נתחיל בנימה חיובית: אלי זהר, איל רוזובסקי ורועי בלכר הם קוסמים. השלושה הצליחו לחלץ את אהוד אולמרט בלי שום עונש (טוב, יש קנס של 50,000 שקל) מכתב אישום בעבירות שלצידן עונשים מצטברים של 24 שנות מאסר. אולמרט לא יישב אפילו יום אחד בכלא על שני מקרים של הדחת עד (תשע שנות מאסר כל אחד) ושני מקרים של שיבוש מהלכי משפט (שלוש שנים כל אחד). נכון, הוא יקבל חצי שנת מאסר - אבל בחופף ל-18 החודשים שנגזרו עליו בתיק הולילנד.

בנימה הפחות-חיובית, ובצורה לא דיפלומטית: מה לעזאזל עבר לשי ניצן בראש כשהוא הסכים להסדר הטיעון הזה? וזה לא רק השמטת העבירה העיקרית - הדחה בעדות - מכתב האישום. וזה לא רק העונש שאינו קיים. וזה לא רק הסטייה הבוטה מכללי פרקליט המדינה. זה גם ובעיקר העלמת הסיפור המלא והאמיתי מעיניו של בית המשפט שיתבקש לאשר את העסקה הזאת.

"חשיבות העניין ומיצוי הדין"

נתחיל מהצד הפורמלי: השיקולים להסדר טיעון. ההנחיה המחייבת בנושא, שעודכנה לאחרונה בימיו של משה לדור כפרקליט המדינה, מצטטת בהקשר זה את פסק דינו של בית המשפט העליון משנת 1993. הבה ונראה מהם השיקולים והאם הם חלים בעניין אולמרט ותיק השיבוש.

• "לעיתים די בחיסכון בזמן ובמשאבים הטמונים בעסקה כנגד הקשיים הכרוכים בניהול המשפט". אין שום קושי וזה לא אמור להיות משפט ארוך. יש הקלטות בהן אולמרט נשמע בבירור מבצע את העבירות. חוץ מזה, אחרי שנים על שנים של הליכים שעלו מיליונים רבים - מבחינה ציבורית אין שום בעיה לנהל הליך שיקח עוד חצי שנה.

• "לעיתים גוברים חשיבות העניין ומיצוי הדין על פני כל שיקול אחר ופוסלים מדיעקרא ויתור כלשהו כלפי הנאשם". המילים הללו כאילו נכתבו על ענייננו. איש ציבור בכיר ביותר שפועל בצורה שיטתית, בשני משפטים שונים, כדי למנוע עדות מהותית נגדו. מה פה לא מצדיק את מיצוי הדין?

• "קיומם (או היעדרם) של קשיים צפויים בהבאת הראיות ובהוכחת האשמה, או דרגת חומרתה". אין שום קושי: יש ראיות חפציות. העבירה חמורה מאוד, העונש עליה יותר חמור מזה שהיה על עבירת השוחד כאשר אולמרט ביצע אותה.

• "נסיבות הקשורות בעבירה (חומרתה, מידת נפוצותה, הזמן שחלף מאז מועד ביצועה וכדומה)". חמורה - בהחלט. נפוצה - כנראה. הזמן שחלף - בין שלוש שנים לחמש שנים, כאשר כאן העבירה עצמה היא שהקשתה על גילויה.

• "נסיבות הקשורות בקורבן העבירה". לא רלוונטי, אלא אם כן נאמר שהקורבן היו השופטים שדנו בשני התיקים והציבור בכללו. במקרה כזה, הפגיעה קשה מאוד.

• "נסיבות הקשורות בנאשם עצמו (כגון: מעמדו בשעת ביצוע העבירה, גילו, עברו, מצב בריאותו, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ועוד)". אולמרט היה ראש הממשלה לשעבר בעת ביצוע העבירות, ועל-פי הפסיקה ככל שהמעמד בכיר יותר - כך העבירה חמורה יותר. עברו הוא של עבריין שכבר הורשע בשלוש פרשות, כולל בעבירת שוחד. מצבו האישי אינו מצדיק התחשבות מיוחדת.

בקיצור: לפי הכללים - אין שום סיבה לעשות את ההסדר הזה. ואל תגידו לי ש"הוא כבר נענש מספיק". קודם כל, מעל אולמרט מרחפים כרגע 26 חודשי מאסר - בהחלט לא נעים, אבל לא ברף העליון של הענישה. כבר הזכרתי השבוע, שהרוצח הכפול דניאל מעוז עומד לדין על בידוי ראיות למרות שלחובתו שני מאסרי עולם. שנית, אולמרט נענש משום שביצע עבירות אחרות; כאן מדובר על עבירות שביצע בניסיון למנוע את ענישתו על העבירות הקודמות. בפעם האחרונה שבדקתי, עבריין סדרתי מקבל החמרה ולא הקלה.


למערכת לא אכפת שמרמים אותה?


אבל בואו נזרום עם ניצן. בואו נאמר שהפרקליטות סבורה שהיא מיצתה את תיקי אולמרט ושצריך לעבור הלאה. מדוע עונש שאיננו עונש? מדוע לתת לאולמרט הנחה שכזו? מדוע להימנע אפילו מעונש סמלי? מדוע לצרף את העונש על השיבוש לעונש במשפט ששובש? איזה מסר זה מעביר למשבשים ומדיחים עתידיים? שלמערכת לא אכפת שמתמרנים אותה ומרמים אותה?

כי זאת יש לזכור: השיבוש הצליח לאולמרט ובענק. נכון שהוא הורשע בפרשת טלנסקי אחרי שזקן חשפה את השיבוש, אבל עדיין יש על זה ערעור. ומה שיותר חשוב: זקן מסרה עדות שיכלה, אם הייתה נמסרת בזמן אמת, להרשיע את אולמרט גם בפרשת ראשונטורס. זקן העידה, שאולמרט הוא שהורה לבצע את תרמית המימון הכפול שהניבה לו למעלה מ-100,000 דולר. זיכויו (התמוה) של אולמרט באותה פרשה היה מחמת הספק, ודומה שזקן - עם כל הבעייתיות שלה כעדה ושותפה לפשע - הייתה מסירה את הספק הזה.

שלא לדבר על משפט הולילנד. זקן העידה במשטרה, ששמואל דכנר סיפר לה שאולמרט ביקש ממנו סיוע לאחיו, יוסי אולמרט. אז זו עדות שמיעה. אבל זקן גם סיפרה, שהיא קישרה טלפונית בין אולמרט לדכנר כדי שהראשון יודה לאחרון על הסיוע. עדות כזו, אילו הייתה נשמעת בבית המשפט, הייתה מכניסה את אולמרט לעוד כמה שנים לכלא. אבל דוד רוזן טעה כאשר לא זימן אותה, וניל הנדל וחבריו טעו כאשר לא התייחסו לבקשת המדינה לגבות את עדותה, ואולמרט סיים את הפרשה עם שנה וחצי במקום עם שש שנים.

וזה הדבר המקומם ביותר: אולמרט יוצא נשכר מהשיבושים שלו, ובגדול. אלמלא ההדחות והשיבושים, מותר לשער שהוא היה מקבל עוד ארבע-שש שנות מאסר. אבל עם ההסדר שניצן נתן לו, הוא לא ישלם על כך אפילו ביום אחד של כלא.


תמונה חלקית לבית המשפט


יתרה מזו: סיפור המעשה המופיע בכתב האישום, נקטע בנקודה החשובה ביותר. מסופר שם שאולמרט לא רצה שזקן תעיד או תעשה הסדר טיעון, מסופר שהוא לחץ עליה, מסופר שהוא השיג את מטרתו. אבל לא מסופר מה יצא לו מזה. לא מסופר שבזכות זה הוא זוכה מראשונטורס וגם בסיבוב הראשון של טלנסקי, לא מסופר שבזכות זה הוא זוכה מהולילנד. בית המשפט יקבל תמונה חלקית בלבד.

זה חמור ביותר, ולא רק מבחינה עקרונית, ולא רק משום שזו ממש לא הפעם הראשונה שהפרקליטות בהנהגתו של ניצן עושה זאת. זה חמור ביותר, משום שבלי הפרק האחרון והמכריע - ההסדר כולו נראה סביר למדי. בלי לדעת שהעבירות הללו השתלמו מאוד לאולמרט, לבית משפט השלום אין עילה להחליט בצורה נדירה לדחות את ההסדר, ולבג"ץ אין עילה להחליט בצורה נדירה עוד יותר לפסול אותו.

בקצת הקצנה אפשר לומר, שמה שעושה כאן ניצן גם הוא סוג של שיבוש מהלכי משפט. להסתיר מבית המשפט עובדות רלוונטיות ביותר בנוגע לנסיבות העבירה (ושוב: לא בפעם הראשונה) - זה לגמרי לא מסתדר עם חובת הנאמנות של פרקליטות המדינה לציבור אותו היא מייצגת, עם חובתה האתית לסייע לבית המשפט לעשות משפט, עם מעמדה כ-officer of the court.

אז מה יש לנו? הסדר טיעון שאין סיבה לעשותו לפי כללי פרקליט המדינה עצמו, עונש שאיננו עונש, מתן שכר לחוטא והעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט. הספק לגמרי לא רע לארבעה עמודים של כתב אישום. שלטון החוק? השוויון בפני החוק? הרתעה? תעזבו שטויות.