עלו על שרטון והשאר נתקעו בפרקליטות או הגיעו לידיהם של שופטים שהתחכום והעורמה של אולמרט ופרקליטיו גדולים עליהם. אומ"ץ לא תחדל מלחשוף נדבכים נוספים מתעשיית שוחד זו, המשקפת את הפנים המכוערות שאולמרט עיצב לישראל בתקופת כהונתו, שבה הפך השוחד להיות מכת המדינה ועדיין מכה בה.
