נחום ברנע, הפרשן הבכיר של
ידיעות אחרונות, טוען במאמר פותח בידיעות אחרונות כי בפרשת נתניהו-מוזס חשודים לא רק ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו והמו"ל
ארנון מוזס, אלא גם היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט, שלטענתו "מנהל את משחק הפוקר סביב החקירות בתיקי ראש הממשלה בדרכים עקומות", וגם ברנע עצמו, על-שום שיש לו הערכה אינסטינקטיבית, כלשונו "אלא אם כן יוכח ההפך, למי שבמקום לשקוע ברחמים עצמיים ולזעוק אכלו לי, שתו לי, נאבק בשיניים על פרנסתו ופרנסת עובדיו (מוזס)". עוד כתב כי מאותה סיבה הוא מעריך גם את מו"ל
הארץ,
עמוס שוקן.
ברנע טוען עוד כי לאחר שהשותפים לשיחות נחקרו באזהרה, אבד הטעם העיקרי לשמירתן בסוד, ויש לפרסמן לציבור. מה שמטריד אותו הוא קיום הפגישות בעיצומה של תקופה שבה ידיעות אחרונות ביקר בחריפות את נתניהו, ונתניהו תיאר את מוזס כמפלצת רבת ראשים, ששולטת בחשאי, באמצעים אפלים, בכל מערכות השלטון. "קשה לדמיין את נתניהו ומוזס מגייסים באותו עיתוי את מידת האמון הנדרשת לעסקה, בוודאי לא לעסקה שעלולה לסבך אותם בפלילים", אמר.
ברנע אומר כי ראש ממשלה יכול לדרוש לתקן דברים אך הוא לא יכול להכתיב קו ב"ידיעות", ומו"ל ידיעות לא יכול להכתיב קו או להבטיח לסרס את הכותבים בעיתונו או לדאוג להשאיר את נתניהו בלשכתו.
את האווירה בקרב עורכי וכתבי ידיעות אחרונות בעקבות הפרסום תיאר ברנע כקשה, וטען כי עמיתיו אינם עושים טובות ואינם נותנים הנחות.
ברנע: "לקוראים שתהו השבוע, בכתב ובעל פה, מדוע לא הבעתי את דעתי על הפרשה הזאת, אמרתי שאני לא יודע דבר מעבר למה שפורסם. זה לא הפריע לך, אמרו לי, להביע דעה על פרשות אחרות. הם צדקו, בהסתייגות אחת: הקורא מניח שכאשר עיתונאי מספר על מקום עבודתו הוא יודע יותר ממה שהוא יודע בדרך כלל. זאת לא המציאות הפעם: בפרשה הזאת כל מי שנחקר באזהרה מנוע מלדבר על חקירתו, מחשש לשיבוש. אילו הייתי פונה לארנון מוזס, ולא פניתי, לא הייתי מקבל תשובה".
על נוהל העבודה שאימץ ארנון מוזס מולו ומול יתר הכותבים בקבוצת ידיעות, סיפר: "הוא לא מטלפן. גם אני לא. 28 שנים אני עובד ב
עיתון, ועד היום הוא לא חיווה באוזני את דעתו על מילה אחת שכתבתי, לא ביקש להוריד ולא הציע להוסיף".
עיקר הסיפור, לטענתו, הוא שתיק 2000 מוכיח ש"המיזם המכונה
ישראל היום איננו עסק לגיטימי אלא מתנה אסורה. כאשר נתניהו מנהל משא-ומתן מטעם החינמון הוא מודה, הלכה למעשה, שמדובר בנכס שהוא שולט בו". לדבריו, הסכומים שהוצאו בקו המתנות החשאי שארנון מילצ'ן ואחרים הקימו למען נתניהו ומשפחתו בסך 400-300 אלף שקל הם "גזר גמדי לעומת המתנה האסורה שנתניהו קיבל מאיל ההימורים
שלדון אדלסון", שארגן פולחן אישיות למשפחה אחת וחיבל במה שברנע מכנה "העיתונות החופשית בישראל".
לטענת ברנע, נתניהו מקבל את שכרו מהמדינה, ואסור היה לו לקבל מתנה זו מאדלסון. הוא הדגיש ש"שומרי הסף בממשלה מתמודדים איכשהו עם מתנות קטנות, לא עם מתנות בסדר הגודל הזה".
