שוב, על מחירי הבנזין

השומר בשער הקניון מצוייד באקדח, נשק קצר טווח היורה רק "בודדת", וזהו הנשק הנכון להגנה על קניונים. והנה כעת יצאה הוראה שחיילי צה"ל היוצאים לחופשה לא עוד יפקידו טרם יציאה את רובי הסער שלהם בנשקיה, אלא ייצאו לחופשה עימם. אני מניח שההוראה החדשה תתבטל והחיילים היוצאים לחופשה ישובו להפקיד את רובי הסער שלהם בנשקייה בטרם צאתם, מייד אחרי הפעם הראשונה בה נגלה כי מעתה יכול נער ערבי צנום אחד בקניון לחסל גם עשרים יהודים בסכין קטנה אחת, כי מעתה די שישלוף את הסכין ומייד ששה חיילים חדורי מוטיבציה ירססו בחדווה את כל חללו של הקניון באש תופת אוטומטית מרובי סער.

"לא עכברא גנב, חורא גנב", אמרו חז"ל, והדרך היחידה להבטיח שנהגים לא ישתמשו כלל בסלולרי בזמן נהיגה היא לוודא שהטלפון לא יהיה כלל בהישג יד. יש לשנות את החוק כך שיחייב כי בזמן נהיגה הטלפון של הנהג יהיה כבוי וסגור בתוך תא הכפפות של הרכב. כל נהג שייעצר לביקורת והטלפון שלו לא יהיה כבוי וסגור בתא הכפפות, יקבל דוח על שימוש בסלולרי בזמן נהיגה.

לא ברור לי למה החליט כעת הרמטכ"ל לשנות את הפקודה ולחייב את הלוחמים לשאת נשק אישי. אני סיימתי את שירותי בשירות קבע בשנת 1986 כראש זירת העורף במטכ"ל אג"מ מבצעים, ובמו ידי בשנת 1980, הוצאתי פקודה לכל זרועות צה"ל על חובת לשאת נשק אישי מחוץ לבסיס לרבות בחופשות, כולל הוראות פתיחה באש מפורטות... את ההוראה הוצאתי באישור מפקדיי שהם האלוף (מיל) מנחם עינן והרמטכ"ל, רפול ז"ל, במטרה שתינתן תגובה מידית לטרור שפרח אז. את ההוראה דאגתי שתעוגן בפקודות מטכ"ל כדי שלא כל אחד יוכל לשנות אותה חליפות לבקרים. והנה היום אני קורא שגדוד לוחמים מלא מהנח"ל מאפסן את נשקו ויוצא לחופשה בלי נשק ודווקא בימים טרופים אלה. מציע לבדוק אם שונו פקודות מטכ"ל אלה, ומי אחראי לשינוי ולמה? אנו חיים את הטרור 24 שעות ביממה, ובמשך עשרות שנים.

אני האיש שכשילדיו היו קטנים מאוד עיגל בפצירה את פינות כל הרהיטים בבית, ואני מאמין כי גם למחלה הממארת והקטלנית ששמה שימוש בסלולרי בזמן נהיגה צריך להיות, ואפשר שיהיה, פתרון טכנולוגי.

חלום שחלמתי הסיע אותי אל עיר של מתים שכולה סמטאות צרות ומפותלות. המונים גיששו בהן את דרכם לכיכר אחת, מהם במלבושי כותנה צחורה וחרסים של כדים שבורים על עיניהם, ומהם במלבושי פסים וצמר מילת ומטבעות של זהב על עיניהם הכבויות, והם נעו יחדיו מעורבים וצפופים וכל אימת שפגעה כתפו של אחד מהם בכתף רעהו פלטו שפתותיו, "מי שם, מי שם", והכיכר הריקה שאיש לא מצאה, המתה הדים שענו אלה לאלה, "מי שם, מי שם"...