"אין לי ספק שהתוספת של מספר השבועות לחופשת הלידה, תתרום רבות ליכולת ההתקשרות של האם-תינוק/ת וגם למסוגלות ההורית. יצירת הקשר (bonding), היא פונקציה של זמן. העברה מוקדמת מדי של מסירת היילוד למטפלת/פעוטון פוגמת באיכות קשר זה. הדברים נכונים לגבי כל יולדת, ולדעתי משמעותיים עוד יותר לגבי 'נשות האקדמיה', ואני בטוח שהארכת חופשת הלידה בישראל תתרום ברמת הפרט לבריאותן ורווחתן של הנשים וגם ברמת הכלל, הדבר ישפיע לטובה על שילוב נשים באקדמיה ושוק העבודה, תוך צמצום הקונפליקט של הורות/קריירה" (ד"ר ג.פ, רופא נשים).
חופשת הלידה במדינת ישראל, מוכרת בחוק תשלומי הקצבה עד 14 שבועות בלבד. על-פי הסקרים שבוצעו בקרב נשים שלאחר הלידה בישראל, לרובן "החופשה" אינה מספיקה והן "מאריכות" אותה לתקופה שמעבר לזכאות דמי החופשה.
יותר מ-60% מהנשים בישראל, האריכו את חופשת הלידה מעבר לדמי הזכאות, מתוכן יותר מ-40% האריכו לתקופה של עד חצי שנה ומתוכן יותר מ-20% לתקופה ארוכה יותר של עד שנה ואף יותר מכך. רק פחות מ-3% קיצרו את חופשת הלידה שלהן המוכרת בחוק דמי החופשה.
גם לאבא הישראלי מגיעה חופשת לידה, שמותנית על-ידי ויתור של האם בכתב מחלק החופשה המסתכם בתום שישה שבועות ראשונים שלאחר יום הלידה. הנחיות בינלאומיות לחופשת לידה שמייחדות את זכאות האב שלא על חשבון חופשת הלידה של האם כבר נקבעו ברוב מדינות ה-
OECD הרואות חשיבות יתרה לכך.
ביחס לזאת, עד כה מדינת ישראל נשארה מאחור. גם מבחינת הזכאות לחלוקת חופשת הלידה עם האם, נוצלה על-פי נתוני המוסד לביטוח לאומי על-ידי מעט גברים.
גיבוש זהות עצמית
העובדה שמדובר בתקופה קצרה של 14 שבועות בלבד, אשר מתוכן האבות זכאים לנצל במקסימום שבעה שבועות, עדיין אינה מקובלת בשוק העבודה הישראלי. על כך נוסף דוח מפורט של משרד הכלכלה, הקובע כי מדינת ישראל בעצמה אינה מעודדת את האבות הזכאיים לנצל את זכאותם המעוגנת בחוק לחופשת לידה, ואף אינה מפרסמת חלק ניכר של פרטי החוק.
כבר לקראת שנות ה-80 של המאה הקודמת, החלו גישות ותיאוריות בפסיכולוגיה לייחס חשיבות רבה לאב בקשר הראשוני המתפתח עם הילד/ה. מחקרים רבים מצביעים על התקופה הראשונה של חיי הילוד כתקופת התפתחות משמעותית של הגיל הרך, המהווה תהליך של גיבוש זהות עצמית.
רוב המחקרים גם מראים כי מעורבות האב בגידול הילד/ה, משפיעה על ביטחונו/ה העצמי של הילד/ה. ישנם אף מחקרים אשר מראים בבירור כי ילדים שאבותיהם היו מעורבים בגידולם וחינוכם, הינם בעלי הישגים לימודיים ומסתגלים בצורה טובה יותר מבחינה חברתית ורגשית מאשר ילדים שגדלו ללא דמות משמעותית ומעורבות של האב.
מבחינה פסיכולוגית, במדינת ישראל כיום, רווחת הגישה המצדדת ביחסי ההתקשרות של הילד/ה עם שני ההורים. כאשר דמות האם ודמות האב נכללים כאינטרקציה משפחתית בעלת ריבויי ממדים.
יחד עם השינויים במבנה המשפחה (גידול דמוגרפי בחד-הוריות עקב גירושים, הפריית מבחנות, משפחות חד מיניות וכיו"ב) ותוך כדי תהליך התמורות הערכיות בחברה הישראלית, וכמו-כן מחקרי פסיכולוגיה אותנטיים, גוברת התמיכה והצידוד בהורות משותפת על בסיס שתי עקרונות שעוגנו בחוק הישראלי.
1. אחריות הורית.
2. הורות משותפת המותאמת למציאות הישראלית - בעיקר מגנה על הילד/ה במקרים של גירושים או פרידה, המחלק את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים ולמעשה כמו שהוא עומד על עיקרון טובת הילד/ה וזכויותיו/ה, שהם מעל הכל בעניין.
מצב תלותי
הדרישה להארכת חופשת הלידה, מדגישה את חשיבותה של האם ותפקודה עבור הילד/ה לפחות עד גיל שנתיים בהקשר של פסיכולוגיה התפתחותית.
אריק ארקיסון (פסיכולוג יהודי-אמריקני), שהגה את התיאוריה הפסיכודינמית-חברתית, ראה בהתפתחות הנפשית של הילד/ה, שילוב של כוחות היצר שבו/ה לבין ההשפעות החברתיות והתרבותיות שמסביבו. על-פי ארקיסון, הילד/ה בתקופת ינקותם נמצא/ת במצב תלותי בסביבתו הקרובה ולכן נטייתו/ה המרכזית של הילד/ה היא בעלת קשר הדוק לשאיפה להגיע לתחושה של אמון, וביטחון בסיסי מהסביבה הפועלת ומטפלת בסיפוק צרכיו/ה.
כך שבמידה והילד/ה אכן זוכה לטיפול אמהי בצורה מקיפה ומסורה, ועם זאת בתוך אווירה רגשית תומכת ונינוחה, אזי הוא/היא יגיע/תגיע לתחושה של ביטחון בסביבה, מה שאף שילווה אותו/ה גם בתהליך ההתפתחות הקוגנטיבית המאוחרת. עם זאת בתנאים לא אידיאליים הכוללים טיפול חלקי וחסר, הסבירות שהילד/ה יפתח/תפתח חוסר ביטחון שישפיע גם על ההתפתחות המאוחרת יותר גבוהה ביותר.
מצבה של ההתפתחות המאוחרת יותר (מגיל שנתיים עד שש), באה לידי ביטוי במחקרים של הד"ר שאול סולברג (פסיכולוג) המגדיר את טווח גילאים אלו כילדות מוקדמת. סולברג מייחס חשיבות להתפתחות המוטורית ויכולת הדיבור/הבעה של הילד/ה בתקופה זו כמאפשרות ניידות ותקשורת סביבתית- טבעית בתוך מרחב החיים שלו/ה. כמו-כן גם ההתפתחות החברתית-רגשית של הילד/ה בעלת משקל רב ממדים במהלך תקופה זו, והשפעתם ותרומתם של ההורים בעניין חשובה ביותר לשם כך.
תהליך החברות (הסוציאליזציה), נכנס לתוקף בתקופה שכזו, ומהווה תהליך התפתחותי מרכזי מאוד בחיי הילד/ה. המהלכים בשלבים אלו נועדו ללמד צורות התנהגות שונות וערכים מסוימים ומהותיים אשר נראים כרצויים בחברה בה הוא/היא חי/ה. המערכת הזו, שמועברת לילד באמצעות גורמי סוציאליזציה שונים מהחברה שבסביבת הילד/ה ואשר ביניהם ישנו מקום חשוב ביותר להורים.
שאלה משפטית
במהלכה של הסוציאליזציה, ישנם תהליכים נפשיים כהזדהות של הילד/ה עם הוריו/ה והשפעתם של ההורים כמודל חיקוי, וכמו-כן תהליכים נוספים הקשורים לפעולות ההורים המשפיעות על התנהגותו/ה של הילד/ה.
לאור מרבית המחקרים שנעשו ומסקנותיהם, וכמו-כן ההתנסות והממצאים בתהליכים הקוגנטיביים לאורך ההיסטוריה הפסיכולוגית העוסקת בהורות, ניכרת ועולה חשיבות רבה למעורבות הישירה ובצורה מושקעת של ההורים בהתפתחותו/ה של הילד/ה.
ההשפעה מהשינויים הפסיכו-סוציולוגיים במשפחה המודרנית במדינת ישראל, חשיבות האב כשותף פעיל בגידול ילדים, בטיפולם ובחינוכם, הביאו את הממשלה ביוזמתה של שרת המשפטים דאז -
ציפי לבני, למנות את 'ועדת שניט' לבחינת הנושא והגשת המלצותיה כבר בשנת 2005, ורק בשנת 2011 עקב "סחבת" בדיונים סביב שאלה משפטית הקשורה "לחזקת גיל הרך" הגישה הוועדה את מסקנותיה הסופיים לשר המשפטים-
יעקב נאמן.
למעשה עד היום הממשלה לא אימצה את המלצות הוועדה, כך שבעניין הארכת חופשת הלידה הנושא כנראה לא יעלה על הפרק עד שלא יהיה הד תקשורתי גדול מאוד ודרישה ציבורית מהותית ורצינית מאוד בעניין, שיביאו את מערכת החקיקה לעסוק בנושא כחלק חשוב מסדרי העדיפות החברתיים.
