"לעולם לא נכיר בישראל כמדינה יהודית"

לאור החלטות ועידת הפתח האחרונה חשוב לציין שהפלשתינים לא ויתרו על חלומם לחיסול מדינת היהודים. ההבדל בין ערפאת לאבו מאזן הוא רק באמצעי. ערפאת חשב להכניע את ישראל באמצעות טרור ואילו אבו מאזן החליט לעשות זאת באמצעות דמוניזציה ודה- לגיטימציה של ישראל במוסדות האו"ם. החלטת מועצת הביטחון הרואה רק בהתנחלויות מכשול לשלום היא החלטה חד- צדדית המעידה על חוסר הבנה של המציאות במזרח התיכון.

נביל שעת', חבר צוות המו"מ עם ישראל הצהיר עוד ב-2010 שהפלשתינים "לעולם לא יכירו בישראל במדינה יהודית". מר שעת' אף הסביר את נימוקי הפלשתינים להצהרה נחרצת זו:"הכרה זו תאיים במישרין על הפלשתינים המוסלמים והנוצרים בישראל, ותגזול מהפליטים הפלשתינים את ביתם בישראל ואת זכותם לשוב אליה".

החלק הראשון של המשפט נועד, לדבריו, להגן על הפלשתינים המוסלמים והנוצרים החיים בישראל. הצהרה מוזרה מפי חבר הנהגת הרשות הפלשתינית שבה הנוצרים הם אזרחים סוג ב' ומהגרים ממנה בהמוניהם. בעזה מצבם של הנוצרים אף חמור יותר (ראה).

החלק השני של המשפט נועד להבטיח הצפת ישראל בפליטים שיביאו קץ לרוב היהודי בישראל, ולחיסולה של ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי.

הצביעות והדמגוגיה של מר שעת' מגיעה לשיאה באומרו ש"איננו דוחים את הרעיון שישראל הינה מדינה עם רוב יהודי". זאת בשעה שמר שעת' מתכוון לחסל את הרוב היהודי משום שאינו מוכן לישב את הפליטים במדינת פלשתין, על-מנת לסיים את הסכסוך ולאפשר לשני העמים לחיות בשקט.

נושא הפליטים יפוצץ את המו"מ מפני שיש קונצנזוס בקרב אזרחי ישראל שיש ליישב את הפליטים במדינה הפלשתינית. מר שעת' ודאי מודע לעובדה זו. נושא הפליטים הוא קו אדום בישראל בדיוק כפי שנושא ההתנחלויות הוא קו אדום אצל הפלשתינים.

הפלשתינים חוששים מהמשך ההתנחלות בשטח שהם רואים כשטח המיועד למדינתם. נושא זה ניתן היה לפתרון במסגרת המו"מ על-פי הצעת קלינטון- ברק מ-2000. (ריכוז ההתנחלויות בגושים, פירוק השאר, וסיפוחם לישראל, תמורת פיצוי טריטוריאלי). הרי ניתן היה לפתור את נושא ההתנחלויות ב-2000.

מדוע דחה ערפאת את ההצעה? כי בעוד שכבר בוועידת קמפ דויד ב-2000 הוצעה ע"י קלינטון- ברק הצעה סבירה לפתרון נושא ההתנחלויות, הפלשתינים אינם מסתפקים בכך-הם עומדים על דרישתם בנושא הפליטים, ללא פשרות. כך אפשר ללמוד מהצהרתו של שעת' ומהצהרות של מנהיגים פלשתינים נוספים.

בישראל יש רוב של 62% בעד פתרון של 2 מדינות לשני עמים. דגש על מדינות לאום.

ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן הכריז לאחרונה מספר פעמים שלא יסכים שאפילו חיל ישראלי אחד ו/או יהודי אחד ישאר על אדמת מדינת פלשתין . אני מסכימה עם אבו מאזן שחיילים ישראלים אינם צריכים להישאר על אדמת מדינת פלשתין. אני מסכימה שהמתנחלים צריכים להיות מסופחים למדינת ישראל, על-פי המתווה של הצעת קלינטון- ברק, תמורת פיצוי מטריטוריה ישראלית, אם כי לא מהסיבה המניעה את אבו- מאזן. הכרזה זו נשמעת גזענית ביותר.

המשמעות של דברי אבו מאזן היא שהוא רואה במדינת פלשתין שתקום מדינת הלאום הפלשתיני. אבל, אבו מאזן והנהגת הפתח הנחשבת למתונה מהנהגת החמאס, לעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית, למרות שבהחלטת האו"ם מ-1947 נאמר בפירוש שתקומנה שתי מדינות:יהודית וערבית.

לאיזו מסקנה יכולים אזרחי ישראל היהודים, שאבותיהם או אבות אבותיהם או הם עצמם, עלו לארץ משום שהם רוצים לחיות במדינה יהודית, להגיע מהצהרות המנהיגים הפלשתינים?

המסקנה היא שהפלשתינים אינם באים למו"מ בידים נקיות ובתום לב. הם מוכנים לדבר על הקפאת בנייה בהתנחלויות ופינויין, על הגבולות ואפילו על ביטחון, כלומר על האינטרסים שלהם, אבל לא יוותרו בנושא הפליטים. הם אינם באים לחפש פשרה אלא לדרוש מילוי מכסימלי של דרישותים, תוך חיסול מדינת היהודים.

אבו-מאזן אמר שאם יופעל עליו לחץ לעשות ויתורים "אקח את התיק שלי ואלך. לא אשאר לחתום על ויתור אחד מעקרונותיו של העם הפלשתיני". (וואלה, 7.9.2010)

לאור ההצהרות הללו לא ברור כלל מה טעם במ"ומ אם אבו מאזן וההנהגה המתונה של הפתח אינם מוכנים לפשרות. ללא פשרות לא יהיה שלום. אם הפלשתינים לא יסכימו ליישוב הפליטים במדינתם שתקום, לעולם לא יהיה כאן שלום, מכיוון שקליטת הפליטים בישראל פירושה - חיסולה של מדינת היהודים.

אין עם בעולם שיסכים להכחשת קיומו וזכויותיו- לכל עם בעולם יש זכות הגדרה עצמית. אבל, הפלשתינים אינם מוכנים להכיר בזכות ההגדרה העצמית של היהודים, ואף לא בזיקתם ההיסטורית לחלק ארץ זה. יתר על כן, סעיד עריקאת הכריז, לא מזמן, שאין עם יהודי, אלא יש רק דת יהודית ומכיוון שלדת אין זכות למדינה - אין מקום למדינה יהודית.

באשר להגנה על הפלשתינים החיים בישראל: אומנם אין שוויון אזרחי מלא לפלשתינים אזרחי ישראל, אבל, מחקרים מוכיחים (ראה, מאמר של בן דרור ימיני, המעריב) שמצבם עדיין טוב יותר ממצב ערבים ומוסלמים באירופה ואפילו במדינות ערב.

מי שקורא את המסמכים שפורסמו ע"י "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", מבין למה מתכוון שעת', כאשר הוא מגן על הפלשתינים החיים בישראל. הוא מגן על תוכניתם להפוך את ישראל "למדינת כל אזרחיה", שזוהי מילה מכובסת לחיסולה של מדינת היהודים ע"י ביטול כל המאפיינים היהודיים של המדינה, ביטול "חוק השבות", וקליטת הפליטים בישראל (מצורפים המסמכים):

4 מסמכים לגבי חזון העתיד של מדינת ישראל פורסמו ע"י ארגונים של ערביי ישראל:

"החזון הערבי" - פורסם ע"י ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל בשיתוף עם אינטלקטואלים ערבים.

"הצעה ערבית ראשונה לחוקה לישראל" - פורסם ע"י ארגון "עדאלה"
דרישה להחזרת כל הפליטים הפנימיים לכפרים הנטושים ופיצויים- פורסם ע"י ארגון מוסאווא

"אמנת חיפה" - פורסמה ע"י "מדא אל-כרמלי"


סעיפי "החזון הערבי":

• מדינת ישראל נוצרה ע"י קולוניאליזם - ישראל יישמה מדיניות קולוניאליסטית כלפי אזרחיה הערבים, הכוללים הפקעת רדמות ויהוד המרחב.

• הציבור הערבי בעד מדינה פלשתינית ולצידה מדינה דו-לאומית במקום מדינה יהודית.

• המשטר במדינה הדו-לאומית- "דמוקרטיה הסדרית", כלומר, קואליציה בין יהודים וערבים. לכל צד תהיה זכות וטו על החלטות הצד השני.

• ישראל כיום היא מדינה "אתנוקרטית", ולא דמוקרטית. למיעוט הערבי יש שוויון חלקי ושיתוף מוגבל בחיים הפוליטיים.

• הציבור הערבי מוכן לראות בישראל "מולדת משותפת לשני העמים", אבל אינו מכיר ביהדותה של ישראל.

• יש לשנות את סמלי המדינה, הדגל וההמנון. ליהודים ולערבים יהיו סמלים ניפרדים.

חוקה לישראל

• ישראל תהפוך למדינה דו-לאומית ורב-תרבותית.

• ביטול הסממנים היהודיים של ישראל-הדגל, ההמנון, סמל המדינה. ליהודים ולערבים תהיה אוטונומיה:מוסדות חינוך ותרבות ניפרדים.

• ביטול "חוק השבות" - כל אחד יוכל לקבל אזרחות מטעמים הומניטריים, ללא קשר לדתו.

• כל צאצא של אזרח המדינה שנולד בישראל או בחו"ל יקבל אזרחות וגם בן זוג של כל אזרח בישראל(ביטול ההגבלה על נשואי אזרחים ערבים לפלשתינים בשטחים).

• הפליטים הפנימיים - תושבים שגורשו מבתיהם ב-1948 ועברו לגור בישובים ערביים אחרים, יחזרו לאזור מושבם המקורי, תוך קבלת פיצויים על הנזקים שנגרמו להם(1/4 מערביי ישראל).

• ישראל נדרשת להכיר באחריות לעוולות ההיסטוריות שגרמה לעם הפלשתיני בכללותו, לסגת מהשטחים הפלשתינים ולהכיר בזכותו של העם הפלשתיני להגדרה עצמית, בגבולות 1967 .

• קרקעות - נכסי הוואקף המוסלמי, שהופקעו אחרי 1948 יוחזרו לבעליהם המקוריים. כמו-כן, נכסים שהופקעו מאזרחים ערבים ע"י המדינה יושבו לבעליהם בתוספת פיצוי. כמו-כן, על המדינה להכיר בכל הכפרים הלא- מוכרים.

• דו-לשוניות - כל הפרסומים הרשמיים של המדינה יפורסמו בשתי שפות. הרב-תרבותיות תגולם בכך שכל קבוצה תרבותית, דתית או אתנית תוכל לשמור על צביונה המיוחד ועל מוסדותיה. כל מיעוט לאומי יבחר לעצמו גוף מייצג שימומן ע"י המדינה.

ניתוח המשמעות של 2 המסמכים: מה זאת מדינה דו-לאומית

• המסמכים קובעים שיש עם פלשתיני וערביי ישראל הם חלק ממנו ומהאומה הערבית. לפלשתינים יש זכות להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלשתינית. כל ההתנחלויות תפונינה ובמדינה זו ייאסר על יהודים לחיות.

• הציבור הערבי אינו מכיר בזכותו של העם היהודי למדינה יהודית, או בזכויות היסטוריות בארץ. הם מכירים רק בקיומו של עם יהודי- ישראלי, ללא זיקה לעם היהודי. יש ליהודים- הישראלים זכויות של יחידים וזכויות של קבוצה. אבל, הם קולוניאליסטים ולא בעלי זכויות היסטוריות.

• ישראל תהפוך למדינה דו- לאומית ורב-תרבותית. חוק השבות יבוטל. יבוטלו כל הסממנים היהודיים של ישראל: דגל, המנון וכל החוקים הרלוונטיים

• לכל קבוצה יהיה פרלמנט משלה וזכות וטו על החלטות הקבוצה השנייה. המשמעות - קפאון.

• מימוש זכות השיבה - כל הפליטים הפלשתינים - 3,000,000 - יוכלו לחזור ולקבל אזרחות מלאה. גם פליטים ערבים אחרים יוכלו לקבל אזרחות. אזרחות מלאה תוענק לכל צאצא של אזרח שנולד במדינה או בחו"ל, ולכל מי שיינשא לאזרח ישראלי. המשמעות: היהודים יהפכו למיעוט מבוטל ואז ניתן יהיה לחסל לא רק את המדינה היהודית, שכבר חוסלה, אלא גם את המדינה הדו- לאומית וישראל תהפוך למדינה פלשתינית.

• הפליטים הפנימיים שגורשו מיישוביהם ב-1948 יחזרו לבתיהם. כלומר, היהודים יפונו מכל היישובים שקמו על חורבות ישובים ערביים.

• הכרה באחריות בלעדית לנכבה, לבעיית הפליטים והכרה בפשעי מלחמה והכיבוש של רצועת עזה והגדה המערבית. בקיצור, תקומנה 2 מדינות פלשתיניות והן תתאחדנה ותוקם פלשתין הגדולה מהים לירדן. היהודים יהפכו למיעוט הנתון לחסדי הרוב הפלשתיני.

הצהרת חיפה

• ערביי ישראל הם חלק מהעם הפלשתיני ומהאומה הערבית.

הארץ היא מולדתו של העם הערבי- פלשתיני והם הבעלים של הארץ הזאת. הנכבה הביאה לניתוק בין חלקי העם הפלשתיני, אבל הזיקה לעם הפלשתיני ולאומה הערבית נשתמרה.

• הציונות היא תנועה קולוניאליסטית

• התנועה הציונית וישראל אחראים לנכבה ולהיווצרות בעיית הפליטים. ביצוע החלטה 194 של האו"ם

• החזון לכינון חברה דמוקרטית שוויונית: הכרה בזכותו של העם היהודי-ישראלי להגדרה עצמית, הכרה בהיותו של העם הפלשתיני "מיעוט מולדת".

• התנאים לפיוס היסטורי: סיום הכיבושף פירוק ההתנחלויות מכל השטחים שנכבשו ב-1967; הכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלשתיני; הקמת מדינה פלשתינית; הכרה בזכויותיהם של ערביי ישראל כ"מיעוט מולדת", כלומר, כאדוני הארץ האמיתיים; בקיצור, קיים תיאום מלא בין הרשות הפלשתינית והנהגת ערביי ישראל על חיסול מדינת היהודים.

אם בעבר פעלו הפלשתינים לחיסול מדינת היהודים באמצעים צבאיים - התקפות על יישובים יהודים והתחבורה היהודית (1919 - 1948), התקפות צבאות מדינות ערב על ישראל ב-1948 וב-1967, ולאחר מכן פעלו הפלשתינים באמצעות טרור לחסל את מדינת היהודים, הרי, לאחרונה, הם נעשו מתוחכמים. הם "אימצו", כביכול את עולם הערכים המערבי, ומשתמשים בנורמות מערביות, שהם עצמם אינם מאמינים בהם, לחיסולה של מדינת היהודים.

הם חדלו לדבר על "זריקת היהודים לים", ויתרו על האופציה הצבאית, והרשות הפלשתינית מכריזה על התנגדותה לטרור. (אבו מאזן הבהיר שהסיבה להיא שהטרור לא השיג את מטרתו). כעת הם מדברים על הכיבוש, על האפרטהייד, על השוואת הצבא הישראלי לצבא הנאצי. בקיצור, הם עברו למערכה בינלאומית לדמוניזציה ודה- לגיטימציה של ישראל בשם ערכים מערביים שהם עצמם ספק אם הם מאמינים בהם.

הוכחה נוספת לכוונות האמיתיות של הפלשתינים יש לראות במערכת ההסתה והדמוניזציה והכחשת זכות הקיום של ישראל בתקשורת הפלשתינית, במסגדים ובמערכת החינוך (ראה, הדוחו"ת של ארגון PMW, העוסק בתרגום מערבית לאנגלית מה אומרים המנהיגים הפלשתינים בערבית, למה מטיפים במסגדים ומה מלמדים במערכת החינוך הפלשתינית).

לתקשורת העולמים הם אומרים שהם בעד שתי מדינות שתחיינה בשלום זו לצד זו, אבל, לבני עמם הם אומרים דברים שונים לחלוטין.

מדוע ערביי ישראל (הפלשתינים) אינם יכולים לחיות, כמיעוט, במדינה יהודית, בעלת איפיונים יהודיים בשעה שפלשתינים, ערבים ומוסלמים מוכנים לחיות במדינות אירופה, שהן בעלות איפיונים נוצריים, ובדגל של רבות מהן מופיע הצלב. מדוע אי-אפשר לחיות עם מגן דוד, אבל אפשר לחיות עם צלב. זו לא גזענות ואנטישמיות?

אני כותבת דברים אלה בצער רב ובכאב, כי תמיד דגלתי בפתרון הקונפליקט הישראלי- פלשתיני, ע"י הקמת 2 מדינות לאום, תוך הבטחת שוויון אזרחי לערביי ישראל. אבל, ככל שעובר הזמן אני מאמינה פחות ופחות בסיכוי שזה יקרה.

כיצד מצפים המנהיגים הפלשתינים שהאזרחים היהודים במדינת ישראל יתמכו בפתרון של שתי מדינות ויצביעו בעד מפלגות הדוגלות באמת ובתמים בפתרון זה, כאשר הם מכריזים הכרזות כאלה?

במלים אחרות, המנהיגות הפלשתינים אחראית במידה רבה להתמוטטות השמאל המתון בישראל הדוגל בפשרה ובדו- קיום, ולהתחזקות הימין. היאוש, חוסר האמון בכוונות הפלשתיניות דוחפים אזרחים ישראלים ימינה.

התמונה המצטיירת היא שהפלשתינים דחו 6 פעמים הזדמנויות להקמת מדינה פלשתינית (1936/7, 1947, 1948 - 1967, כאשר הם היו תחת שלטון ערבי, 1967, כאשר דחו הצעת "שטחים תמורת שלום", 2000, 2009) והם משתמשים במו"מ רק כדי לסחוט ויתורים מישראל, מבלי שהם יסכימו לדבר. אבו מאזן חשף את הגישה הזאת כאשר התראיין ל"וושינגטון פוסט", ב-2009 והודה שהצעותיו של אהוד אולמרט אף הרחיקו לכת מהצעות קמפ דויד. הוא לא השיב כלל, ודאי לא בחיוב להצעותיו של אולמרט, אבל, כעת הוא דורש שהמו"מ יתחיל מההצעות שאולמרט הציע.

האם יש סיכוי ששני המנהיגים, נתניהו ואבו מאזן יתעלו לרמת מדינאים ולא פוליטיקאים ויפעלו לסיום מאבק הדמים, הפוגע בשני העמים. זו יכולה להיות שעתם היפה, אם יהיו מסוגלים להתעלות לגודל השעה ולהגיע לפשרה הוגנת ששני העמים יוכלו לחיות אתה.