|
|
קפה חינם [צילום: גארט מילס/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הטלפון מולי צלצל והאישה דיברה אל מישהי נעלמת: "אני ביטלתי את החשבון. אני לא זוכרת, אולי הבן שלי". השיחה נמשכה ונמשכה וקצת עיצבנה אותי.
מי זאת היתה? סוכנת ביטוח? - שאלתי וכמובן התשובה הייתה חיובית.
סוכנת הביטוח, מסתבר, ביקשה להאריך את ביטוח החיים של האישה מולי ("אפשר לעשות ביטוח חיים עד גיל שמונים"...) וזו התגוננה והסבירה והסבירה והסבירה.
מי זאת? שאלתי מתוך נימוס והתשובה הייתה ברורה: סוכנת ביטוח.
את מכרה שלה? היא חברה שלך? שוב שאלתי מתוך נימוס והתשובה היתה: "לא ראיתי אותה מימי. רק בטלפון, והיא לוחצת ולוחצת לעשות ביטוח".
האישה שמולי, עולה ותיקה מאוד מברית המועצות, יודעת עברית ומכירה את הלכות הארץ ובכל זאת יש בה תמימות: אם מטלפנים, צריך לענות ואם לוחצים/דורשים/מבקשים, רצוי להיענות. אבל הפעם, הודיעה למטלפנת האלמונית שהיא צריכה לברר לפני שהיא מחדשת את ההוצאה.
כאן, הגיע תורי: את, בגילך, צריכה ביטוח חיים? האישה הסתכלה בי נדהמת ואמרה: "לא צריכה. הבן שלי כבר הקים משפחה וגם הבת גם. למה לשלם ביטוח"? נפל לה אסימון.
שקט השתרר רגע ליד השולחן ואז היא נזכרה: "לפני הרבה שנים, סוכן שכנע אותי לבטח ביטוח חיים את בני, שהיה תלמיד תיכון... אתה, הסברת לי שזאת שטות ואני חסכתי הרבה מאוד כסף כי מאז לא שילמתי בשבילו ביטוח... אז גם היום, חבל על הכסף בשביל ביטוח חיים.
אשה, שאין לה גרוש מיותר והיא צודקת. אבל אז הוסיפה בהתנצחות: "אבל כולם משלמים מיותר"...
נזכרתי שגם אני לוקה לעתים בתשלום יתר. כך שילמתי לפני שנים אחדות בעד כרטיס של חברת סטימצקי. הבטיחו לי הנחה ולא כל כך קיימו. לכמה שנים, הם הפסידו אותי בתור לקוח.
השבוע קרה לי דבר דומה, בארקפה. אני, כידוע, ישבן בתי קפה וכמובן היה ברשותי כרטיס של הרשת. 10% הנחה, למה לא. כל פעם ישבתי, כל פעם שילמתי, כל פעם קבלתי הנחה. עד... עד שהקפה "שלי" נסגר. רשת אחרת תפתח במקום מסעדה ואני נשאר עם כרטיס שבו עדיין יש כסף. אולי כל ההנחות שלי הלכו לטמיון.
הכרטיס היה בארנק, לא בכלל החסכונות, אלא בגלל הכעס. חשבתי שאני מרוויח קצת ומצאתי שאני מפסיד קצת. חבל.
השבוע, בקניון שרונה בתל אביב גיליתי סניף של ארקפה. שתיתי קפה (טוב) ושילמתי בשארית הכרטיס. הורא, לא הפסדתי... אבל שיעור למדתי: אל תתפתה להֲנָחו¬ֹת ואינך חייב להשיב בטלפון לכל מי שלוחץ עליך לשלם.
אמירה
אמרתי לחברי, אלי זך, שירדתי מהמכונית: "אני נטול הגה".
"אתה נטול הגה. כלומר, אין לך מה לומר?" - השיב בחיוך.
