|   15:07:40
דלג
  עליס בליטנטל  
מבקרת אמנות ותיאטרון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
גילה אלמגור וגיל פרנק ב"קוריולנוס" [צילום: ז'ראר אלון]

קוריולנוס המהמם

צריך להמתין שנים רבות כדי לצפות בהצגה כמו "קוריולנוס" שעולה בתיאטרון הבימה עוצמת המשחק, הבימוי והטקסט מתאגדים למערכת מושלמת המסובבת את הקהל סביב האצבע הקטנה שלה, מבלי שיחוש בזמן
14/04/2016  |   עליס בליטנטל   |   כתבות   |   תגובות
גיל פרנק ואלכס קרול [צילום: ז'ראר אלון]

ויליאם שייקספיר כתב את אחת מהטרגדיות הגדולות שלו כשבתוכן בולט הניגוד בין המצביא המוכשר ביותר לבין תעלולי הפוליטיקה המכשילים אותו. ראינו זאת ב"אותלו", ואצלנו - במצביאים שעברו לפוליטיקה וכשלו. אך הרעיון החוזר כאן הוא, כמו ב"מקבת" - על השתלטנות הבלתי נלאית וההרסנית של האישה (ליידי מקבת) או האם (אמו של מרסיוס קוריולנוס) שהיא הרת גורל, והיא הגורמת לסופו הטראגי של הגיבור, בכל מקרה.

גילה אלמגור היא האם הדומיננטית עד דורסנות שמאחורי דמות המצביא הרומאי עתיר הנצחונות. לאחר נצחונו היחיד על צבא עיר שלמה, קוריולי, וכשמפקדו (רוי מילר המרהיב המחצין שליטה ואדנות) מכתיר אותו בתואר "קוריולנוס", היא ממריצה אותו לחתור להיות קונסול (אחד משניים השולטים ברומא בעידן טרום הקיסרים). הוא חף מכל רצון לתארים, אך בטוח שייבחר בהיותו נעלה, כפטריקי (אציל) על ההמון הפשוט, הפלביי, הודות לתכונותיו וייחודו כמצביא בלתי מנוצח. אך בהמשך, תעתועי אהבת ההמון מתגלים במלוא אפסותם, כשהם מוסתים על-ידי דמגוגים אנרכיסטים.

ברומא הייתה חלוקה בין פטריקים ופלביים. רק לאצילים הייתה הזכות מהיותם נבחרי ציבור להיבחר לבית העליון, ממנו נבחרו שני הקונסולים. אך הדמוקרטיה המופלגת ששררה ברומא הרפובליקאית, הביאה להתגברות האנרכיה, שכמו שביוון גרמה להתדרדרות יוון והיעלמותה כאימפריה, כאן גרמה למלחמת אחים עקובה מדם, ובהמשך הפכה לקיסרות. את נציגי העם הפשוט, הפלביים שנבחרו להיות טריבונים (מקביל לבית התחתון בארצות מתוקנות כיום), מגלמים מיקי פלג-רוטשטיין המתבלטת בקולה הצלול והברור ואופיה הנוקב כמעוררת העם להתנגד למינוי של המצביא, ורותם קינן הנחוש כטריבון נוסף, שעצם שמו - ברוטוס, מזכיר לנו את רוצחו של יוליוס קיסר. את ידידו הפוליטיקאי של קוריולנוס, מגלם אורי הוכמן בהרבה אכספרסיביות ועם טקסט חודר.

לא היה יכול להיות מישהו מתאים יותר לתפקיד של קוריולנוס מאשר גיל פרנק. הן בפיזיות המרשימה, והן במשחקו המוחצן וחסר הגבולות ביחסיו לסביבתו. פנינה תיאטרלית היא במפגן המרהיב של סצנת הקרב בו ניצח את צבא האויב במו ידיו וחרבו - סצנה שבעיצובו של אורי בוסתן את מלאכת הקרבות התערבלה בעיצוב תנועה מרהיב שעיצב עמית זמיר, וביחד הייתה זו תמונה של מחול וקרב. משהו ייחודי מאוד ובלתי רגיל על בימות התיאטרון.

כשגיל חוזר מהמלחמה לאשתו היפה (אושרת אינגדשט בעלת קול הזמיר), הוא שיא הסקסיות והרומנטיות כאחד עימה. אך אמו הדורסנית מפריעה לאוהבים, מרחיקה את האישה, ומותירה את הקשר בינה לבנה ברמה של גילוי עריות, כשהיא מפשיטה אותו ומובילה אותו לאמבט לרחוץ את פצעיו. מה שמדגים את הקשר העמוק והתלותי שלו בינו לאמו.

הוורסטיליות של גיל, (שאשתו הרסה אותו במחזה "האב" בקאמרי), מומחשת כאן בהרס הענק שגורמת לו אמו כמו הייתה ליידי מקבת. בהובילה אותו למהלך הטקסים המקדימים לקבלת התואר, הכוללים התחנפות להמון הפשוט ובכך לוותר על כבודו ואופיו - ובכך שהיא גם זו שמשכנעת אותו בסוף להימנע ממלחמה עם הרומאים, שמטרתו הייתה לנקום בהם על שדנו אותו כבוגד והיגלוהו.

את דמות יריבו בקרב, גיבור האויבים הוולסקים, אופידיוס, מגלם אלכס קרול המצטיין גם כ"אדיפוס" במחזה זה בהבימה. אלכס קרול ניחן באנרגיות בלתי רגילות, ביטחון עצמי, ויכולת משחקית מרהיבה, המתאימה לשחקן מולו של כוכב כמו גיל פרנק. בהתמודדות ביניהם בה כמעט נהרג אופידיוס, ובהמשך, כשההמון הפלביי מחליט לבטל את מינויו של קוריולנוס בגלל ששמר את מלאי החיטה עבור הצבא בלבד (הרי "הצבא צועד על קיבתו"), ומגלים אותו בחרפה מרומא (כגודל התהילה כן גודל הנפילה) - בצר לו, פונה קוריולנוס ליריבו, ויחד מחליטים הם להילחם עם רומא.

נקודת השבירה שלו מתרחשת כשאמו, אשתו ובנו הקטן (נעם פרנק המתוק, בנו האמיתי של גיל) מגיעים אליו ומתחננים שיחתום על חוזה שלום בין רומא לוולסקים. כניעתו וחתימתו על הסכם השלום מסתיימות ברצח שלו בידי רעיו החדשים ובראשם אופידיוס. מה שמוכיח ששום הסכם שלום לא שווה את הנייר שחתמו עליו. וכל ההזיות על שלום שיגיע אם נוותר לאויב על אדמתנו - מוכחות כעורבא פרח, כחלומות באספמיה.

עירד רובינשטיין ודורי פרנס בעיבוד המיוחד שלהם, הצליחו, בנוסף, למסוך ביקורת על התקשורת, שבהצגה נוכחים בה הצלמים והשדרים. כשהאצבע המאשימה של ידידו של המצביא מופנית אליהם באומרו: הכל בגללכם! כשכוונתו לשטיפות המוח שלהם את ההמון והסתתו, שהביאו למרי כנגד האציל ולטרגדיה.

שפע הדמויות של בני ההמון, נציגי הכמורה, והחיילים, מעשירים את התמונה המצטיירת כאן, ושלושה שחקנים מבין העשרה, ממלאים כאן כ-16 דמויות שונות בהצלחה גדולה. הכל כאן פיסי, מודגם במשחק אכספרסיבי מאוד מצד כולם, ויכולתו המופלאה של הבימאי הצעיר המבריק ביותר כיום ברצועת הגיל שלו, עירד רובינשטיין, לאחד ולערבל את כל השחקנים לבלילה מוצקה ואחידה וכה מגוונת - יכולתו זו גורמת לקהל לחוות הצגה ברמה שלא רגילים לשכמותה כאן או בכל מקום. רובינשטיין מצליח ללוש כל שחקן לצורך שלו, ומוציא מהם את תמצית הוויתם וכל כשרונם. כך שכל אחד כאן בהצגה הוא ממש כוכב, עם אפשרות להתבטא בטקסט הנהדר שתרגם דורי פרנס, שאף עיבד יחד עם עירד רובינשטיין את המחזה של שייכספיר למשהו חדיש, בן זמננו, עם המון קונוטציות לימינו בלתי נמנעות מאיתנו.

כך רוי מילר כגנרל, מפקדו של מרסיוס, מאוד מרשים, במשחק מהוקצע, ישיר ובלתי מתפשר. אך לא רק הודות לבימאי הוא צולח לעשות תפקידים רבים, אלא גם בזכות התלבושות והשינויים המהירים שלהן שעיצבה סבטלנה ברגר יחד עם התפאורה. כך גם מתאפשר לנו ליהנות מבן יוסיפוביץ' השמנמן שעושה שש דמויות; משחר רז שמגלם נפלא קצין רומאי, איש דת ואזרח ספקן, כתב וחייל; וככלל: ההצגה מושקעת בעבודה יצירתית ביותר של כל היוצרים והשחקנים, שכמו חשו שהם עושים את עבודת חייהם. התאורה של זיו וולשין נעשתה בתשומת לב מירבית, כך שפניו והבעותיו של כל שחקן נראו היטב בכל רגע נתון; המוזיקה המלבבת שערך רועי ירקוני, לעיתים קצבית ומנענעת את השחקנים בצורה מרנינה ויפה.

כשהמושג "דמוקרטיה" הופך לכלי שרת בידי אנרכיסטים, והשלטון הלגיטימי הופך לחוכא ואיטלולא - זה מה שמביא לאנרכיה והתרת כל המוסרות, מידי השלטון להמון המוסת. זהו מוסר ההשכל ששייקספיר, עירד רובינשטיין ודורי פרנס מביאים לנו בהצגה כה רבת תהפוכות ומעללים, שכל סרטי הפעולה העכשוויים מתגמדים לעומתה.

לסיכום: חוויה של פעם בחיים. ושאפו להבימה, התיאטרון הלאומי שלנו מאז ולתמיד.

תאריך:  14/04/2016   |   עודכן:  14/04/2016
עליס בליטנטל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
קוריולנוס המהמם
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
פוקס
16/04/16 20:03
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
האדם נמצא בסבך תהיות לגבי מהותו ומעשיו אשר נשענים על 'היצר' ומונחים בקופסת הפלאים
13/04/2016  |  אדלינה קליין  |   כתבות
ב"פארק הרכבת", במרכזה של העיר עפולה סמוך ל"בית החייל" בעיר ומתחם הרכבת הישנה, פעלה מזה שנים לא מעטות גינה קהילתית לגמלאים שהופעלה על-ידי עמותת "דור לדור" עפולה, בשיתוף עיריית עפולה ואגודת אש"ל. הגינה שירתה במשך שנים לא מעטות עשרות רבות של גמלאים, רבים מהם קשי יום, שביקשו לצאת מעט מבתיהם ולעסוק להנאתם בהתנדבות בטיפול וטיפוח גינת ירק. הגמלאים נהגו לשתול ולטפח במקום ירקות כמו: כרוב, תירס, תבלינים ומיני ירק נוספים.
13/04/2016  |  אלי אלון  |   כתבות
בימויו של דן רונן הצבר את המחזה בו רוב השחקנים הם צברים שלמדו יידיש תוך כדי המשחק ביידישפיל, עיבודו הטרי, הרענן ובעל העוקצנות המדגדגת בת ימינו - משדרג מאוד את מחזהו בן 350 השנה של מולייר. לדן רונן היה מזמן חלום לביים את יעקב בודו, השחקן שאין לעמוד בפני קסמו וכישרונו האדיר. והנה החלום מתגשם, ועל בימת "צוותא 3", האולם המודרני והמוצלח שכעת משמש אולם-בית ליידישפיל, עולה ההצגה שמולייר כתב אותה וייעד בה את התפקיד הראשי לעצמו. אומנם לא זכינו בגלל טיימינג לא מתאים לחזות במולייר במאה השבע עשרה, כשתיאטרונו היה לתיאטרון המלכותי של לואי ה-14, אך מבודו כאינסטלטור, איש תחזוקה של בית חולים, שבעטיו של שקר קטן של אשתו נהפך חרף רצונו לרופא - מבודו נהנינו כל כך, עד שכל המטפחות שהכנו מראש הפכו רטובות מדמעות הצחוק הבלתי פוסק ששטף את עינינו.
12/04/2016  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
העיתונאי והסופר האמריקני אריק לארסן, מי שחיבר את הספר "השטן בעיר הלבנה", כתב ספר מרתק וחשוב הנקרא כספר מתח, הגם שמדובר בספר היסטורי בעל פן הן דיפלומטי והן פיקנטי-רכילותי. גן חיות הטרף איננו גן החיות בטירגארטן, אלא כמובן הנאצים עצמם.
12/04/2016  |  יוסי ברנע  |   כתבות
אימא יש רק אחת. אני חי בפנמה וישנה כאן תופעה מוזרה, יום האֶם הוא יום הקניות החזק ביותר כאן - כל העסקים מתכוננים לו, הוא מנצח אפילו את הכריסמס. ויש גם בפנמה יום האב אבל מבחינה עסקית - להבדיל בין שמים וארץ, הוא לא מתקרב ליום החזק ההוא. השאלה הביולוגית, ואם תרצו העסקית, היא "למה"? שמא יש אימהות יותר מאבות?
12/04/2016  |  אלברט שבות  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
איתמר לוין
איתמר לוין
הממשלה של בנימין נתניהו, שכבר 14 חודשים יורקת בפרצוף של כל מי שאיננו שייך למחנה שלה, עושה זאת כעת ביתר שאת בכל כיוון אפשרי - ומעמידה את המדינה בסכנה קיומית
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il