התוכנית להנהגת סופשבוע ארוך, שהועלתה פעמים אחדות בעבר על-ידי הח"כים
זבולון אורלב,
סילבן שלום ו
נפתלי בנט, צוברת עכשיו תאוצה מחדש, ואפילו קורמת עור וגידים, עם הצעת-החוק שהגיש בסוף השבוע ח"כ
אלי כהן..
על-פי התוכנית, המתגבשת בימים אלה, יהפוך לפחות אחת לחודש היום הראשון בשבוע ליום של חופש לציבור העובדים. אין צל של ספק שהמעבר הזה לסופשבוע ארוך טומן בחובו תועלת רבה בהיבט החברתי והכלכלי כאחד.
מי שמעל לכל ייבנה מסופשבוע ארוך שכזה יהיה כמובן הציבור הדתי. אחרי ככלות הכל נמנע עד היום מהציבור שומר המסורת חופש הפעולה שיש לציבור החילוני בשבת, כאשר יום ראשון יוכל למלא עבורו את החסר הזה.
להיערך בהתאם
סוף-סוף יוכלו אז שומרי הדת והמסורת להקדיש את יום ראשון לענייני חולין מובהקים שבשגרה, כמו קניות, נסיעות ובילויים, למותר לציין שישראל, כמדינה נאורה, תיישר בכך קו עם העולם הרחב, כאשר ביום ראשון מושבתת בו, ממילא, הפעילות הכלכלית והמסחרית.
עם זאת אין להתעלם מכך שיישום התוכנית כרוך בלא מעט כאב-ראש. הוא יחייב תזוזה בשעות העבודה המקובלות, שיהיה בהן כדי להשפיע על התעסוקה במשק. בין היתר אמורים הדברים בפתיחת הסכמי-עבודה קיימים ובמשא-ומתן מול מעסיקים על שכר ותנאי-עבודה חדשים.
על-פי התוכנית המתגבשת כעת, יתווספו לימות החול של השבוע אותם הפרשים של שעות-עבודה ש"ייגזלו" מהיום הראשון בשבוע. כך או אחרת, יש לקוות, שעם מעט נכונות ושיתוף-פעולה, תצא התוכנית במהרה אל הפועל.
