אולמרט - סוף הדרך של מושחת

התנהלותו היהירה והמתנשאת של אולמרט וחבורתו בבית המשפט, נמשכה גם לפני וגם אחרי הקראת פסק הדין. כל מי שצפה בשידור הישיר מבית המשפט העליון, ראה חיוכים, לחיצות ידיים ונשיקות שהעניק אולמרט למקורביו שישבו באולם. היה אפשר לחשוב שמדובר במסיבה לרגל פתיחת מסע בחירות של חזרתו של אולמרט לפוליטיקה. למרות הקלון הוא שידר ניצחון.

אולמרט הסתובב באולם כמו טווס שקיבל תעודת יושר מבית המשפט. "אבן נגולה מעל ליבי. לא קיבלתי ולא לקחתי שוחד", הצהיר אולמרט. הוא המשיך להתפאר שזוכה מפרשת הולילנד שעבורו היה זה הדבר החשוב ביותר, למרות הקלון והליכתו לכלא. אולמרט וחבורתו המשיכו להעמיד פנים שהמשך יבוא. הוא השאיר רושם כאילו הוא המנצח במשפט הולילנד.

אולמרט הוא הפוליטיקאי הציני ביותר שהיה לנו. נהנתן מושחת. לא הביע חרטה. לא הרכין ראש. לא הודה ולא ביקש סליחה. המשיך בסגנונו המתנשא כאילו שלא הפנים מה מצבו כעבריין מורשה שהולך לכלא. התייחס בביטול להרשעתו בסעיף שולי של קבלת שוחד של 15 אלף דולר בסך-הכל.

אולמרט בדרך לכלא בנפרד וביחד עם כל חבורת המושחתים בפרשת הולילנד: הלל צ'רני. אביגדור קלנר. מאיר רבין. דני דנקנר. אורי שטרית. אליעזר שמחיוף.

אחת הטענות של אולמרט, חבריו ודובריו, הייתה שהפרקליטות והימין הקיצוני תפרו לו תיק ובכך סוכל הסיכוי לשלום שהוא עמד לחולל.

אולמרט ותומכיו בפוליטיקה ובתקשורת, דאגו בשיטתיות לשווק בציבור בארץ ובחו"ל שאם הוא לא היה מודח מתפקידו כראש הממשלה, היה יכול להוביל את ישראל לשלום ולביטחון.

כדי לחזק ולנפח הבלוף של הסיפור האופטימי הזה, דאגו חבריו העיתונאים להציג את אולמרט כמשיח השלום, כמלאך פוליטי שירד מהר סיני כדי להנהיג את העם נגד הימין המסוכן. לדעתם, אולמרט היה ראש הממשלה הטוב ביותר מאז שלמה המלך, בן-גוריון ובגין. ממש "אחד בדורו" שלא היה כמותו מאז ומעולם. לדעתם, הוא היה "החלקיק האלוהי" שהיה יכול להציל את המדינה. לדעתם, אולמרט הודח כתוצאה מעלילה של הפרקליטות והימין הקיצוני, נגד מנהיג שהוא איש מופת ואמת, צדיק וזכאי.

במהלך השנים שבהן התנהלו המשפטים נגדו, אולמרט המשיך לעסוק בשלושה תחומים בארץ ובחוץ לארץ:

א. "מסעות הסברה" בעולם נגד נתניהו וממשלתו.

ב. "מסעות הסברה" ויחסי ציבור לטובת אבו מאזן והפלשתינים.

ג. מהלכי התארגנות למען "זכות השיבה" שלו לפוליטיקה. כל זאת למרות היותו מצוי בהליכים משפטיים כנאשם וכמורשע.

אולמרט המשיך לחתור חזרה לראשות הממשלה. הוא התכוון להקים ממשלת צללים בראשותו. במפגש עם אנשי עסקים בלונדון, הכריז בזמנו על כוונתו להתמודד על ראשות הממשלה, במסגרת פלטפורמה פוליטית חדשה שיקים.

ראוי להזכיר כמה מהתבטאויותיו:

"אני ראש ממשלה לא פופולרי".
"ראשות הממשלה זה מקום העבודה שלי".
"עייפנו מלהכריע את אויבינו".
"לא נמגן את ישראל לדעת".
"הלחימה בלבנון עשויה לתת לישראל תנופה ליישום ההתכנסות".

פתאום קם אדם בבוקר (אחיו של אולמרט) ומוצא בחשבונו חצי מיליון שקלים, כמתנה מהשמיים מאדם שהוא לא מכיר (שמואל דכנר) שהפך לאריאלה מהפיס. השופט רוזן לא קנה את גרסת "הלא ידעתי" של אהוד אולמרט בפרשת חצי מיליון השקלים שקיבל אחיו יוסי. שופטי העליון כן קנו את גרסתו של אהוד! פסיקה תמוהה ומוזרה בלתי מתקבלת בעיני כל אדם רציונלי.

הפער הלא הגיוני בין הפסיקות של השופט רוזן לפסיקות של שופטי העליון, מעיד על כך ששלטון החוק הוא לעיתים בזאר מזרחי שהכל בו אפשרי. ראוי לאמר שאמנם ישנם שופטים בירושלים (כדברי בגין) אשר גם שוגים לעיתים.

במהלך כל השנים שהתנהלו המשפטים, בפרשיות השונות שבהן אולמרט הואשם, הוא זכה לליווי תקשורתי אוהד, תומך ומגונן. הוא זכה לכותרות ולפרשנויות שתיארו אותו כקורבן של מזימה פוליטית ומשפטית שייעדה להדיחו מראשות הממשלה.

עיתונאים שישבו באולמו של השופט דוד רוזן, העבירו דיווחים ורשמים שלפיהן הפרקליטות מסתבכת ונכשלת בהצגת ממצאים וכי קרוב היום שבית המשפט יכריז לדעתם על אולמרט כגרסה מודרנית של פרשת דרייפוס.

ערוצי הטלוויזיה הרבו לזמן את אולמרט לאולפנים כדי שישמיע את דעותיו, בעיקר דעותיו נגד נתניהו וממשלתו, ותמיכה באבו מאזן ובפלשתינים. אולמרט הוזמן גם לכינוסים חשובים, כפוליטיקאי וכמנהיג חשוב, ולא כעבריין מורשע. פריבילגיה שכזו לא זכו לה אף פעם עבריינים אחרים.

אולמרט זכה מהם ביחס אוהד ותומך לאורך שנים רבות, גם לאחר שהורשע בפעם הראשונה. העיתון העניק לאולמרט סיקור נוח במידה חריגה. חלק מכתביו ופרשניו של העיתון, סנגרו על אולמרט וניסו לשכנע הקוראים שעל ספסל הנאשמים ישב פוליטיקאי ישר דרך, וחלמו שיחזור לפוליטיקה.

אולמרט זכה ליחס אוהד מצד פרשני וכתבי העיתון גם לאחר פסק הדין. העיתון הקדיש מקום בולט של ביקורת קטלנית נגד השופט דוד רוזן בכותרת "הקריסה" בגלל פסק הדין במחוזי שגזר על אולמרט שש שנות מאסר, שבית המשפט העליון המתיק לשנה וחצי.

השופט המחוזי, דוד רוזן. כתב מסמך רדוד, משתלח, מתחכם. יש שופטים בירושלים אמר בגין בזמנו. מסתבר שלא תמיד יש שופטים בתל אביב. אולמרט היה בסך-הכל שחקן ספסל בפרשת הולילנד. כאשר הם (השופטים) החליטו להקל בעונשו (של אולמרט), הם ידעו שהם עומדים מול אנשים שהצימאון לדמו של אולמרט מעביר אותם על דעתם.