- "בימים שמכבר היו בעלי הקרקעות - הפאודלים - בעלי ההון והשליטים, ואילו לבני הקהילה לא היה קניין - או קניין משמעותי - משל עצמם. ימינו אלה אינם כאותם ימים. בעלי בתים של ימינו אינם עוד 'בעלי-בתים' של ימים עברו. בעלי מקרקעין בימינו - והמשיבה בכללם - אינם בהכרח מבוססים מבחינה כלכלית ופיננסית יותר מאחרים בקהילתם. ויש מבניהם שהקרקע הנפגעת היא רכושם היחיד. אכן, הפאודלים של היום פאודלים של הון הם. אין הם עוד הפאודלים של ימים עברו". (השופט מישאל חשין)
שאלה מעניינת המתעוררת חדשים לבקרים, אגב הדיון במבחן "העושר" לצורך זכאויות והטבות מס והיטלים שונים, היא האם הנדל"ן שברשות פלוני הוא קנה מידה לעושר שכזה. לשאלה זו משמעויות ניכרות, שכן לעיתים קרובות הזכאות להטבות שונות נבחנת ביחס לשאלה האם בבעלות אלמוני
דירה אם לאו. הדבר בא לידי ביטוי באספקטים שונים עליהם נעמוד להלן.
תוכנית "מחיר למשתכן" היא חוד החנית בסדרת צעדים חסרי תקדים שיזמה ממשלת ישראל להורדת מחירי הדירות בכלל ולזוגות צעירים בפרט. אחד התנאים להיכללות בתוכנית הוא שהמועמד לא היה בעלי זכות בדירה או בחלק מדירה בשש השנים האחרונות ושאין לו זכויות במגרש למגורים.
דוגמה נוספת בעניין היטל השבחה. בהקשר זה לא קיימת הוראה השוללת את זכאות הפטור לדירה בשטח של 140 מ"ר, אם יש דירה נוספת בבעלות הנישום, בפסיקה הדעות חלוקות ונראה, כי בקרוב ייחתך הוויכוח נוכח פרשה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון (בר"מ 8052/14).
גם ברשויות המס ניתן להיווכח, כי הגישה הננקטת היא שהפטור יוענק במקום שבו מדובר בנישום שזוהי דירתו היחידה. כך למשל, על-מנת לזכות ב"פטור מלא" ממס שבח במכירת דירה, אחד התנאים הוא שמדובר בדירתו היחידה; זהו התנאי הכלכלי היחיד ברשימת התנאים. כך גם לגבי מס רכישה: מי שרוכש דירה יחידה נהנה מפטור מלא עד לתקרה מסוימת, אך לא כך הדבר כאשר בבעלותו דירות נוספות.
עינינו הרואות, כי שאלת האפשרות לזכות בהטבות שונות, טמונה פעמים רבות בשאלה האם בבעלות אלמוני דירה יחידה אם לאו. מכאן עולה תהייה גדולה: האם זהו המבחן היחידי להענקת ההטבות? האם דין זהה למי שאין בבעלותו דירה אך יש לו מיליוני שקלים בשוק ההון? האם דין מי שרכש דירה יחידה בפריפריה בשווי של 800,000 שקל כדין מי שבבעלותו 20 דירות באזור המרכז? האם מי שגר כל ימיו בדירה שכורה ובחשבון הבנק שלו מיליוני שקלים, דומה לזוג צעיר בתחילת דרכו שאין לו דירה וחסכונות?
באותו עניין בפרשת שלו קבע בית המשפט המחוזי, כי "המחוקק אינו מציין ולו ברמיזה כי הפטור תלוי במצבו הכלכלי של הנישום. ואכן, אין חולק כי העובדה שמצבו הכלכלי של הנישום עשוי להיות מצוין איננה רלוונטית כלל לזכותו של הנישום לפטור, כך אם בבעלות הנישום יש כספים רבים, מניות או זכויות אחרות בנכסים שאינם דירות מגורים - לא יהיה בכך כדי להשליך על זכותו לפטור נושא הסעיף". אלא, שפסק דין זה הוא יוצא דופן, ולא תואם את הגישה הרווחת שמעמידה לבחינה לרוב את השאלה האם בבעלות אלמוני דירה נוספת אם לאו.
בתקופה הפיאודלית הראייה הייתה, כי בעלי מקרקעין הם בעלי ההון. בתקופה דאז, היו נותנים האדונים השליטים "מענק קרקע" לנאמניהם, ואלו היו ידועים בעושרם בשל כך. האם הסתיימה תקופת הפאודליזם? האם לא הגיעה העת לבדוק את איתנותו הכלכלית של "מעוניין ההטבה" ולא להסתפק בשאלת זכויות בדירה לצורך כך? וכל זה - בלי להיכנס לדיון האם מוטב להשקיע בנדל"ן או במניות.
כך או כך, נדמה, כי ה"עושר" אינו מתחלק באופן שוויוני וישנן אמות מידה נוספות שיש לבודקן בטרם הענקת הטבות כאלה ואחרות. יש לקחת בחשבון נתונים נוספים ולא להסתפק בשאלה האם בבעלות אלמוני דירה אחת אם לאו, שכן זאת אינה האינדיקציה היחידה לסממן ה"עושר".
