שיריו ותצלומיו של דויד מהדהדים זה בזה ומביעים את השקט הייחודי שלו בהתבוננותו בעולם ממקום של ענווה, צניעות, שקט ונוכחות. כך אומרת אוצרת התערוכות נגה ארד-איילון, האוצרת של כמה מתערוכותיו. "כל היופי שיש" הוא אלבום מהודר המכיל עשרות רבות מתצלומי הטבע הפראי ברחבי העולם ובגינת ביתו לצד שירים רגישים פרי עטו.
דויד מצלם וכותב שנים רבות, אך הוצאת הספר בימים אלו באה לאחר תפנית דרמטית בחייו, כשרופא המשפחה בישר לו לפני שנים אחדות שחלה במחלה הקשה, לוקימיה. הטיפולים והסבל לא שברו את רוחו. הוא התאושש והחליט על שינוי מהותי בחייו: לא עוד עבודה מוטרפת ולחץ ומרדף אחר הישגים חומריים. דויד בחר להתבונן בעולם, לצלם אותו ולכתוב שירים. להביט על החיים מתוך הזנחת הטפל והתמקדות בעיקר, ביופי, ב"היופי הזה שיש". הוא החליט להפסיק לתכנן לטווח ארוך וליהנות מן הרגע. הרגע שבו הוא מכוון את עדשת מצלמתו אל התמונה שבטבע, תמונת נפשו, הוא רגע נצח עבורו.
כדברי האוצרת נוגה ארד-איילון: דויד אינו צלם-צייד אלא צלם-מתבונן. הוא משתהה מול אלמנטים בטבע, ומתוך התבוננות עמוקה כותב ומצלם, משוחח וקושר עמם מערכות יחסים.
דויד מונסונגו מספר על קוטפת אורז בורמזית, שכל רכושה מסתכם בבגדים שעל גופה וכובע רחב תיתורה המגן על ראשה מן השמש בעת עבודתה. קוטפת האורז לימדה אותו את אחד השיעורים החשובים בחייו. "החמאתי לה על הכובע שלה. היא מיד הסירה אותו ומסרה לי אותו במתנה. סירבתי לקבל. היא התעקשה. הצעתי לה כסף בתמורה, והיא סירבה. לא יהיה לה כסף לעוד כובע, ובכל זאת רצתה לתיתו לי רק. רק אחרי שכנועים ויתרה. היא לימדה אותי שיעור בצניעות ובהסתפקות במועט."המחלה שלקה בה דויד מלווה אותו כבר שלוש-עשרה שנים, אבל הוא רואה את יפי הבריאה, יפי החיים - בעיניים פקוחות, בלב פתוח ובעדשת המצלמה. שיריו ותצלומיו הם אמנותו וכוח המרפא של חייו.
