השופט: אבישי קאופמן, בית המשפט לתעבורה בעכו

המועד: יום ד', 23..1.17, שעה 13:00

הנושא: תיקי תעבורה

השופט אבישי קאופמן נכנס לאולם בדיוק בזמן, ללא גלימה ושרווליו מקופלים למחצה. כבר הנאשם הראשון מודה ומבקש לצרף תיק על נהיגה ברכב לא תקין, וקאופמן מפגין תשומת לב שעתידה לאפיין אותו גם בהמשך: "איך זה הולך עם זה שאין לו רישיון כבר 17 שנה?". התובע מסביר ששני התיקים נובעים מאותו מקרה, אם כי אינו מסביר מדוע אם כך הוגשו שני כתבי אישום נפרדים. "אני לא יכול לנחש את הדברים האלה", מעיר לו קאופמן.

קאופמן מאשר את ההסדר, מבלי להבהיר לנאשם כמתחייב שהוא אינו כבול אליו; כך יעשה גם בהסדרי הטיעון הבאים, במה שמהווה פגיעה מיותרת בזכויות הנאשמים. הוא כן מוודא שהאיש מבין מה פירוש עונש המאסר על תנאי שהוטל עליו ומוסיף: "אתה מבין שאם אין לך רישיון אתה לא נוהג?". הנאשם טוען שמדובר היה ברכב חשמלי שדומה לקלנועית, אבל קאופמן מדגיש: "זה לא קשור - חשמלי, לא חשמלי. זה שהוא נראה כמו קלנועית - זה לא מספיק".

בנקודה הזאת נאלצתי לצאת מן האולם כדי להתמודד עם פקד משטרה ואיש משמר בתי המשפט שניסו למנוע ממני שימוש מותר בטלפון הנייד. כאשר חזרתי, דן קאופמן בעניינו של חירש שהואשם בשימוש בטלפון נייד בשעת נהיגה. הנאשם היה נסער ביותר, צעק על קאופמן והלה הורה - ובצדק - להוציאו מן האולם. הסניגור הודיע שבנסיבות אלו הוא ישקול את המשך הייצוג, אך קאופמן המשיך.

התובע מצידו בטוח שמצא אוצר: "הוא אמר הודאה מפלילה - שההודעות אצלו זה הדיבור". קאופמן לא קונה: "זה אומר שזה היה בזמן נהיגה? גם הבן שלי לא עוזב את הפלאפון לרגע, אבל אף פעם לא בזמן נהיגה". הוא דוחה את התיק לדיון נוסף ב-4.1.17, כדי לתת לנאשם הזדמנות להירגע.

"אני רוצה לשמוע!"

למרות ערימת התיקים שלפניו, קאופמן מפגין בקיאות נאה כאשר הוא שואל באחד מהם האם לא הגיע נציג של החברה לא שייך הרכב. התובע מסביר שהנהג נטל את האחריות, וקאופמן פונה בקוצר רוח לנאשם: "אדוני, מודה בעבירה?". הוא מוודא עם הנאשם שהוא מודע לתנאי ההסדר ושואל אותו מתי יפקיד את רשיונו; האיש משיב שבסוף החודש וקאופמן מאשר זאת.

בתיק הבא שואל קאופמן האם הנאשמת נמצאת, הסניגור מצביע עליה וקאופמן אומר בצדק: "איך אני יודע?". במסגרת ההסדר היא נקנסת ב-1,000 שקל, הסניגור מסביר את מצבה הכלכלי הקשה ומבקש לפרוס לכמה שיותר תשלומים. קאופמן משיב - ואינני יודע אם אמר זאת ברצינות - שניתן להוסיף חודש של פסילה במקום הקנס, הצעה שהסניגור ממהר לדחות. "זה עדיין עונש, אין מה לעשות", מסביר לו קאופמן - אך לא קובע כמה תשלומים.

הנאשם הבא נשאל האם הוא מודה שנהג בזמן פסילה, הוא מהנהן אך קאופמן דורש: "אני רוצה לשמוע!". הוא גם רוצה לשמוע מהנאשם, ולא מסניגורו, שברור לו מה משמעותו של מאסר על תנאי. קאופמן מכתיב בשקט את פרטי העונש, כולל אלו שהושארו לשיקול דעתו, ואינו אומר אותם בקול ובמישרין לנאשם. וזה אותו שופט שדרש מהנאשם לדבר בצורה ברורה.

סניגורו של הנאשם הבא לא הגיע, קאופמן אומר שיחכה לו ועובר לנאשם שאחריו. שמותיהם של השניים דומים מאוד, וקאופמן צוחק: "רוצה להתחלף עם בכר? לא כדאי לך, שלך יותר קל". הוא מאפשר לנאשם לומר דבר-מה לפני גזר הדין, האיש מבקש שלא לשלול את רשיונו משום שזהו מקור פרנסתו, אך קאופמן קוטע אותו ומזכיר שהתביעה ביקשה קנס בלבד. אגב: זה מעורר הרהורים נוגים לגבי מידת ההבנה של נאשמים ולגבי האופן בו הסניגורים ובתי המשפט מסבירים להם את עונשיהם. האיש מבקש לפרוס את הקנס ליותר תשלומים, וקאופמן אומר - שוב ספק בצחוק ספק ברצינות - שמספר תשלומים קטן יותר פירושו קנס נמוך יותר.

הייצוג הופך לבדיחה

המקרה הבא הופך את הייצוג המשפטי לבדיחה, בחסותו של בית המשפט. "אתה מייצג אותו?", שואל קאופמן את אחד הסניגורים. "אני לא יודע, הוא רוצה שאני אייצג אותו?", משיב הסניגור. קאופמן: "אני בטח לא יודע". הנאשם מסכים בו במקום לייצוג, בידי סניגור שכנראה אפילו לא יודע את שמו, לא קרא את התיק ולא חתם איתו על הסכם כלשהו. הנאשם מודה, קאופמן דוחה את הטיעונים לעונש ל-29.1.17 ומוסיף: "בוודאי יגיעו הצדדים להסכמה". הוא צוחק קצת על עצמו: "בוודאי, בטוחני".

כבר ציינתי שקאופמן מפגין בקיאות נאה בתוך ים התיקים, וכעת הוא שואל: "מה היה עם הסרט? בפעם הקודמת אמרתם שיש סרט". הוא משתיק את עורכי הדין המדברים ביניהם, צוחק על משהו שקשור למשרד הרישוי ומתברר שאין סרט. "אז שיבוא הנאשם ויספר מה קרה", אומר קאופמן ושומע את גרסתו של האיש מבלי להזהיר אותו, ולבסוף קובע את התיק להוכחות ל-23.3.17.

כעת, לראשונה היום, מגיע תיק בו הנאשם איננו וסניגורו מציג אישור מחלה. עוד אומר הסניגור, כי בגלל העומס שלו - טרם הספיק להיפגש עם ראש שלוחת התביעות. קאופמן אינו מרוצה, ובצדק: "אדוני חושב שכל הסיפורים האלה [מעניינים אותי]? מתי אפשר לגמור את התיק?" - וקובע דיון נוסף ל-18.12.16.

"אם אתה יכול להתחשב במצבו, אם אתה יכול לעזור לו", פונה קאופמן לתובע כאשר מתייצב בפניו נאשם נכה. התובע אומר שכבר הסכים לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו של הנאשם, נגדו נטען שהחזיק בטלפון נייד בזמן הנהיגה. "היה לך טלפון באותו יום באוטו?", שואל קאופמן. הנאשם משיב בעברית משובשת ובמבטא רוסי, וקאופמן שמע דיו: "הבנתי אדוני". הוא מוצא שאין מנוס מלהזמין את השוטרת שרשמה את הדוח, מסביר זאת לנאשם ומעיר: "אבל אם חס וחלילה יסתבר שדיברת - זה יהיה יותר חמור".

מה שקורה בתיק הבא גורם לקאופמן לצחוק, אולי ביאוש. "מה זז מהדיון הקודם?", הוא מתעניין אצל הצדדים. הם מבקשים לקבוע לתזכורת, וכאן הוא פורץ בצחוק: "זה בדיוק מה שעשינו. הוגש בהסכמה חלק מהחומר, אמרתם שתיפגשו וביקשתם לקבוע לתזכורת, עברו חודשיים ושוב [אתם מבקשים] לקבוע לתזכורת". אין לו ברירה, והוא קובע דיון נוסף ל-1.4.17.


השורה התחתונה: הרושם הוא מעורב. מצד אחד, קאופמן בקיא בפרטים ומתמצה בהם למרות שעל שולחנו מונחים עשרות תיקים. מצד שני, העובדה שאינו מעמיד את הנאשמים על כך שאינו כבול להסדרי הטיעון, היא פגם משמעותי ופגיעה בזכויותיהם. התמונה הכללית היא של שופט שכבר התעייף מהתחום, בו הוא עוסק מזה תשע שנים. לאחרונה מונה קאופמן לשופט שלום, ואולי זה ימריץ אותו מחדש.

מזג שיפוטי: 7.

יעילות: 9.