במלאת שנתיים להכרזה על הקמת 'המדינה האיסלאמית' כבסיס לח'ליפות ולהכתרת אבו בכר אל בגדדי כח'ליף, מתבקשת הערכה למצבו של המיזם הייחודי הזה. בניגוד לשנה הראשונה לפעילותה של 'המדינה האיסלאמית', שבמהלכה נוצר לה דימוי של ישות מצליחה ומתפשטת, נראה כי בפועל היא מתרחקת מהגשמת החזון של הקמת הח'ליפות בלב הלבנט. כך, בחודשים האחרונים דווח על אודות כישלונותיה הצבאיים של 'המדינה האיסלאמית' ברחבי המזרח התיכון:
בעירק היא איבדה את אחיזתה בעיר פלוג'ה ונערכות הכנות למערכה לשחרור העיר מוסול, המהווה את המאחז המרכזי של 'המדינה האיסלאמית' בעירק; גם בסוריה מאבדת 'המדינה האיסלאמית' מאחזים; מצטברים דיווחים אשר להכנות לכיבוש עיר המחוז א-רקה - בירת 'המדינה האיסלאמית' באזור; בלוב מתחוללת לחימה עזה על שחרור העיר סרת, מעוזה החשוב של 'המדינה האיסלאמית', בין כוחותיה לבין כוחות מקומיים - חלקם מטעם "ממשלת האחדות" (שאחדותה נתונה בסימן שאלה) וחלקם מזוהים עם אל-קאעידה - לאחר שכוחותיה סולקו ממאחזיה בדרנה ובבנגזי.
לאלה מצטרפות התבטאויותיהם של בכירים בממשל האמריקני המנהלים את המערכה נגד 'המדינה האיסלאמית', שלפיהן עד כה היא איבדה כ-50 אחוזים מהשטחים שכבשה בעירק, כ-20 אחוזים מהשטחים שכבשה בסוריה, וכן כ-50 אחוזים מהכנסותיה עקב הירידה החדה מתפוקתם של מאגרי הנפט שעליהם השתלטה. התפתחויות אלו מצביעות על כך שבגדדי, שהימר לפני כשנתיים על כל הקופה כשהכריז על עצמו כח'ליף, ניצב כעת בפני מציאות קשה של אובדן אפשרי של מאחזיה המרכזיים של 'המדינה האיסלאמית' לקואליציה רחבה של אויבים, החותרים להוכיח כי חישוביו היו מוטעים וכי המחיר שיגבה ממנו ומאנשיו יכאב לא פחות מהמחיר שגבתה מהם התנהלותה ההרסנית והרצחנית של 'המדינה האיסלאמית'.
למרות הדיווחים האופטימיים הללו, מוקדם עדיין להניח כי אנו חוזים בקריסתה של 'המדינה האיסלאמית' כישות מדינית בעלת שליטה על שטח טריטוריאלי נרחב. ראשית, קשה להעריך כמה זמן יימשכו המאמצים לשחרור הערים המרכזיות מידי 'המדינה האיסלאמית' ובאיזה מחיר. שחרור העיר מוסול, למשל, עלול להיתקל במספר מכשולים, ביניהם הסכסוכים הפנימיים בקרב חוגי השלטון השיעי בעירק; המורכבות הכרוכה בהפעלת הכוחות שיהיה עליהם להוביל את המערכה בעיר; החשש ממעשי נקמה וטבח מצד הכוחות העממיים השיעיים (חשד אל שעבי) באוכלוסייה הסונית באזורים המשוחררים; והסתייגותה של ארצות הברית ממעורבות ישירה של אירן ושלוחיה במערכה זו. גם בסוריה ניכר קושי למצוא כוחות שיובילו את המערכה לשחרור א-רקה. הכוחות הכורדיים, המתגלים כאפקטיביים ביותר בלחימה ב'מדינה האיסלאמית' בעירק ובסוריה ומובילים את המערכה לשחרור העיר, לצד הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, נרתעים בשלב זה מכניסה לעיר בשל החשש מהתנגדות ומחיכוכים בינם לבין האוכלוסייה הסונית המקומית. חשוב להדגיש כי לא רק במוסול אלא בכל אזורי הקרבות קיים חשש מבוסס מפני ההרג וההרס הרב הצפוי לתושבים מידי אנשי 'המדינה האיסלאמית' הנוקטים מדיניות שיטתית של "אדמה חרוכה".
יתר על כן, גם אם יתברר כי השתלטותה המהירה, המטאורית כמעט של 'המדינה האיסלאמית' בעבר על שטחים נרחבים נבלמה ומסתמן תהליך ברור של נסיגה, עדיין היעלמותה כשחקן משפיע ומחולל במזרח התיכון אינה צפויה בשנים הקרובות, זאת משום שבעת הנוכחית, תנאי היסוד במזרח התיכון הכאוטי לא השתנו והם אף אינם צפויים להשתנות בעתיד הנראה לעין.
המזרח התיכון שלאחר "האביב הערבי" נותר אזור חסר יציבות. במקומות רבים במרחב נהרסה התשתית הכלכלית, ורבים מתושביהם של אזורי לחימה הפכו עקורים ופליטים שנפוצו למדינות שכנות. רבים מהם אף היגרו אל מעבר לגבולות המזרח התיכון. במקומות רבים ברחבי האזור קיימת משילות חלקית בלבד, או שהם נעדרים לחלוטין משילות אפקטיבית או כזו שתוכל להוות משענת יציבה ולענות על צרכי האוכלוסיות המקומיות. במקומות אלה יכולה 'המדינה האיסלאמית' למצוא שטחים חלופיים לשליטתה, במקום אלה שיאבדו.
בנוסף, האינטרסים הפרטיקולאריים, ולעיתים אף המנוגדים, שבין המעצמות האזוריות - טורקיה, ערב הסעודית ואירן, וכן בין המעצמות הגלובליות - ארצות הברית ורוסיה, צפויים גם הם להקשות על תיאום המערכה נגד 'המדינה האיסלאמית' ולהאט את הפעילות המיועדת לפרקה. נדרשת השקעה כלכלית וצבאית מרובה, לצד נחישות מדינית ובעיקר רציפות בפעילות מתואמת, על-מנת למנוע מכוחותיה של 'המדינה האיסלאמית' לחזור ולתפוס שטחים לאחר שסולקו מהם.
יתר על כן, החשש הרב מפני היערכות 'המדינה האיסלאמית' לביצוע מערכת טרור נרחבת בערים שונות ברחבי העולם ובפרט במערב אינו חסר בסיס. האמצעי העיקרי והמרכזי העומד לרשות 'המדינה האיסלאמית' הוא מאגר לוחמיה הרחב, שמקורו בכמאה מדינות ברחבי העולם. במהלך השנתיים האחרונות הצליחה 'המדינה האיסלאמית' לרתום לשורותיה בעלי ברית מקומיים בארצות שונות במגרב, במפרץ הפרסי, בדרום ובדרום מזרח אסיה ובאפריקה. גורמים אלה עלולים לפעול לקידום האג'נדה שלה - גם אם תספוג מהלומות צבאיות נוספות בלבנט. על-פי ג'יימס קלאפר, ראש המודיעין הלאומי האמריקני, לרשותה עומד מאגר של כשלושים אלף לוחמים, מתוכם 7,000 בקירוב הגיעו ממדינות מערב אירופה. מדובר בפעילים מיומנים ומנוסים, חדורים באידיאולוגיה הסלאפית-ג'יהאדיסטית, העלולים לבצע פיגועים רבי נפגעים בארצות המוצא שלהם על-פי הנחיות של 'המדינה האיסלאמית' או כתגובת נגד להתקפות עליה. בין אם יהיו אלה פיגועים ש'המדינה האיסלאמית' יזמה ובין אם פיגועים שיבוצעו ביוזמה עצמית בידי תומכיה והמזדהים עמה, התרחשותם תלבה הסתה של מיעוטים ומהגרים מוסלמים נגד המערב, ובמקביל תשסה נגדם גורמי ימין קיצוני, שיחתרו לנצל את ההזדמנות להחריף את החשדנות הקיימת בקרב ציבור רחב במערב כלפי מהגרים מהמזרח התיכון ומאפריקה ולתרגמה להישגים פוליטיים שישפיעו על המפה הפוליטית במדינות שונות, ובראשן מדינות אירופה. מדינות אלה ניצבות כיום בצומת דרכים עקב אתגרי ההגירה ההמונית מהמזרח התיכון ואפריקה וכן לנוכח ערעור המערכת הפנים-אירופית, בין השאר כתוצאה מפרישת בריטניה מ
האיחוד האירופי.
אירועי השנתיים האחרונות הקשורים ב'מדינה האיסלאמית', הן בלבנט והן באירופה, מלמדים כי נכזבה התקווה ששררה בקרב חברות הקואליציה הגלובאלית שפעלה נגד גורמי הג'יהאד העולמי (אשר בעבר הונהגו בידי אל-קאעידה) לחיסול צבאי מהיר של התופעה. למרות הכישלונות הצבאיים של 'המדינה האיסלאמית' והכרסום באזורי שליטתה, עדיין עומדים לרשותה ולרשות בעלי בריתה משאבים טריטוריאליים, כלכליים, והון אנושי נרחבים ביותר. נראה אם כן כי יכולתה להמשיך ולהוות גורם מרכזי ומשמעותי במערכת הבינלאומית ומוקד תשומת לב בשיח התקשורתי והפוליטי ברחבי העולם, לא פחתה. יידרשו עוד משאבים רבים, צבאיים, כלכליים, דיפלומטיים ומשפטיים כדי לבלום אותה ואת השפעותיה ההרסניות בזירה המזרח תיכונית והגלובלית. אם תרצנה המדינות הלוחמות נגד 'המדינה האיסלאמית' להאיץ את תהליך קריסתה ולשקם את נזקיה, יהיה עליהן להשעות את המחלוקות ביניהן, הנובעות מאינטרסים סותרים. אומנם קיים ספק רב אשר להיתכנות של דחיקת האינטרסים הפרטיקולריים למקום גבוה פחות על סדר היום כדי לקדם את טובת הכלל, אך ראוי שלקחיה של מתקפת ה-11 בספטמבר 2001 והמערכות הצבאיות שבאו בעקבותיה יעמדו לנגד עיני כל הנמנע משיתוף פעולה מלא בלחימה נגד אויבים מסוגה של 'המדינה האיסלאמית', שמא ייאלץ לעשות כן מכורח המציאות הכואבת.
