ועדת חשין והעקרונות שמאחורי כללי האתיקה לשופטים

כללי האתיקה לשופטים הותקנו בשנת 2007 על-ידי נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש בהתייעצות עם שר המשפטים וזאת מתוקף הסמכות שהוקנתה לנשיא בית המשפט העליון בחוק בתי המשפט¹. ועדת האתיקה של השופטים במתכונתה הנוכחית הוקמה ופועלת אף היא מתוקף חוק בתי המשפט ויש הטועים לחשוב כי לוועדה זו סמכויות להחלת דין משמעתי ולא היא. מדובר בוועדה שהוסמכה על-פי חוק בתי המשפט ליתן חוות דעת מקדימות בענייני אתיקה של שופטים לפי פנייה של שופט או רשם שכללי האתיקה לשופטים חלים עליו, וזאת בעניין הנוגע אליו. חוות הדעת של ועדת האתיקה מתפרסמות באתר הרשות השופטת וניתן לעיין בהן, אך הפרסום הוא ללא ציון שמם של השופט או השופטת שלגביהם ניתנה חוות הדעת או פרטים מזהים לגביהם, אלא אם כן החליטה הוועדה אחרת. כיום אני עומדת בראש ועדת האתיקה של השופטים. קדמה לי בתפקיד זה חברתי הנשיאה מרים נאור אותה החלפתי בינואר 2015 עם מינויה לנשיאת בית המשפט העליון. לצדי מכהנות בוועדה השופטת ד"ר איריס רבינוביץ-ברון מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד והשופטת דנה כהן-לקח מבית משפט השלום בירושלים.

2. על הרקע להתקנת כללי האתיקה מ-2007 כחקיקת משנה מחייבת, שמענו מפי הדוברים שקדמו לי ועל כן לא ארחיב בכך. בדבריי הקצרים היום ארצה להתייחס אל הערכים והעקרונות העומדים ביסוד כללי האתיקה שהותקנו כאמור, תוך התייחסות על דרך ההדגמה לכללים אחדים ולמקרים פרטניים שעלו בפני ועדת האתיקה.

אתיקה, כפי שהגדיר אותה פרופסור זמיר, היא "תורת המידות הטובות"² היא מציבה רף עליון להתנהגות אנושית גם במצבים אשר אינם אסורים או פסולים על-פי נורמות פליליות או חוקיות אחרות. אחד התחומים המשמעותיים ביותר בהם התפתחו כללי אתיקה הוא התחום של "אתיקה מקצועית" אשר בו יש לתפור את החליפה האתית למידותיו של כל מקצוע על-פי מאפייניו הייחודיים. נוכח התפישה המקובלת עלינו ולפיה שפיטה איננה רק מקצוע היא גם אורח חיים, ברור מדוע האתיקה השיפוטית והכללים המעצבים אותה, משתרעים למעשה לא רק על התנהלותם של השופט או השופטת באולם בית המשפט אלא גם מחוצה לו. זאת משום שעל-פי תפישתנו הגלימה ממשיכה להיות מונחת על כתפי השופט באופן וירטואלי כמעט בכל אשר יפנה ובכל אשר יעשה ובהשאלה ניתן לומר כי כללי האתיקה אמורים ללוות את השופט בבחינת "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"³.

3. אכן, רוחב המעגלים שעליהם מתפרסים כללי האתיקה השיפוטית נובע מייחודו של מקצוע השפיטה. בידי השופטים מופקדים גורלות של אנשים כמי שמכריעים במכלול שלם של זכויות החל מחירותם של המתדיינים וכלה בממונם. לפיכך, מצווים השופטים להוות בכל הליכותיהם דוגמה ערכית בבחינת "נאה דורש ונאה מקיים", שאם לא כן ייפגע אמון הציבור במערכת המשפט ואמון זה בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט הוא כידוע הנכס היקר ביותר שיש לה למערכת המשפט במדינה דמוקרטית. במאמר מוסגר אציין כי כללי האתיקה לשופטים אינם מחייבים אומנם שופטים בדימוס, אך כלל 10 לכללי האתיקה הקובע זאת, מוסיף ומדגיש עם זאת כי ראוי לו גם לשופט בדימוס כי "ישווה נגד עיניו את רוחם ומגמתם של הכללים וכי יכוון התנהגותו ואורחותיו על פיהם". זאת מן הטעם שסביבתו והקרובה והרחוקה של השופט כבר הורגלה להתייחס אליו כהתייחס אל שופט והתייחסות זו נושאת עמה חובות.

4. על תכליתם של כללי האתיקה לשופטים ועל תפישות העומק הערכיות והמוסריות שמהן שאובים כללים אלה עומד סעיף 2(א) לכללי האתיקה הפותח את הפרק הראשון. פרק זה נושא את הכותרת "הוראות יסוד" וסעיפיו מנוסחים בלשון כללית בעוד שהפרקים הבאים כוללים הוראות פרטניות הנוגעות להתנהלות השופט באולם ומחוצה לו בתחומים שונים. כך הפרק השלישי של הכללים שכותרתו "שפיטה" נוגע להתנהלותו של השופט בשבתו לדין. הפרקים הרביעי והחמישי של הכללים עוסקים בסוגיות הנוגעות ל"שופט וסביבתו" ול"הימנעות מן השימוש במעמד השיפוטי שלא למטרתו". הפרק השישי עוסק בפעילויות לבר-שיפוטיות, הפרק השביעי עוסק בניהול עניינים כספיים וקבלת גמול עבור עיסוק נוסף והפרק השמיני של כללי האתיקה כותרתו "שופט ואמצעי התקשורת".

5. אך בטרם שאדרש לערכים ולעקרונות היסוד שעליהם מושתתים כללי האתיקה אני רואה חובה לעצמי לציין בכנס זה שנתכנס לכבודו של מורי וחברי המשנה לנשיא מישאל חשין ז"ל, כי כל המעיין בכללים יוכל על נקלה למצוא בהם את טביעות האצבע המובהקות של מישה הן בתכנים והן בשפה הייחודית שאפיינה אותו. כך בדברי המבוא צוין כי "פירושם של הכללים ייעשה לא אך כלשונם אלא כרוח הנושבת בהם", בסעיף 2(א) לכללים נכתב כי "שופט ינהֵג דרכו על-פי הדין" ובסעיף 6 נכתב כי "שופט ינהג בבעלי הדין בשוויון, לא יישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחד וירע פניו לאחר". בקוראי שורות אלה אני ממש יכולה לשמוע את מישה מדבר - הלא כן?

6. את הערכים ועקרונות היסוד שעליהם מושתתת האתיקה השיפוטית ניתן לדמות לגזע אשר ממנו צומחים כענפים הכללים הפרטניים, ואלו הם העקרונות המרכיבים את הגזע: (א) העקרון לפיו מחויב השופט לפעול ביושר ובהגינות, לשוויון הכל לפני החוק; (ב) העיקרון בדבר העצמאות ואי התלות השיפוטית הן ברמה האישית והן ברמה המוסדית ובמילים אחרות העקרון לפיו בענייני שפיטה אין מרות על שופט זולת מרותו של הדין; (ג) העקרון לפיו מחויב השופט לשפוט בדעה נקייה ולא לגלות דעה קדומה או משוא פנים; (ד) העקרון לפיו יש לשמור על תדמית השופט במובן זה שאורחותיו יתאפיינו בטוהר מידות, במכובדות, במהוגנות, ביישוב הדעת ובאוביקטיביות.

7. יש כמובן עקרונות נוספים, אך אלה עיקרי הדברים. יש חשיבות רבה בקביעת כללי אתיקה לשופטים, בראש ובראשונה משום שהם תורמים לגיבוש "תודעה אתית" אצל השופטים וכאשר קיימת תודעה כזו, ייקל על השופטים לזהות שבסיטואציה כזו או אחרת עשויה להתעורר בעיה ועצם ההכרה בקיומה של בעיה אפשרית היא כשלעצמה חצי הדרך לפתרון. מתוך ניסיוני במתן חוות דעת מקדימות לפניות רבות ומגוונות של שופטים אל ועדת האתיקה, אני יכולה לומר כי ישנן שאלות שחוזרות ועולות בפני הוועדה בנושאים שהם בבחינת קרקע חרושה ואינן מצריכות אלא הפנייה אל הכלל הרלוונטי. אך ישנן שאלות שמתעוררות לראשונה ומצריכות פרשנות של כללי האתיקה ויישום מתאים אל מול מציאות החיים המשתנה. כך, למשל, בעידן הנוכחי מוצבים לפתחם של השופטים אתגרים אתיים משמעותיים הנובעים מן ההתפתחות והקידמה בתחום הטכנולוגיה. האם שופט יכול לכתוב בלוג בעילום שם? האם שופט יכול להיות חבר באתר היכרויות או ברשת חברתית ? בחוות דעת שניתנה לאחרונה קבעה הוועדה כי מוטב ששופטת תימנע מפרסום בלוג קומי על עולם הפנויים והפנויות ועל אתרי ההיכרויות, וזאת בשל החובה המוטלת על השופטים לנהוג משנה זהירות בפרסום העשוי להשליך על מעמדם. בחוות דעת אחרת, סברה הוועדה כי אין זה ראוי ששופט יפרסם "בלוג" ובו התייחסות לעטים, סוגי דיו ומכשירי כתיבה למיניהם - תחומים שהשופט עוסק בהם כתחביב בשעות הפנאי - וזאת משום שכתיבת ה"בלוג" ובו סקירה ותיעדוף של מוצרים אלה עשויים להיות בעלי השלכות מסחריות.

8. מתוך שתי ההחלטות שהזכרתי עלול להתקבל הרושם כי "הכל אסור" ולא כך הדבר. במקרים לא מעטים מחווה הוועדה את דעתה כי אין מניעה אתית לקיים פעילויות שונות ולהשתתף באירועים שונים ויש לכך דוגמאות רבות. אך לא אחת פניות השופטים אל ועדת האתיקה לקבלת חוות דעת מיועדות להצטייד ליתר ביטחון "גם בחגורה וגם בשלייקס". מנגד יש מקרים שנוח יותר לשופט, הגם שהוא מעריך כי חוות הדעת תהיה שלילית, להצטייד בחוות דעת מתאימה של ועדת האתיקה במקום להשיב בעצמו במישרין בשלילה לגורם שפנה אליו.

9. אחד הנושאים שבהם קיימות פניות לרוב מצד שופטים אל ועדת האתיקה, נוגע למתן הרצאות בפני גופים כאלה ואחרים. בהקשר זה קובע כלל 29 כי:

29. שופט רשאי להרצות מדי פעם בפעם במסגרת גוף שאינו מסחרי, בלא צורך בהיתר לפי סעיף 11 לחוק-יסוד: השפיטה (הנוגע לייחוד הכהונה והקובע כי שופט לא יעסוק בעיסוק נוסף ולא ימלא תפקיד ציבורי, אלא לפי חוק או בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים). בעשותו כן ינהג שופט במידת הזהירות הראויה המתחייבת ממעמדו, תוך שמירה על גישה מאוזנת והימנעות מנימה פולמוסית או מהבעת דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית.

כאשר מדובר בהרצאות בכנסים של לשכת עורכי הדין או במסגרות אקדמיות מובהקות, הדבר אינו מעורר כל קושי ובקצה השני נקבע בעבר כי מתן הרצאות במסגרות מסחריות מובהקות כגון: מחלקת תביעות של חברת ביטוח, מרכז להשתלמויות מקצועיות מיסודה של חברה בע"מ למטרות רווח או מרכז פרטי להוראת גישור, כל אלה אינם מתיישבים עם כלל 29 לכללי האתיקה ולא נתאפשר לשופטים להרצות באירועים מסוג זה. הקושי מתעורר עם זאת לא אחת כאשר מדובר במתכונת מעורבת של אירוע המאורגן למשל תוך שיתוף פעולה בין מוסד אקדמי וגוף מסחרי או משרד עורכי דין הנותן חסות לכנסים. במצבים כאלה, בוחנת הוועדה את מכלול הנתונים הנוגעים לאירוע ובהם: הדגש על אופיו של הערב (אקדמי או מסחרי); זהות המוזמנים; השאלה האם נגבה תשלום עבור ההשתתפות; היקף החסות של הגוף המסחרי או משרד עורכי הדין; מעורבות הגוף המסחרי בארגון הערב ובניהולו וכן האם מוצבות מודעות חסות של הגוף בעת האירוע או בהזמנות המוצאות לקראתו, והאם מופיעים באירוע דוברים מטעם אותו הגוף. באותם המקרים שבהם התברר כי לגוף המסחרי או למשרד עורכי הדין תפקיד דומיננטי בארגון ובניהול האירוע ובהשתתפות בו, סברה הוועדה כי אין מקום להשתתפות שופטים כמרצים באירוע. כאנקדוטה אספר כי היה מקרה שבו פנו אל ועדת האתיקה שופטים שהוזמנו להשתתף בהשתלמות מסוימת והוועדה חיוותה את דעתה - תוך יישום מבחן הדומיננטיות - שאין זה ראוי כי השופטים ייטלו חלק כמרצים באותה השתלמות, משום שהיא נערכה על-ידי גוף מסחרי מסוים הפועל למטרות רווח שהיה הגורם העיקרי בארגון ובניהול ההשתלמות, אף שזו נערכה בשיתוף עם גוף אקדמי⁴. בעקבות חוות דעת זו של הוועדה פנה אותו גוף מסחרי המארגן השתלמויות לרוב אל הוועדה וביקש כי היא תשוב ותשקול "להעניק היתר לשופטים ושופטות להשתתף בהשתלמויות מקצועיות" שהוא מקיים וכן בהשתלמויות שהוא מקיים בשיתוף עם גופים אקדמיים. לכאורה מדובר בפנייה אשר חורגת מתחום הסמכות וההתייחסות של ועדת האתיקה אשר כאמור הוסמכה בחוק בתי המשפט ליתן חוות דעת מקדימה בענייני אתיקה במענה לפניות של שופטים או רשמים. אך באותו מקרה ובשל השאלה העקרונית שהועלתה על-ידי הגוף מסחרי, סברה הוועדה כי יש מקום להשיב לו תשובה מפורטת ומנומקת אשר תהווה מענה מראש לפניות פוטנציאליות של שופטים באותו הקשר.

10. כלל נוסף שרציתי להתעכב עליו הוא הכלל הקבוע בסעיף 18 של הכללים הקובע כי "שופט יימנע מהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית". את הכלל האתי הזה אנו שבים ומשננים בפני השופטים הפונים אל ועדת האתיקה גם כאשר אנו מחווים דעה כי אין מניעה אתית למתן הרצאה כזו או אחרת או השתתפות בכנס כזה או אחר. כמעט כדבר שבשגרה אנו מוסיפים בשולי חוות הדעת הניתנות בהקשרים אלה כי תשומת הלב מופנית אל הכלל לפיו על השופט להימנע מלהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית וכן כמובן בעניינים התלויים ועומדים לדיון בפני מערכת המשפט.

בהקשר זה התעורר לאחרונה בבריטניה פולמוס ציבורי מתוקשר ומעניין לגבי דברים שאמרה ליידי Hale, המשנָה לנשיא בית המשפט העליון שם, בעת ביקור במזרח הרחוק. בדברים שנשאה בפני משפטנים במלזיה, התייחסה ליידי הייל לפסק דין בעניין מילר שניתן סמוך לפני נסיעתה על-ידי בית המשפט לערעורים בבריטניה והנוגע לסוגיית הברקזיט. וכך אמרה בתרגום חופשי: "כפי שבוודאי ידוע, במשאל העם בשאלה האם על הממלכה המאוחדת להישאר חלק מהאיחוד האירופי החליט רוב של 51.8% כי יש לעזוב את האיחוד, אך משאל העם אינו מחייב חוקית את הפרלמנט"⁵,⁶. ובאשר לסמכותו של בית המשפט להידרש לסוגיה הוסיפה ואמרה: "הממשלה ויתרה על הטענה כי הנושא לא שפיט. במובן הזה, לפחות, מקובל כי אכן אנחנו שומרי החוקה: אם רק ידענו מה זה אומר"⁷.

11. עד כמה התבטאות על עניין השנוי במחלוקת ציבורית ועל אחת כמה עניין התלוי ועומד בערכאות עלולה לגרור תגובות בלתי רצויות המטילות דופי בבית המשפט ובשופטיו, תעיד הסערה הציבורית הגדולה שהתחוללה בבריטניה בעקבות התבטאויותיה אלה של ליידי Hale. תומכי ה"ברקזיט" טענו כי מאחר שהיא הביעה עמדה בנושא התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, עליה לפסול עצמה מלשבת בהרכב הדן בעניין מילר. שר המשפטים הבריטי לשעבר דומיניק ראב, צוטט כמי שהתבטא בהקשר זה באומרו, בתרגום חופשי: "אם שופט כה בכיר משמיע הגיגים בפומבי על עניין שתלוי ועומד בבית המשפט העליון, מערכת המשפט אינה יכולה להתלונן אם הפוליטיקאים, התקשורת או הציבור מגיבים לכך. אם שופטים טובלים את בהונותיהם במים הפוליטיים בכך שהם נושאים נאומים מחוץ לאולם בית המשפט, הם מזמינים לעצמם את המים המותזים עליהם בחזרה"⁸.

אינני בקיאה מאוד בכללי האתיקה החלים על השופטים הבריטים, אך כמדומני שבשנת 2013 יצאה שם מהדורה מעודכנת של מה שהבריטים מכנים "The guide to judicial conduct" - מדריך להתנהגות שיפוטית. מדריך זה נערך בהשראת מסמך עקרונות בנגלור שהוא מסמך בינלאומי הקובע סטנדרטים להתנהגות אתית של שופטים ומתווה מסגרת רגולטורית של תחומי האתיקה השיפוטית. מסמך בנגלור נוסח בעקבות מפגשים של נשיאי בתי משפט עליונים ממדינות המשפט המקובל, שהתכנסו בין השנים 2002-2000, בין היתר בבנגלור שבהודו והוא כולל שישה ערכי ליבה של מקצוע השפיטה: עצמאות שיפוטית, העדר משוא פנים, יושרה, הלימות (לרבות מראית עין לניגוד עניינים), שוויוניות, כשירות וחריצות. למיטב ידיעתי המדריך הבריטי להתנהגות שיפוטית שנוסח כאמור בהשראת מסמך בנגלור, אין לו תוקף של רגולציה מחייבת ומעמדו שם הוא מעמד מנחה במובן זה שיישומו נתון לשיקול דעת של כל שופט ושופט. במקרה שתיארתי, הנוגע לדברים שנשאה ליידי Hale במלזיה, סירבה השופטת לפסול את עצמה ודובר בית המשפט העליון הבריטי ציין כי היא דיברה על נתוני התיק בלבד תוך ציון עמדות הצדדים ומבלי להתייחס לגופם של דברים. וכאן מתעוררת שאלה נוספת והיא מהן נקודות ההשקה בין כללי האתיקה לשופטים ובין דיני הפסלות וכן ניתן לשאול מהן נקודות ההשקה ומהם יחסי הגומלין המתקיימים בין כללי האתיקה לשופטים ובין הכללים שעל פיהם פועל הנציב לתלונות על שופטים. אלו שאלות מעניינת לעצמן, אך מפאת מגבלות הזמן לא אוכל לעסוק בהן היום.

12. אם יש לי זמן לעוד סוגיה אחת, אני מבקשת להתייחס בקצרה לתחולתם של כללי האתיקה לשופטים על בני משפחתו של השופט או השופטת. נקודת המוצא של כללי האתיקה שלנו היא כי הם חלים על השופטים ואינם חלים ישירות על בני משפחתם. עם זאת, ברור כי יש לכללים השפעה הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה על בני המשפחה. כמו-כן התנהגותם של בני המשפחה יש לה כמובן השלכה אפשרית על סוגיות אתיות הקשורות לשופט. גם בהקשר זה התעורר בבריטניה מקרה מעניין שאף הוא נוגע לברקזיט, כאשר ליידי נויברגר, אשתו של צי'ף ג'סטיס לורד נויברגר, "צייצה" בטוויטר כי היא מתנגדת לברקזיט. הובעה תרעומת ציבורית על נקיטת עמדה פוליטית מצידה ובתגובה מסר דובר בית המשפט העליון הבריטי, שוב בתרגום חופשי, כי: "בני זוג של שופטים זכאים לחלוטין להביע את עמדותיהם האישיות, כולל בנושאים שעל סדר היום הציבורי. למסריה של ליידי נויברגר בטוויטר אין כל השפעה על יכולתו של הלורד נויברגר להכריע בשאלות המשפטיות ללא משוא פנים, כפי שמחייב החוק במדינתנו"⁹.

לכאורה תשובתו זו של דובר בית המשפט העליון הבריטי תואמת את הגישה שבה נקטו גם כללי האתיקה בישראל, אך דומני כי במספר חוות דעת משנים עברו שניתנו על-ידי ועדת האתיקה לשופטים לא הוצבה "חומה סינית" כה נחרצת בין השופט או השופטת ובני זוגם. ואכן, בספרו המקיף של ד"ר קלינג, שהיה חבר בוועדה שעיצבה את כללי האתיקה בראשותו של מישה חשין, מביא ד"ר קלינג דוגמאות שבהן הוגבלה למעשה גם התנהגות בן או בת הזוג על-פי הנורמות האתיות הקבועות בכללים.

13. לסיום, אני רוצה לומר מילים ספורות על כלל 5(ב) לכללי האתיקה הקובע את עקרון אי-התלות והעצמאות של השופט ושל מערכת השיפוט. כידוע עקרון זה יש לו עיגון חוקתי בחוק יסוד: השפיטה, הקובע בסעיף 2 כי "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין". יש הסוברים שזהו העיקרון המרכזי שביסוד כללי האתיקה לשופטים כולם ואני מבקשת לסיים את דבריי בציטוט מתוך הדברים הקולעים והחשובים שכתבה בהקשר זה ד"ר מורן סבוראי במאמר שפורסם בשערי משפט בנושא "העצמאות השיפוטית כרכיב מרכזי באתיקה שיפוטית". וכך כתבה ד"ר סבוראי:

העצמאות השיפוטית אינה זכות של השופט אלא דווקא חובה המוטלת עליו, לעבדה ולשמרה, אך היא מקנה לו צבר של פריווילגיות, כוחות וחסינויות. אלה מוענקות לו כנאמן הציבור. השופט, כנאמן הציבור, הוא הנהנה מזכות זו ומהשלכותיה, אך אינו הבעלים שלה. בעלי הזכות הם הציבור ולפיכך אין השופט רשאי לוותר עליה. לשון אחר, הצורך לשמור על העצמאות השיפוטית נובע מהתפקיד השיפוטי ומחייב את השופט, באופן שאינו נתון לשיקול דעתו¹⁰.

תודה רבה!