|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נח קליגר פינת אלי ויזל <br>
|
נוח קליגר מקדיש את טורו השבוע בידיעות אחרונות למכרו משכבר ימי אושוויץ - אלי ויזל ● טור מרגש
|
|
אלי ויזל [צילום: מרק נוימן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
מסילת הרכבת לאושוויץ [צילום: AP]
|
|
|
|
|
נח קליגר, אשר לרוב אינו נוהג לכתוב טור שבועי במוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות, חרג הפעם מהרגלו, ולא בכדי. הוא הקדיש הספד ל אלי ויזל. החיים של ויזל ושל קליגר הצטלבו עשרות פעמים, כאשר הפעם הראשונה שבה הצטלבו חיים מרתקים אלו הייתה במחנה 32 באושוויץ (שהייתה מארג של 45 מחנות). קליגר פגש לראשונה את ויזל בבית קפה פריזאי של אנשי רוח ואינטלקטואלים מן השמאל הצרפתי, בשנת 1946. קליגר היה אז עיתונאי בפריז, מקצוע שירש מאביו (שהטיל עליו לכתוב כתבה אחרי שהוא לא היה פנוי לעשות כן במסגרת תפקידו), וויזל ביקר שם, ישב שם ורשם רשימות, טיוטות לספרים אשר עתידים בבוא היום להפוך לרבי מכר ולהעניק לו בבוא היום פרס נובל, ולשואה, חשיפה לקהל הרחב בארצות הברית. מטבע הדברים, עיסוקו של ויזל בכתיבה, כך מספר קליגר, הביא את קליגר לפנות אליו, והמבטא היהודי הוביל את קליגר לשוחח עימו ביידש. חשיפת המספר על היד גרמה להם להבין כי הם חולקים הרבה יותר מסתם חיבה לבית קפה פריזאי של אינטלקטואלים ידוענים מן השמאל הצרפתי. הפגישה הזו הובילה לעשרות פגישות של השניים, חמש או שש בכל שנה, בוועידות בינלאומיות של השואה. ויזל כתב הקדמה לספרו האוטביוגרפי של נח קליגר "אלה תולדות נח". שניהם כתבו עבור ידיעות אחרונות, קליגר מישראל וויזל מפריז. אחרי מותו של אלי ויזל, שהיה ציוני ואוהד ישראל, תעלומה אחת לא נפתרה: מדוע בחר ויזל לקבוע את מרכז חייו בניו-יורק. זה עומד בסתירה בוטה לתעמולה של ביבי, כי הציונות היא התשובה היחידה לשואה. המציאות סותרת זאת: ניצול שואה ידוע בחר לקבוע את מרכז חייו בארצות הברית. גם אלן דרשוביץ, אמריקני ציוני ופרו ישראלי, ופרופ' למשפטים בהאוורד, סבור כי הציונות אינה התשובה הבלעדית לשואה ולאנטישמיות: ארצות הברית היא אופציה, חרף אירועים אנטישמיים פה ושם (ראו ערך ספרו: "חוצפה"). את מה שיכול להיות פתיח לדיון מרתק (מדוע לא בחר ויזל להתגורר בישראל) איזכר קליגר אך ורק באמרת אגב. ספק אם אמירת האגב של קליגר תגרור דיון המשכי. עיתונאים ופרשנים אוהבים "תגובות לתגובות", ופינג פונג פוליציסטי. אך דומה כי ציונות היא כל כך בקונצנזוס (חוץ מב הארץ אולי), עד שסימן השאלה הזה יוותר בעינו כסימן שאלה. |
| תאריך:
|
08/07/16
|
|
|
עודכן:
|
08/07/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
ראשו כתם פז. הלך מאיתנו ענק רוח בשנתו הפ"ז. יליד סיגט, ידיד של הרב מנשה קליין- הרבי מאונגוואר זצ"ל שנפטר לפני כמה שנים. אלי ויזל היה יהודי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אוד מוצל מאש ששרד את אחת התקופות האפלות בדברי ימי ישראל. קומתו הֶאֱפִילָה על הרוע, על האכזריות ועל ההשמדה. הוא שרד וכתב. שרד וסיפר. שרד ושימש דוגמה חיה לתחיה ותקומה. מאותו יום מר ונמהר שבו הפרידו בינו לבין אביו, אמו ואחותו הי"ד. שם, בגיא הצלמות, בעמק הבכא הוא לא שכח לשבריר שניה את כור מחצבתו. היהודי המצומק שראינו בתמונה ב"יד-ושם", שוכב על הדרגש (בשורה השנייה מלמטה, שביעי משמאל). הפנים נפולות אבל העיניים בוערות. יהודי של הישרדות. יהודי של עם הנצח. יהודי של ניצחון הטוב על הרע, האור על החושך, החיים על המוות. יהודי שצעד במלא החיות בצעדות המוות. יהודי שראה את המוות בכל רגע ולא התייאש גם למול משרפות האש. איתו נטמנה מסכת חיים מופלאה. מסכת מלאת אתגרים ומלחמות. מסכת של "ובחרת בחיים", במקום שבו היה אפשר בקלי קלות - לוותר ולמות.
|
|
|
|
|
לא היה אדם ששרד את ימי האימה של 1933-1945 שעצם נוכחותו באשר שם היה, יצרה באורח בלתי אמצעי נוכחות של השואה עצמה ברובדי החוויה האנושית העל-לאומית כ אלי ויזל. חידה היא. אין ספור חוקרים תיעדו והבטיחו רצף היסטורי בין דברי ימי האדם לבין שתים עשרה שנות האימה, ארכיונים הגירו את סודותיהם במיליוני מסמכים ותצלומים ועדויות ופרוטוקולים והפכו את השואה לנחקרת יותר מכל מקטע בדברי הימים, נכתבו זיכרונות, נוצרה שירה, פרוזה, דרמה, קולנוע, טלוויזיה דוקומנטארית, וחרף חששם של אחרוני השורדים שמא בהיאספם אל עמם תישכח או תוכחש-היינו הך- האפלה בעוונות האדם באדם, נבנתה בעולם חומת מגן שאי-אפשר יהיה להפיל אותה שתקיף ותשמור את זכר השואה תמיד, ואלי ויזל, האיש האחד הזה, נכח על גבי כל שנכח ויהיה נוכח לעד כמי שבא לעולם הזה כדי להיות כל כולו זיכרון מהלך, זיכרון כותב, זיכרון מדבר, זיכרון הוגה, זיכרון שותק, זיכרון מול שמים, זיכרון מול ארץ רבה של השבר הנורא. לא ידעתי איך בחייו. אינני יודע גם עתה עם מותו.
|
|
|
|
|
חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, הלך לעולמו (שבת, 2.7.16) והוא בן 88. ויזל היה ניצול השואה המפורסם ביותר בעולם.
|
|
|
|
|
"אין עוד זמן ולא ניתן להמתין עוד. מדי יום הולכים לעולמם עוד ועוד ניצולים ובסוף, כשכל הוויכוחים המשפטיים יסתיימו, כבר לא יהיה למי להעביר את הכסף", כך תוך ביקורת נוקבת על התנהלות החברה להשבת נכסי נספי השואה, התבטא (יום ד', 29.6.16), יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, בדיון אותו הוא ייעד לקידום העברת התשלום הרבעוני הנוכחי לכ-9,200 ניצולי שואה קשיי יום. זאת לאחר שלפני כשלושה חודשים עלה בידיו לשכנע את האוצר והרשות לזכויות ניצולי השואה, להעביר בעצמם את הכסף לניצולים תוך התחייבות בכתב של החברה להשבה, להחזיר את הכסף לאחר שיסתיים הליך משפטי שבו היא מצויה ושבסופו היא צפויה לקבל לידיה מאות מיליוני שקלים. אז, לפני שלושה חודשים החברה חתמה על התחייבות זו ועתה היא מתנגדת, מה שמעכב את העברת הכספים לניצולים.
|
|
|
|
|
לאחר שבדיון הקודם בשבוע שעבר, הודיע יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני כי אם לא יחול שינוי בעמדת החברה להשבה, הוא יקדם הצעת חוק שתביא לסגירתה, הוא פתח (יום ד', 29.6.16) את הישיבה בהבעת תרעומת קשה על סירוב הנהלת החברה לחתום על ההתחייבות תוך הסתתרות מאחורי דקדוקים משפטיים. "אני בעד החברה, היא עשתה דברים גדולים. אך יושבים שם משפטנים ואומרים להנהלה על זה אל תחתמו ועל זה כן. אז אם הם שבויים בידי המשפטנים, אם זה מה שעומד לדיון, אז את החברה להשבה צריך לסגור ומיד" אמר.
|
|
|
|
|
